אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סוף העולם שמאלה: ספרו החדש והקודר של קובי ניב צילום: אוראל כהן

סוף העולם שמאלה: ספרו החדש והקודר של קובי ניב

ישראל הוחרבה, וחמשת גיבוריו נעים על אסדת זבל: "כל ההוצאות דחו את הספר"

05.03.2019, 08:31 | מאיה נחום שחל

הספר החדש של הסופר והתסריטאי קובי ניב, "בסוף כולם נמותו", מתחיל כבר על הכריכה הקדמית ומסתיים בכריכה האחורית. אין עטיפה, אין תמונות ואין מידע על הסיפור או הסופר. או כמו שניב מגדיר זאת "אין לך לאן לברוח. זה המשפט שמייצג את הספר והרעיון היה של חבר טוב שלי המעצב רון ארד שקרא אותו והתקשה למצוא לו אימג'. זה גם אחלה רעיון שיווקי כי כשאתה נכנס לחנות ספרים אתה מתייאש, כל התמונות נהדרות ואותו הדבר מבחינת איכות, אין לך שום בחירה. זה כמו גנץ, לפיד וביבי".

קראו עוד בכלכליסט

ניב. "כל הספרים שלי הם על אבהות", צילום: אוראל כהן ניב. "כל הספרים שלי הם על אבהות" | צילום: אוראל כהן ניב. "כל הספרים שלי הם על אבהות", צילום: אוראל כהן

הדיסטופיה של ניב מתרחשת בעוד קצת יותר מעשור ובמרכזה חמישה גברים ישראלים, פליטים מישראל החרבה, שעובדים באסדת זבל ששייכת למאפיה האיטלקית על נהר ההדסון באמריקה ומבריחה סמים לניו יורק. במשך לילה אחד הם מדברים על חייהם, על מה שהיה ומה שיהיה. "אני לא רוצה שיצא שזה עוד אחד מהספרים הדיסטופיים שכולם כותבים, שהמדינה תיחרב ויהיה פה פאשיזם, כי זה לא, זו רק המעטפת", אומר ניב. "יש ספרים רומנטיים, פוליטיים, עצובים, שמחים, הספר הזה הוא הכל וזה מה שאני אוהב בו. זה לא שפוליטיקה מנותקת מאהבה וטרגדיה וכאב. מישהי אמרה לי שהספר הוא אגרוף מדמם אחד, אי אפשר להפריד את האצבעות, וזה נכון". 

כריכת הספר. "אחלה רעיון שיווקי", צילום: אוראל כהן כריכת הספר. "אחלה רעיון שיווקי" | צילום: אוראל כהן כריכת הספר. "אחלה רעיון שיווקי", צילום: אוראל כהן

ניב הוציא עד היום למעלה מ־15 ספרים, כולל ספרי ילדים וספרים בתחום הקולנוע, רובם בהוצאות ספרים גדולות. ספרו האחרון "שטנה" שהציג מבחר קללות ואיומים שקיבל בעקבות פוסט שפרסם בפייסבוק יצא בהוצאת העצמית "טפר" וכך גם הספר החדש. "אף הוצאה לא רצתה אותו. בכנרת, שבה הוצאתי את 'החיים קשים', קיבלו ביקורות שליליות והפסידו עליי כסף, אז לא רצו. חלק אמרו יותר מדי פלוצים, יותר מדי דברים קשים קורים ברצף. במציאות זה לא מפריע להם, בספרים כן".

אם כוונת הסופר היתה לטלטל את הקורא, ניב הצליח. ספרו נע בין רגעים מצחיקים, לפרקים אפילו שטותיים לבין רגעי כאב, קדרות ויאוש. כיאה לתסריטאי הספר בנוי בעיקר מפלאשבקים וקפיצה בזמנים — על האסדה עצמה לא קורה יותר מדי, היא רק הבסיס שממנו יוצא כל אחד לסיפור חייו וכמה מהם לא קלים בכלל.

החורבן שניב מדבר עליו הוא בעיקר חורבן גברי. למעט הנשים שמוזכרות בסיפורים אין אף אישה גיבורה. "זה מטומטם כלכלית כי רוב הקוראות הן נשים, אבל עם כל הכבוד לנשים הן משרתות את הרעיון הגברי הזה של הציונות שאין בו שום דבר נשי".

אז אתה גם שוביניסט?

"כל הספרים שלי הם על אבהות. במובנים מסוימים יותר קל להיות אמא מאבא. בדרישות מהאבא אי אפשר לעמוד, הוא צריך לפרנס והוא צריך להיות חזק. למה כל הגברים עם זקן עכשיו? כי הגבריות רוסקה וזו דרך שלהם להראות שהם גברים. כשנולד לי בני הראשון אני לפני 35 שנה, הייתי הגבר היחיד בתל אביב שהלך עם ילד בעגלה. נשים היו עוצרות אותי ומעירות לי שלא הלבשתי אותו טוב. היום זה עולם אחר עם דרישות שאי אפשר לעמוד בהן, גם להיות המפרנס והחזק ועכשיו גם רוצים שיהיה רגיש. אותו דבר עם נשים, שרוצים שגם תהיה להן קריירה וגם ימשיכו לבשל. זה קשה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות