בנטלי קונטיננטל: לטוס הכי מהר אבל בשקט

לטענת בנטלי, הקונטיננטל GTC קונברטיבל מסוגלת להגיע למהירות מרבית של 333 קמ"ש. אלא שבנטלי טועה. זה לא שהיא משקרת, היא פשוט כפופה לנסיבות. הבעיה טמונה בפרט קטן אך קריטי: לחץ האוויר בצמיגים. אם צוות הבריטים חמורי הסבר של בנטלי לא מנפח את הצמיגים בדיוק בלחץ הנדרש ומודד את הלחץ כמה פעמים, בנטלי קונטיננטל GTC מתריעה בפני הנהג ב־290 קמ"ש ומודיעה לו שלא ימשיך, כי הצמיגים לא יעמדו בזה. לגיטימי.

הנהג שומע את הצלצול ורואה את לוח המחוונים מאיר באדום ויורד מהגז. חבל להימרח על קיר עם בנטלי (או כל רכב אחר). כך או כך, בהתחשב בעובדה שבנטלי GTC סוגרת את הפער שבין מרבאה לגבול עם פורטוגל בקצב מבהיל, אולי עדיף לא לעבור את הגבול. לך תדע מה עושים שם לטילים בליסטיים נטולי גג.

רגל ימין יורדת בעדינות מדוושת התאוצה. בעדינות כי במכונית כזו צריך לנהוג בעדינות. מנוע ענק בנפח שישה ליטרים משגר פקודת מחשב שסוגרת שש מתוך 12 הבוכנות הפעילות. מגדשי הטורבו מאטים לשבריר שנייה כשההילוך יורד, צמד המפלטים יורה צליל שהוא ספק שיהוק, ספק ירייה. בנטלי מאטה לקצב כפול מזה של התנועה סביבה.

בנטלי קונטיננטל GTC. צריך לנהוג בה בזהירות | צילום: Richard Pardon

הגג עדיין למטה וקר, רק תשע מעלות. לקונטיננטל GTC יש מתקן שמייצר צעיף אוויר סביב הנהג, חימום לכיסא, ומערכות נהיגה סמי אוטונומיות, אך הן לא פועלות במהירות של יותר מ־250 קמ"ש. יש גבול לדברים שבנטלי מוכנה ליטול עליהם אחריות.

שיוט אגרסיבי־אלגנטי

בנטלי קונטיננטל GTC היא כרטיס הכניסה האולטימטיבי למועדון המולטי־מיליונרים. בנטלי אינה מרצדס, ב.מ.וו או אאודי. בעצם היא קצת אאודי. כיום יצרני מכוניות העל היוקרתיות, מכוניות האוליגרכים האמיתיות, שייכים ברובם ליצרני הרכב הגרמניים: לב.מ.וו יש רולס רויס, לאאודי יש את בנטלי. זה משתקף במנוע: 12 בוכנות בצורה של האות W. המנוע מפיק הספק מפלצתי של 626 כוחות סוס. הבנטלי עפה ל־100 קמ"ש ב־3.7 שניות, אך בנטלי לא מיועדת לסופרי שניות אלא למה שניתן להגדיר רק כשיוט אגרסיבי־אלגנטי: נהירה במהירות מטורפת לחלוטין בין מדינות וצמצום מרחקים במהירויות סילון עם גג מופשל.

מילת המפתח היא נונשלנט: כל בורג, פיסת זכוכית או גומייה מהונדסים לא רבב. בכל תא נוסעים של בנטלי עובר חוט באורך 2.8 ק"מ, ששימש לתפירת המושבים ודיפוני הצד. את 10 המ"ר של העץ המשולבים ב־GTC בנטלי מגדלה בעצמה בחווה ייעודית. העץ והבד מאוחרים בתפרים, כמובן בעבודה ידנית כמובן. בכל קונטיננטל GTC יש 310,675 תפרים. אחד פחות וזו לא תהיה שלמות, ואז זו סתם מכונית יוקרה, לא בנטלי.

שתי לחיצות על הדוושה הימנית מאחורי ההגה, שני הילוכים יורדים, שיגור. GTC היא הבנטלי הראשונה שמצוידת בתיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמדים, כמו זו — כמה מפתיע — שנמצאת גם בפולקסווגן ובאאודי. זה חוסך דלק, מהיר יותר ופחות טוב. התיבה לא תמיד מתמודדת עם הכוחות שמאיימים לקרוע את המנוע כשדוושת הגז נלחצת, ולפעמים התיבה חובטת. חובטת בבנטלי, ובקושי מרפרפת על גב הנהג, אך יש תיבות טובות יותר.

כל היתר לא פחות ממדהים. הבנטלי ארוכה יותר מהדור הקודם, ארוכה מאוד. היא רחבה מהדור הקודם ורחבה להפליא. היא שוקלת 2.4 טונות של פלדה ואלומיניום אך לא מרגישה כך. יש לה קפיצים עם מצבי שיכוך שונים, כמו מצב ספורטיבי ומצבי נהיגה אינדיווידואליים שמשפרים את תגובות ההיגוי. לוחצים על כפתור אלומיניום ובנטלי עושה קסם.

תא הנוסעים של קונטיננטל GTC לא חף מבעיות. כשהמושב הקדמי, מלאכת מחשבת של עור אדום, תפרים עבות יד ומנועים חשמליים, נע לאחור, הוא מועך את מי יושבי המושב האחורי. כי GTC לא באמת מיועדת ליושבים מאחור. מי שיקנה בנטלי קונטיננטל GTC יצטרך להתרגל לילדים חבולי רגליים או לקנות להם בנטלי משלהם. או פשוט לנשל אותם, לשכוח מהכל, ללחוץ על כפתור המתנע במרכז לוח המחוונים התחתון, לסובב חוגה בגימור יהלום ולהניע.

חלקו העליון של לוח המחוונים מסתובב. קופסה בצבע שחור מבהיק מחביאה בתוכה את כל פונקציות השליטה. הכל עשוי עץ. כשהקופסה נראית לעין יש בה שלושה שעונים, עבודת יד כמובן. יש גם מצפן. כשהקופסה מסתובבת חזרה אל לוח המחוונים מופיע מסך, ובו פונקציות שימוש במושבים המעולים: כיוון למתלים, בקרת אקלים שנושפת אוויר לצוואר של הנהג, עשרות מצבי חימום לישבן. תחת חם בבנטלי לוהטת.

מבפנים. לא מכונית לילדים | צילום: Mark Fagelson Photography

חייבת להרשים

חזק על הסיבובים של אזור אלמידה, עולים אל ההרים, שיירה מטורפת של בנטלי פתוחות מכופפת את חוקי הפיזיקה וחוקי התנועה. הכל בשלווה, באיחוד מוחלט, אורות בלם נדלקים באותו רגע, תאוצות ספונטניות, נביחות אגזוזים נשמעים בין קירות ההרים באיחוד מושלם. בנטלי קונטיננטל GTC בצבע כתום היא מעט מביכה. עדיף ירוק מרוצים בריטי, כמו בנטלי של פעם, אך אפשר גם להבליג על המבוכה, לגשת בשקט לבנטלי בזמן הקפה, להעביר יד על הניפוח הגדול בכנף האחורית, להפעיל פנסים בדוגמת יהלום, לכבות, להפעיל, להתפעל מרוחב הגריל הקדמי, ולתת גז כשלא מסתכלים. כולם מסתכלים. זה מה יש.

צלצול נוסף קוטע את חוט המחשבה. קונטיננטל GTC מבקשת שוב לא לעבור על המהירות המותרת. לא זו של ספרד אלא זו של בנטלי. קל כל כך להגיע אליה שזה מביך. יש מהיר של היצרניות הגרמניות העממיות, ויש את זה, תאוצה כמעט בלתי פוסקת שבמפתיע אינה מורגשת. מספיק לספור בראש את המכוניות שנוסעות בנתיב השמאלי כדי להבין שהקונטיננטל יכולה להתחיל בצרפת בלי גג ולסיים במהירות בספרד כל עוד המשטרה לא בתמונה. אבל היא כן. שני שוטרים על אופנועי ימאהה מנופפים בנימוס לשלום. הם לא שואלים שאלות כי מי שנוסע בבנטלי קונטיננטל GTC מסוגל להוריד את הגג בתוך פחות מ־20 שניות, להתקשר לעו"ד וללכת הביתה. צרות של עשירים.

פרארי זה לנסוע מהר. בנטלי זה לשייט מהר. ההבדל הוא תהומי. בקרוב בנטלי קונטיננטל GTC תשווק בישראל. הישראלים נוטים לשפוט, להעביר ביקורת, לזלזל במה שאין להם ולפנטז בסתר. תפיסה של מדינה סוציאליסטית עם שורשים שמרניים. בשורה התחתונה, בנטלי קונטיננטל GTC היא מכונית מרשימה, עמוקות. כל מצב אחר היה כנראה כישלון.