ירוק מבחוץ יקר מבפנים: למה לאיש לא אכפת מהזינוק במחירי הרכב

שר האוצר משה כחלון רשם בדצמבר האחרון הישג משמעותי: הוא הצליח למנוע מחברת אסם לייקר כשליש ממוצריה בשיעור של כ־4.5%. המשמעות היא שהבמבה, הפסטה ואבקת המרק לא התייקרו בשיעור של כמה אגורות. בהערכה גסה נגלה ששר האוצר חוסך לנו כ־10 שקל בשבוע וכ־520 שקל בשנה.

כמובן, נחמד לחסוך בבמבה, אך פגיעתה של הבמבה בכיס הצרכנים מתגמדת ביחס לפגיעה שהציבור הישראלי עתיד לספוג באפריל הקרוב, במחירי הרכב. בעוד פחות מחודשיים יתייקרו המכוניות החדשות בישראל בשיעור שיהיה גבוה בהרבה ממה שחסכנו על חטיפים. מתווה המס הירוק החדש שייכנס לתוקף ב־1 באפריל ישנה את שיטת חישוב זיהום האוויר של המכוניות, וכתוצאה מכך יגרום להתייקרות של רוב דגמי המכוניות העממיים המשוּוקים בישראל. הציבור, במפתיע, לא טורח לפצות פה.

יונדאי i10. המחיר יקפוץ בכ־4,000 שקל | צילום: יצרן

בינואר פרסמה רשות המסים את נוסחת חישוב המס הירוק החדשה, שעודכנה לפי חישוב של ה־WLTP, תקנות הזיהום של אירופה. הנוסחה החדשה מטילה על המכוניות החדשות את גזרות המס החמורות ביותר שהוטלו עליהן מאז כניסתה של השיטה לתוקף: במכוניות קטנות כדוגמת יונדאי i10 וקיה ספורטאז', קיצוץ הטבת המס יעלה לצרכנים בתוספת של 4,000-2,000 שקל למחיר הרכב. בחלק מן המכוניות ההיברידיות, למשל טויוטה ראב 4, התוספת גבוהה יותר.

פגיעה בליסינג

משרד האוצר יוצא מנקודת הנחה שיבואני הרכב יספגו חלק מן ההתייקרות והצרכן יספוג חלק, אך בניגוד לשקית הבמבה שאת מחירה אנו בודקים על המדף בסופר, דווקא במכונית שעולה עשרות אלפי שקלים, לא נשים לב.

יש לכך סיבה: כיום חלק ניכר מהמכוניות החדשות שהצרכנים הישראלים קונים נרכש בהלוואות, ואז 2,000 שקל נהפכים לעוד 100 שקל בחודש בתשלומים וסכום כזה אולי משמעותי כאשר הוא מתווסף לסל הקניות, אך לא ברכישה של מכונית.

לפי הנתונים של המפקח על הבנקים, תיק האשראי שהועמד לרכישת מכוניות תפח ב־14% ב־2017 והסתכם בכ־14 מיליארד שקל. את הנתח העיקרי, 84% מהסכום (כ־11.8 מיליארד שקל), העמידה המערכת הבנקאית; ואת היתר, כ־2.2 מיליארד שקל, העמידו שלוש חברות כרטיסי האשראי.

ההשפעה של ההתייקרות של המכוניות צפויה להיות הרבה יותר משמעותית מכפי שחושבים, ובוודאי שהרבה יותר משינוי זעיר במחירה של שקית במבה. ראשית, ישנה התייקרות המחירון הרשמית, כלומר כמה כסף הצרכן יצטרך לשלם יותר. זה פשוט: במקרה של מכוניות קטנות ההתייקרות תהיה בכ־2,000 שקל. במכוניות משפחתיות כ־3,000 שקל. בהיברידיות זה תלוי ברכב, בין 2,000 שקל להיברידית שלא נפגעה מהתקנון החדש ועד 10,000 שקל ויותר להיברידית שנפגעה מן התקנות החדשות.

אך זה לא הכל: מגזר מחזיקי רכב צמוד בישראל מוערך היום ביותר מ־150 אלף אנשים, אלה אמנם לא קונים את המכונית אך צריכים לשלם עבורה פעמיים: ראשית למדינה, במה שנקרא “שווי שימוש”, ושנית לחברת הליסינג, במה שנקרא “שווי מעסיק”. למדינה הם משלמים כל חודש 2.48% מערכו של הרכב: כך, לדוגמה, לתלוש המשכורת של אדם שקיבל מהעבודה מכונית ליסינג בשווי 100 אלף שקל יתווספו שני סכומים בסעיף הברוטו, שעליהם ישלם יותר מס הכנסה. סכום אחד של 2,480 שקל למדינה; וסכום של בין 3,000-2,500 שקל לחברת הליסינג עבור תיקונים, תחזוקה, ירידת הערך וכו’. יבואן שבולע חלק מההתייקרות ייאלץ לתת לחברות הליסינג פחות הנחה, סביר להניח שההפרש הזה יושת על מחזיקי המכוניות במסגרת “שווי מעסיק”, וייתכן שהוא גם יקצץ בחבילות התחזוקה לרכב.

גם ההלוואות יתייקרו

שווי השימוש מחושב לפי ערך המכונית בינואר, אז גם מי שיקבל מכונית במאי ימשיך לשלם שווי שימוש נמוך.(המחיר יעודכן שוב ב־2020). אבל מי שייקח מכונית במאי יצטרך לשלם כבר שווי מעסיק גבוה יותר, שכן אלה מכוניות שבהן יבואן הרכב ספג את ההתייקרות. כלומר מי שמחזיק במכונית ליסינג שתימסר אחרי מאי ייפגע בכל מקרה, וגם זה הרבה יותר מעלות של שקית במבה.

הסיפור לא מסתיים בזה: כיום חלק ניכר מיבואני הרכב נכנסו לתחום ההלוואות והתשלומים. טויוטה, קדילאק, קיה ועוד רבות מאפשרות בעצמן ללקוחות לרכוש את הרכב במקדמה, ואחריה לשלם בתשלומים.

גם כאן תבוא פגיעה כפולה בצרכן. באוצר מניחים שהצרכן הפרטי יחוש רק בהתייקרות של המחירון, אך שוכחים שיבואן הרכב יצטרך לפצות על נתח הרווח ש"בלע". כלומר: גם ההלוואות צפויות להתייקר. יתרה מזאת, חבילות השרות והתחזוקה יתייקרו ובנוסף, ניכר שמאפריל הקרוב בדגמי מכוניות רבים יקוצצו אביזרים רבים.