אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
צאר התקשורת ושתיקת הכבשים צילום: צילום מסך

צאר התקשורת ושתיקת הכבשים

שליטה מוחלטת שקיבל נתניהו על התקשורת ב־2015 שחררה אצלו את הרסן, עד לכתב החשדות

03.03.2019, 06:55 | צבי זרחיה

האובססיה של בנימין נתניהו מול התקשורת החלה כבר בקדנציה הראשונה שלו כרה"מ ב-1999-1996. כך, למשל, בעקבות חשיפת פרשת "בראון־חברון" על ידי איילה חסון בערוץ הראשון ב־1997 אמר נתניהו כי "ישנם עיתונאים שלא מקבלים את דין הבוחר, את הבחירות מכריעים בקלפי ולא בערוץ הראשון". ב־1999, חמישה ימים לפני הבחירות שבהן הפסיד לאהוד ברק, טען כי "יש לנו צבא עיתונאים המגויסים לברק". גם אמירתו האלמותית "הם מ־פ־ח־ד־י־ם", התייחסה לתקשורת ולמבקריו.

קראו עוד בכלכליסט

התאגיד כמשל

הזרע לחציית הקו בין אמירות מתלהמות לשדה הפלילי, שבעקבותיו הוגש כתב החשדות נגדו בשבוע שעבר, נזרע בהסכם הקואליציוני שנחתם ערב הקמת הממשלה היוצאת באביב 2015, אז אילץ נתניהו את כלל השותפים הקואליציוניים לחתום על סעיף 63, "הנהגת רפורמות בשוק התקשורת". סעיף זה קבע כי "הממשלה תנהיג רפורמות משמעותיות בתחום התקשורת, והליכוד ויתר סיעות הקואליציה מתחייבות לתמוך בכל הרפורמות הללו. כמו כן, הן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת שלא באישור שר התקשורת". כולם שיתפו פעולה - שר האוצר משה כחלון הקפיד להחריג באותם הסכמים, למשל, את בית המשפט העליון מחשש לפגיעה בו, אבל הכוונות של נתניהו בכל הנוגע לתקשורת עברו לשרים מתחת לרדאר במקרה הטוב, או שאלה החליטו שחופש הביטוי העיתונאי בישראל לא שווה מריבה עם הבוס - במקרה הרע.

רה"מ נתניהו, צילום: רויטרס רה"מ נתניהו | צילום: רויטרס רה"מ נתניהו, צילום: רויטרס

הררי החשדות שמפרטים את מעללי נתניהו באמצעות זרועו הארוכה במשרד התקשורת שלמה פילבר מתוארים בפירוט בכתב החשדות. אבל מוטת השליטה של נתניהו בתקשורת קיבלה לא מעט ביטוי גם בזמן ובמשאבים הפוליטיים שהוא בחר להקדיש לסוגיות תקשורתיות כשר וכרה"מ - הרבה מעבר לנושאים אחרים.

דוגמה מרכזית לעיסוק הפוליטי האובססיבי שלו בתחום התקשורת היא סיפור תאגיד השידור הציבורי. במרץ 2016 איים נתניהו לפרק את הקואליציה ולהקדים את הבחירות נוכח התעקשותו אז של השר כחלון על הקמת התאגיד. נתניהו התנגד להקמה בטענה שראשי התאגיד וחלק מעובדיו עוינים אותו. ברגע האחרון הושגה פשרה שלפיה חברת החדשות של השידור הציבורי תפוצל מתאגיד "כאן", במטרה שימונו לחברת החדשות מנהלים אחרים, שיהיו ביקורתיים פחות כלפי ראש הממשלה. הכנסת חוקקה במהירות הבזק חוק בעניין, וביצועו הוקפא רק על ידי בג"ץ. לבסוף הוסרה ההצעה מן הפרק לאחר שהתברר שהיא מנוגדת לתקנון השידור האירופי ועלולה להביא לביטול האירוויזיון בישראל.

הלקח לשותפים

ככל שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, בהסכמים הקואליציוניים הבאים הוא כנראה כבר לא יבקש שליטה בלעדית בתקשורת. אבל אם יש לקח לשותפיו הקואליציוניים הפוטנציאליים העתידיים, הוא אחד: לא לתת יד לסעיפים בעלי אופי דיקטטורי, להחלטות של איש אחד. עכשיו הכתובת כבר על הקיר ואיש לא יוכל להגיד שמהלכים או כוונות כאלה עברו לו מתחת לרדאר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות