התוכנית לגירוש צעירי המרכז

מטרתם של אנשי מחאת התכנון, סניף הרצליה, הושגה. ראש העירייה משה פדלון, שעד לא מזמן עוד רצה לעודד בנייה כדי להשאיר את הדור הצעיר של העיר באזור, הפסיק עם הרעיונות השאפתניים שלו, והאיום בהוספת עשרות אלפי הדירות הוסר לעת עתה.

בלחץ המחאה המתעוררת, נזכר פדלון ששכח לשתף את הציבור בהכנת תוכנית המתאר החדשה של העיר. כעת לאחר תום הליך השיתוף, שבו הבהיר הציבור שאין לו כל עניין בהרחבת הבנייה בעיר, הוצגה התוכנית החדשה.

עיקרי התוכנית הם אלה: במקום דירות, בעשורים הקרובים ייבנו בעיר יותר פארקים וגינות, יותר שטחי מסחר ומשרדים מניבי ארנונה, ויותר בתי אבות כיאה לעיר מזדקנת. כל אלה יאפשרו לתושבי העיר ליהנות מפחות פקקים בדרך לעבודה שהיו נגרמים אילו נוספו לה תושבים במספרים גדולים, ומפחות מגדלים שמסתירים את הנוף.

משה פדלון ראש עיריית הרצליה | צילום: נמרוד גליקמן

לעומת זאת מהילדים שלהם עומדים תושבי הרצליה ליהנות פחות, הרבה פחות. גם מהנכדים. בעוד כמה שנים אלה ילכו לחפש את עתידם בפרדס חנה, יבנה וחריש. כשנלחמים יותר מדי על איכות החיים, הילדים פשוט לא נשארים. פרטים אצל השכנה האיכותית רעננה, המכונה "פנינת השרון", שבמשך שני עשורים כמעט שלא בנתה ושלחה את הדור הצעיר לחפש, תרתי משמע.

אל המגמה הזו מצטרפת השבוע גם כפר סבא, שבעקבות דרישת העומד בראשה רפי סער קיבלה גם היא מהוועדה המחוזית ארכה של חצי שנה לבצע הליך של שיתוף־ציבור בתוכנית המתאר. גם ברמת השרון, רמת גן ופתח תקווה ראשי העיריות כבר יודעים – יותר דירות מתוכננות משמען פחות קולות בבחירות הקרובות, ובסבירות גבוהה גם פחות שנות כהונה.

תכנון איכותי הוא דבר חשוב והכרחי, ומטרה שכדאי וראוי להיאבק למענה. אך כשהמאבק לתכנון איכותי מתורגם לדרישה להפסקת הבנייה בערי המרכז, הרי שהמאבק כולו נחשף כעוד מקרה קלאסי של Nimby. התניית תוספת הבנייה בהקמת תשתיות תחבורה מורכבות כגון המטרו, שלכל ברור כי עשורים יחלפו עד שיחלו לפעול, כמוה כדרישה להפסקה מוחלטת של בנייה.

הפסקת הבנייה בערי המרכז היתה הסיבה המרכזית שבגללה פרץ משבר הדיור לפני 12 שנה. ערי המרכז שוחרות איכות החיים הפסיקו לתכנן ולבנות, ודור שלם גילה פתאום שאין לו דירות. הדור של ילידי שנות ה־70 וה־80 כבר שילמו את המחיר. המבוססים מביניהם או מי ששיחק לו מזלו בהגרלות המדינה נותרו באזור המרכז, היתר עזבו. משבר הדיור הקשה טלטל אמנם את המערכת, ויצר חלון זמן של כמה שנים שבו ריככו חלק מהערים את מדיניותן, אך השפעתו הולכת ונמוגה.

מה שמאפשר כעת את חזרתם של ראשי הערים למדיניות השוללת בנייה היא העובדה שכל מי שצפוי להיפגע ממנה נמצא עכשיו באמצע השירות הצבאי או בתיכון, ורכישת דירה היא הדבר האחרון שמעניין אותו. בעוד עשר שנים כשיחפש, שכונות צפון הרצליה לא יהיו שם כדי לקלוט אותו. אבל אתם, הוריו של התיכוניסט השאנן, כדאי שתעוררו. אתם הרי רוצים לראות את הנכדים.