צילום: אי פי איי
אחות ראשית: סולאנז' נואלס היא מזמן לא רק "אחותה הקטנה של ביונסה"
אל אלבומה החדש והיומרני, שיצא השבוע, מגיעה סולאנז' כמוזיקאית יצירתית ומוערכת, אייקון אופנה ואמנית פלסטית שמציגה בגוגנהיים ובטייט מודרן. במילים אחרות: מלכת ההיפסטרים
הפתעה הפתעה: ב־1 במרץ הגיח לפתע "When I Get Home", אלבומה הרביעי של סולאנז' נואלס פרגוסון — אמנית, יוצרת ואייקון אופנה. סולאנז', שמוכרת גם כאחותה הצעירה יותר, הניסיונית יותר והארטית יותר של ביונסה. "המטרות שלנו בחיים שונות", היא אוהבת להגיד בהתנשאות על אחותה.
קראו עוד בכלכליסט
את אלבומה החדש מוציאה סולאנז' כמנצחת. אלבומה הקודם, "A Seat at the Table", כיכב ברשימות סוף השנה של כל מגזיני המוזיקה הנחשבים. הוא אף נבחר לאלבום השנה של אתר "פיצ'פורק", מה שביסס את מעמדה בתור אמנית שחורה שהיפסטרים לבנים אוהבים. סולאנז' הצליחה לתפוס את המקל משני קצותיו: ככל שהיא צוללת עמוק יותר אל תוך הנושא החביב עליה — נשיות שחורה — השמאלנים הלבנים חובבי דיוני מגדר ופוליטיקת זהויות מתאהבים בה עוד יותר.
את האלבום החדש שלה היא בחרה לקדם באמצעות עמוד ברשת החברתית האפרו־אמריקאית הוותיקה "בלאק פלאנט" — מעין מייספייס לשחורים שהיה פופולרי בתחילת שנות ה־2000. העמוד שסולאנז' פתחה באתר נתפס כיצירתי ועתידני, ובד בבד משחק על רגש נוסטלגי של דור שלם של שחורים בארצות הברית.
ואם זה לא מספיק כדי להפוך אותה למלכת ההיפסטרים, הרי שמאז אלבומה האחרון היא עשתה קרוסאובר משמעותי אל תוך עולם האמנות. בשנים האחרונות היא מציגה תדיר תערוכות ומיצגים במיטב הגלריות והמוזיאונים, מהגוגנהיים בניו יורק ועד הטייט מודרן בלונדון. האלבום החדש אף מלווה בסרט אמנותי קצר, שאותו ביימה, ובו ניתן לצפות באופן בלעדי באפל מיוזיק (ולא בטיידל המתחרה שבבעלות גיסה ג'יי זי). הסרט עמוס באימג'ים של קאובואיות שחורות (תמונת הראי של האימג' המוכר של קאובוי לבן) ורקדניות עמוד, שדרכם היא מנסה לשאול שאלות על הבניית זהות נשית שחורה.
עתה האלבום החדש צריך להצדיק את כל ההייפ. כפי ששמו מרמז, סולאנז' מתיימרת בו לשוב הביתה. חלק גדול משיריו נקראים על שם מקומות ביוסטון, טקסס — אתרים משמעותיים בחייה של הזמרת. האלבום גם עמוס במעברונים המלאים בציטוטים וברפרנסים לגיבורות שחורות, כמו המשוררת והאקטיביסטית הלסבית השחורה המנוחה פאט פארקר, היוטיוברית לולו בל, הסקס גורו אלקסיס קיי טיילר בעלת התכנית "Vagina Power", והאחיות השחקניות דבי אלן (המורה לריקוד מ"תהילה") ופליסיה ראשאד (האמא מ"משפחת קוסבי"). רבות מהגיבורות המצוטטות מגיעות בעצמן מיוסטון, עיר הולדתה של סולאנז'.
סולאנז' הבטיחה שהבסיס לאלבום יהיה ג'ז, ובנוסף יכלול היפ הופ, אלקטרוניקה ודראם נ' בייס. ואכן, כך בדיוק הוא נשמע. מתארחים שורה של שמות ובהם פארל ויליאמס, פנדה בר מאנימל קולקטיב, דב היינז (בלאד אורנג'), טיילר דה קריאייטור וארל סווטשירט. ובעזרתם סולאנז' מתרחקת מהניאו סול והאר נ' בי של האלבום הקודם לעבר כיוון יותר רדיקלי ואקספרימנטלי, ולעתים מקושקש.
באלבום אין ממש להיטים — שום דבר שמתקרב ל"Cranes in the Sky" או "Don't touch My Hair" מהאלבום הקודם — רק רצף ערפילי של מחשבות ורעיונות. חלקם מגניבים (כמו הפתיח "Things I Imagined"), אחרים מתפזרים (כמו "My Skin My Logo" בו מתארח הראפר גוצ'י מיין). ובעיקר הם יעשו לסולאנז' מה שהיא הכי אוהבת — יחזקו את מעמדה בתור האחות המוזרה וה"איכותית" של קווין בי.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה