TikTok חשפה ילדים לפדופילים. מה עונשה? כלום בפיתה

פויה, תאגיד עשיר, פויה!

הנהלת TikTok, אפליקציית הסרטונים הקצרים שצברה תאוצה בשנה האחרונה בעיקר בקרב צעירים, מרכינה ראש ופותחת את הארנק: החברה נקנסה בידי נציבות הסחר הפדרלית בארה"ב ב-5.7 מיליון דולר על שמכרה מידע פרטי של קטינים לכל דורש, ואף הנגישה פרטי מידע של קטינים לגולשים בצורה חופשית למדי; למשל, עד 2016 יכלו משתמשים לשתף את מיקומם עם חברים - כן, גם אם המשתמש בן תשע והחבר הוא בן ארבעים ותשע עם הרבה בעיות, שמתחזה לילד.

אפליקציית טיקטוק

לטענת ה-FTC, ההנהלה ידעה היטב שאחוז משמעותי מ-130 מיליון המשתמשים החודשיים שלה הם קטינים מתחת לגיל 13, אך לא ראתה בהם קהל שמצריך טיפול רגיש יותר, ושכחה שבארצות הברית יש חוק מפורש שאוסר על איסוף מידע אישי מקטינים ללא אישור הורים. לפי הנציבות, טיקטוק גם התעלמה מאלפי התלונות והפניות שקיבלה ממשתמשים, שדווקא זכרו שריגול אחר ילדים הוא חציית קו אדום וחשיפת מידע שמסכן ילדים הוא מחדל מזעזע.

אז מה מרגיז אותי פה? הנבלים נתפסו ונענשו, והחברה אף הפיצה תוכן הסברתי שמזהיר מפני איומים ברשת, הודיעה שתחדד נהלים ואף תגביל את יכולתם של קטינים להפיץ תוכן. על פניו הכל בסדר. אבל זה חתיכת כסת"ח. טיקטוק, שידועה בסין בתור שייכת לחברת בייטדאנס הסינית, חברה שבשנה שעברה הוערכה כשווה יותר מאובר - 75 מיליארד דולר. 5.7 מיליון דולר זה אפילו לא תקציב פיצוחים חודשי, ולא יזיז לה בשום צורה.

הקנס ניתן לאחר מו"מ עם ה-FTC, כך שתיאורטית, יכול להיות שהתחיל כקנס גבוה יותר, והורד. זה נשמע לכם הגיוני? חברה כל כך עשירה שהתעלמה מאזהרות הציבור, עשתה כסף ממידע של ילדים בניגוד לחוק וחשפה אותם לפדופילים, ויוצאת עם נו-נו-נו?

איך שומרים על הילדים? עם החקיקה הנכונה והמודעות המתאימה | צילום: שאטרסטוק

אני סבור שיש דברים מסוימים שצריך ללכת בהם על ענישה צפון קוריאנית. דברים שאם עשית, והוכח מעל לכל ספק שעשית - תחטוף עונש עצום, אפילו לא פרופורציונלי, פשוט משום שאנחנו כחברה לא מוכנים שאף אחד יעשה. ואני חושב שקל להסכים שפגיעה מודעת ושיטתית בזכויות ילדים צריכה להיות ברשימה הזאת.

חברות הטכנולוגיה פוגעות בכולנו כל יום, ואנחנו מודעים לכך ברמות שונות. ילדים לא; הם האחריות שלנו, של אלה שמודעים. ולכן, הגיע הזמן לענישה תואמת. ולרגולטורים שלא עשויים מצמר גפן מתוק - ויודעים שחברות בעלות הרבה משתמשים קטינים מועדות לפורענות ומצריכות בקרה מיוחדת וענישה תואמת. פוליטיקאים כל כך אוהבים לדבר על כמה שילדים חשובים להם - והנה הזדמנות חשובה להוכיח זאת.

דוקטור טוויטר ומר מאסק

אתם עוקבים אחר אלון מאסק בטוויטר? אם לא, כדאי להתחיל: אין שם רגע משעמם אחד. בשנה האחרונה הוא הספיק לצאת נגד עיתונאים ולטעון שהם שקרנים, להיכנס אישית בעובד לשעבר שחשף ליקויים במערכות טסלה ופעולות מזהמות שלה, להגיד שאנליסט מסכן שאל שאלות משעממות ומטומטמות בשיחת משקיעים, לטעון שצוללן בריטי שהשתתף בחילוץ הילדים שנלכדו במערה בתאילנד עשה זאת כי הוא פדופיל ולהתפאר שטסלה תמכור השנה 500 אלף מכוניות. בפועל, רוב העיתונאים אינם שקרנים (בדומה לרוב המנכ"לים), העובד המדליף תבע את מאסק וטסלה, אנליסטים נכנסו במאסק בחזרה, הציוצים על הצוללן נמחקו תוך שעות ספורות וטסלה הודיעה רשמית שהיא צופה למכור 400 אלף חתיכות ולא חצי מיליון. ציוצי מאסק גם סיבכו אותו בעבר עם ה-SEC והפחידו משקיעים כשכתב במפתיע על הפיכת טסלה לפרטית - מהלך שיש צינורות מקובלים לחשיפתו וביצועו, צינורות שלא עוברים בטוויטר.

פה גדול, מחיר גדול. מאסק | צילום: גטי אימג'ס

בביזנס אינסיידר התפרסם מכתב פתוח למר מאסק, בו הוצע לו פשוט לעזוב את טוויטר לטובת העובדים שלו, בעלי המניות שלו ושאר האנשים שתלויים בו. כשאתה מייסד של חברה - אפילו אם אתה נורא מגניב והקהל הרחב מת עליך - אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה במה שמתחשק בלי שיהיו לכך השלכות. ג'ק דורסי, מייסד ומנכ"ל טוויטר, חווה את זה בעצמו בשנה שעברה: הוא צולם כשהוא מחזיק פוסטר עליו נכתב "חסלו את הפטריארכיה של הברהמינים". מה הבעיה? הברהמינים הם מעמד אצולה דתי ששולט בהודו, פטריארכיה היא חלק מהדת שם, והשוק המקומי טומן בחובו פוטנציאל גדול עבור טוויטר. אני אישית הייתי קורא לחסל את פטריארכיית הברהמינים בצורה חופשית, אבל לא אני לא אם מנכ"ל של חברת ענק עם עסקים בהודו.

אז כדאי למאסק להתעורר, להביט במראה ולהחליט מה מתחשק לו להיות - סלב עשיר וססגוני או מנכ"ל ומוביל תאגיד. יש לו די כסף כדי לחיות גם 300 שנה בעושר ופינוקים, ולפרסם פוסטים טראמפיים בלי לדפוק חשבון. אבל כל עוד עובדים, השקעות ומשתמשים תלויים בו, כדאי שישים רגל על הברקס.

קצרצרים

1. איך מתמודדים עם פייק ניוז? בעוד פייסבוק מבטיחה ומבטיחה, טוויטר רודפת אחרי בוטים, יוטיוב מאבד מפרסמים וגוגל מתחבאת תחת השולחן ועושה קולות של שטיח, בחרה פינטרסט לשרוף את המועדון: הרשת החברתית הודיעה שפשוט לא תאפשר לבצע חיפושים של שרשורים ונושאים שמקושרים לסוגיות שזוכות לתשומת לב מיוחדת מפייקרים. במקרה דנן, נוצר יותר מדי רעש מזויף בנוגע להתנגדות לחיסונים, ופינטרסט פשוט מחקה את החיפוש; איך קראו לזה ב-TNW? האופציה הגרעינית. לא נעים להודות, אבל יכול להיות שזו הדרך שנותרה להתמודד עם מקרים כאלה, בהם חדשות מזויפות יכולות להשפיע על בריאותם של אנשים ולסכן את חייהם. זה נשמע פיתרון קיצוני ושרירותי, אבל הוא אפקטיבי יותר מכל המרדפים של טוויטר ובוודאי שיותר מכל ההבטחות של פייסבוק.

פינטרסט

2. קרה לכם פעם שקראתם הלצה של מישהו ברשת, ואמרתם וואו, אם רק יכולתי לתת לו קצת כסף? גם אני לא. אבל ברדיט חושבים שזה יתפוס. פלטפורמת הפורומים השיקה פיילוט לכלי שמאפשר לתת טיפים לגולשים, שבינתיים זמין רק בתת-פורום אחד ועבור הממיסט shittymorph. אפשר לשלם לו שלושה, חמישה או עשרה דולר. כן, רדיט היא כר פורה להומור, הברקות, הלצות ומידע - אבל אנשים חולקים שם את כל אלה כי הם אוהבים לעשות זאת ולא כדי לעשות כסף. יש המון רצון טוב ברדיט, הוא זה שהשאיר אותה בחיים אחרי צמיחה של גודזילות כפייסבוק - ועניין הטיפים לאו דווקא מתאים למנטליות של הפלטפורמה.

3. אפליקציית הדייטינג הינג' (Hinge) היא אחות חורגת של טינדר ואוקייקיופיד; שלושתן שייכות לקבוצת Match, אבל הינג' אמורה להיות קצת שונה מהיתר ולפנות לאנשים שלא התחברו לתדמית המזדמנת של טינדר, או לתדמית המעמיקה של קיופיד; מה השטיק שלה? התאמה ע"ב תחומי עניין, במטרה ללכת ולעשות יחד דברים לא שגרתיים. אבל להינג' לא כל כך הולך בתור העוף המוזר. מה עשתה? קפצה על היום הלאומי של ההתנתקות מהרשת - מיזם אמריקאי שמתוכנן ל-1 במרץ - והודיעה שזוגות שיצא בו לדייט דרכה באותו יום יקבלו משקה חינם בפאבי הקוקטיילים של מלונות הקונספט ברשת Freehand. מה יצא לה מזה? לב שבור: הרי דייט ראשון במלון משדר אוטומטית מין מזדמן, מה שיכול להרתיע משתמשים רבים - ודייט שני? שלישי? כנראה שהמשתמשים יבחרו מקום קצת יותר זול והרבה יותר מעניין מבר קוקטיילים של מלון. קשה לשווק מוצרי דייטינג על בסיס הצעת חוויות; אולי כדאי להינג' למצוא פעילויות אחרות לקהל שלה, כאלה שלא משליכות על סוג הדייט.