דונלד, תעשה לי לייק: התוכנה שתגרום לפוליטיקאים לראות כל פוסט שלכם

מצד אחד לדבר

הבחירות בישראל מתקרבות בצעדי ענק, וכבר אפשר לראות את הפוסטרים ברחובות, את הזעם בפיד, את הספאם הפוליטי ב-SMS. הפעם רוחשת המערכת הפוליטית מהרגיל, עם פוטנציאל למהפך והרבה נושאים טעונים. המצב בארה"ב דומה: גם שם מדברים על מהפכים, חקירות ובחירות וגם שם רוחשת הפוליטיקה בפיד. ePluribus, תוסף דפדפן חדש מאפשר לדחוף את הנושאים שבוערים בעיני הקהל ישירות לפרצופם של הפוליטיקאים: ביכולתו להפוך פוסטים לפנייה ישירה אל מקבלי החלטות בפורמט של מכתב רשמי. לאחר התקנתו, יוכל המשתמש לבחור לאיזה חבר קונגרס או משרד ממשלתי יישלחו הפרסומים - ויהיו אלה ציוצי טוויטר, פוסטים בפייסבוק ואפילו טוקבקים באתרי חדשות. בשלב זה מדובר בתוסף לדפדפנים, אך מפתחיו, איידן וליאם מקארתי, מתכננים להשיק גם אפליקציית מובייל וגם כלי לאימות זהות משתמשים, כדי למנוע הצפה של פוליטיקאים במסרי הטרלה. מה זה נותן, והאם אנחנו צריכים דבר כזה גם פה בארץ?

על פני השטח, תוסף כזה יכול להיות כלי נהדר: במקום לכתוב פוסטים בפייסבוק, לכתב איזה ח"כ ולקוות שאולי מי מאנשיו יצפה ויעביר לו את המסר - תוכלו לפנות אליו בפורמט רציני יותר; אם מדובר בגורם במשרד ממשלתי, יהיה גם חייב להתייחס. כמובן, כל עוד הפנייה תהיה עניינית ולא "איך יכולת להצביע נגד החוק ההוא, יא חתיכת אמבה עם חליפה". לו היה דבר כזה פה בארץ, יכולנו לנסות לפנות בצורה מסודרת לנבחרי הציבור הרבה יותר בקלות. זה לא שקשה להיכנס אל אתר משרד הבריאות ולשלוח מייל עם שאלות בדבר הזוועה שמתחוללת בחדרי המיון - אבל אנשים פשוט לא טורחים לעשות זאת. הרבה יותר טבעי לקטר בפייסבוק, לזעום בטוויטר, לשתף באינסטה. ועם תוסף שכזה, הוצאת הקיטור תוכל להגיע ליעד הנכון דרך הכתובת הנכונה. ומצד מקבלי ההחלטות, הם יוכלו לדעת מה באמת חושב הציבור, להשיב לו ישירות ואשכרה להצדיק את תקציבי השמירה על הקשר עם הבוחר.

כלומר, אם בכלל אכפת להם. על הנייר, דמוקרטיה היא לא רק הזכות לדבר, כי אם גם החובה להקשיב; ובמערכת הישראלית לא מקשיבים לך, גם אם הגעת עם מאה אלף איש לכיכר רבין; ספרו לי, האם שמתם לב להקלה בעומסי יוקר המחייה מאז ההפגנות הגדולות? האם המשטרה נוהגת פחות באלימות מאז הפגנות 2015? האם נתח לא סביר מרווחי הגז שנמצא בשטח ישראל ילך לידי הטייקונים על אף הזעם הציבורי? ומה עם זכויות להט"בים? כמה הועילו ההפגנות לחקיקה בדבר שוויון עבורם?

ולכן, כנראה שאותו תוסף לא היה משפר בדבר את הדמוקרטיה הישראלית, או את נגישות מקבלי ההחלטות - ורק גורם למשתמש להרגיש שוואלה, הפעם הוא הצליח להגיע לח"כ שמנהל לו את החיים. בפועל, גם פייסבוק, אינסטגרם וכל הפלטפורמות המקוונות מסוגלות לתת לנו הרגשה שדברים זזים, שצורכים את התוכן שלנו, שמקשיבים לנו, שהמילים שלנו משפיעות. ובכולן, מדובר בעיקר בהרגשה ופחות במציאות בשטח.

התוכן שלך? אז הוא גם שלי

פייסבוק השיקה אמש תוכנית בשם Fan subscriptions, שמאפשרת ליוצרי וידאו להפעיל מערכת מנויים. הרעיון הוא לספק להם מקור רווח ואינטרס לבחור דווקא בפלטפורמת הסטרימינג פייסבוק Watch, במקום ביוטיוב. הרעיון נחמד וחיובי בבסיסו אך הביצוע, בהיעדר תואר מתאים יותר, פייסבוקי;

השירות נחשף במרץ שעבר, ונבחן בפיילוט מצומצם ביותר של עשרה יוצרים בארה"ב ובריטניה. לאחר זמן קצר החלה לאפשר ליוצרים להרים חומת תשלום, ע"ב מנוי של חמישה דולר בחודש. ואולם, התברר שמדובר בדיל גרוע למדי: כל יוצר שכזה חויב להעביר לפייסבוק זכויות מלאות על התוכן שלו לנצח נצחים, תוך שהיא מקבלת 30% מההכנסות. חתיכת עסקת פאוסט, אומרים היוצרים; נניח שיוצר ינסה את הפלטפורמה של פייסבוק ויגלה שאין בה אנשים ושחבל לו על הזמן, ויחליט להעביר את התוכן ליוטיוב - איזו ערובה יש לו שפייסבוק לא תמשיך להציג את החומר ולהרוויח ממנו - או לשלב אותו במוצרים ושירותים אחרים שלה?

גם עניין העמלה של פייסבוק מוגזם. לשם השוואה, פלטפורמות מימון יוצרים כפטראון לוקחות רק 5% ויש יוצרים שטוענים שגם זה יותר מדי. מייסד אתר החדשות the Hard Times, שקיבל הצעה להצטרף לפלטפורמה של פייסבוק, אמר ל-the Verge שהשיב פני פייסבוק ריקם משום שפשוט אינו סומך על החברה. לדעתו, תשתמש בתוכן של היוצרים כדי לקדם את הפלטפורמה ולמשוך מפרסמים - וכשיגיעו, תעלה את העמלות אף יותר. וכאן עולה בעיה חמורה יותר מעניין התחרות עם יוטיוב או היוצרים שלועגים ל- Fan subscriptions בטוויטר: הנהלת פייסבוק צריכה לזכור שיש לחברה רקורד של ערפד עם נטייה להתמכרויות, לא משהו שאנשים מרגישים בנוח לסמוך עליו. ואולי, אולי כדאי להתחיל יוזמות ממקום צנוע יותר, קצת יותר נגיש לקהל וקצת פחות חמדני.

קצרצרים

1. לא מעט משירותי אפל מוגבלים למוצריה שלה, במיוחד כשלמתחרים יש מוצר מקביל ובו שירות מתחרה. ואולם, השבוע גילו משתמשים עירניים בעלי רמקולים חכמים ממשפחת גוגל הום שתפריט ההגדרות בהם כולל סנכרון עם אפל מיוזיק. יש ששמחו על החיבור הזה, שכן כל הפלה של חומות בין פלטפורמות ושירותים נותנת יותר חופש למשתמשים. בעקבות פניית סוכנות בלומברג, שפכה אפל מים צוננים על הסיפור ואמרה שאמנם אפשר לחבר את מיוזיק לגוגל אסיסטנט, אך לא לרמקולי גוגל הום, והגן נותר סגור.

2. ואם באפל עסקינן, לאחרונה צצו דיווחים לפיהם החברה תוסיף לשעון החכם שלה כלי לניטור שינה בשנה הבאה. אני באמת שלא מבין את זה; אפל היא חברה חכמה, שלרוב לא משקיעה בפיתוחים מיותרים או כאלה שאין ביכולתה לספק דרכם ערך. יש אפליקציות ניטור שינה כמעט בכל שעון חכם, והן מיותרות בכולם באותה המידה. הרי אם לא ישנתם טוב, תדעו זאת בבוקר כשתקומו, לא? ואם חשוב לכם לדעת כמה שעות ישנתם, די שתראו מה השעה. אף גרועות מהן האפליקציות שנותנות גם ציוני איכות שינה. מה, אם אתמול קיבלתי 80% והיום קיבלתי 82%, האם אני טוב יותר בלישון? אני זוכה במשהו? איך מתרגמים את זה לרמת עירנות כשבפועל, אין דרך לדעת אילו מאמצים יצריך כל יום?

3. אתר ביקורות הקולנוע Rotten Tomatoes הוא אחד הפופולריים ביותר מסוגו ברשת, וכולל שני ציונים ראשוניים לכל סרט - טיבו המעשי, ורמת הציפייה של הגולשים לצפות בו לפני שיצא לאקרנים. לא עוד: השבוע הודיעו מפעיליו שציון הציפייה לא יוצג יותר בסרטים, בגלל "קפטן מארוול", הסרט הבא בסדרת סרטי הקומיקס שוברת הקופות. מי אשם? טרולים אמריקאים, כמובן: מספר עצום שלהם נתן לקפטן מארוול ציון אפסי והוסיף הערות מיזוגניות על הבחירה בשחקנית ולא בשחקן כדי לככב בו. כן, הדמות היתה גבר בראשיתה אי שם ב-1966, אבל עוד ב-1982 הוצגה כאישה. הטרולים יצטרכו לחזור ולתת ציונים גרועים לאחר השקת הסרט, והפעם לא תהיה לאתר ברירה ויאלץ לכלול אותם בציון.