להפשיר את הצינון

ועדת הבחירות המרכזית תכריע היום בשאלת מועמדותם של שני מועמדים לכנסת ה־21: האלוף במיל' טל רוסו, מספר 2 ברשימת העבודה, שמועמדותו הוטלה בספק משום שגויס לשירות מילואים במהלך שלוש השנים האחרונות, שבהן אמור היה להיות בתקופת צינון; ויו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, פנחס עידן, מספר 19 ברשימת הליכוד, שבמקום להתפטר 100 ימים לפני הבחירות בחר להוריד את עצמו ב־4 דרגות ולהישאר בתפקידו.

בדיון בוועדת הבחירות אתמול התברר שמסמך הוראת הביצוע להורדתו של עידן בדרגה נשלח ב־8 בינואר - יומיים אחרי המועד האחרון להתפטרות עובדי מדינה בכירים המתמודדים לכנסת. חגי זמיר, סמנכ"ל המינהל ברשות שדות התעופה, ניסה להסביר: הבקשה הגיעה ב־6 בינואר, אבל הועברה הלאה רק יומיים אחר כך. השופט חנן מלצר, שעומד בראש הוועדה, ייעץ לעידן להסיר את מועמדותו לרשימת הליכוד ולשוב לתפקידו ברשות, לאחר שיממה קודם לכן היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כבר ציין כי "קיים קושי באישור מועמדותו של עידן בהתאם להוראות החוק".

המקרים של רוסו ועידן שונים בתכלית זה מזה, ובכל זאת המשותף להם הוא העלאת הצורך בדיון מחודש בשאלת הצינון של מועמדים לכנסת.

מימין האלוף במיל' טל רוסו, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ויו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה פנחס עידן | צילומים: אלכס קולומויסקי, תומריקו

ביבי לחץ, הצינון התארך

חוק הצינון נחקק ב־1969, לפני ארבעה עשורים בדיוק, וקובע את תקופת הצינון הנדרשת מנושא משרה טרם בחירתו לכנסת: עובד מדינה בארבע הדרגות הבכירות בכל סולם דרגות בשירות המדינה לא יכול להתמודד. לפי תיקון לחוק מ־2007, קציני צבא מדרגת אלוף ומעלה - וכן מקביליהם ניצבים במשטרה, בשב"ס וכיו"ב - נדרשים לתקופת צינון בת שלוש שנים מיום הפרישה עד למועד הבחירות.

מדובר בהצעת חוק פרטית שהגישו בשעתו יחד הח"כים יובל שטייניץ (ליכוד) ואבשלום וילן (מרצ), שחברו יחדיו למען מטרה משותפת: לכפות על הרמטכ"ל דאז דן חלוץ תקופת צינון ממושכת ולמנוע ממנו לדלג היישר מהצבא לשורות מפלגת קדימה. וילן הציע במקור תקופת צינון צנועה יותר בת שנה וחצי בלבד, אבל יו"ר האופוזיציה דאז בנימין נתניהו הודיע לו שהליכוד יתנגד לנוסח המרוכך, ווילן נאלץ להסכים לצינון של שלוש שנים. מאז נדחו במליאת הכנסת כמה הצעות חוק לקיצור תקופת הצינון לשנה וחצי.

המקרים של רוסו ועידן מחדדים את הצורך בשינוי חוק הצינון בשני היבטים: לקבוע שתקופת הצינון תעמוד על 100 ימים בלבד, גם ללובשי מדים; ובתוך כך לייצר האחדה במשך תקופות הצינון בינם לבין עובדי המגזר הציבורי.

קפיצתו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן למים הפוליטיים מלמדת כי יתכן שכדאי להכליל ברשימה גם ראשי ארגוני עובדים, שאינם עובדי מדינה.

אותו הדין גם בנוגע לראשי ערים. כיום, אלה מחויבים להתפטר מתפקידם רק ביום השבעתם לכנסת, ומן הראוי שיתפטרו 100 ימים לפני הבחירות.

יו"ר ועדת הבחירות לכנסת, חנן מלצר | צילום: עמית שאבי

בעיית 100 הימים

המניע שעמד מאחורי הצעת החוק של שטייניץ ווילן לפני 12 שנה מלמד כי זמן הצינון הממושך שנגזר על לובשי מדים לא היה פרי שיקול דעת ענייני ובעיקר עקרוני, אלא נבע מצורך נקודתי, גם אם היה מאחוריו הגיון מסוים.

צינון של שלוש שנים לקציני צבא בכירים אינו ראוי ואינו מידתי, בעיקר נוכח העובדה כי אין ערובה שתקופת צינון כה ממושכת תמנע מהם לקבל החלטה עם הטיה פוליטית טרם שחרורם.

כמו כן, יש לשלול את ההצעות אפילו לתקופת צינון של שנה, שכן, במדינת ישראל החוק מחייב עריכת בחירות בתוך שלושה עד חמישה חודשים מרגע שפוזרה הכנסת. דהיינו — בתרחיש של תקופת צינון שעולה על 100 ימים, צריך עובד הציבור או לובש המדים לנבא מראש מתי הכנסת תפוזר. המציאות הפוליטית בישראל כבר לימדה אותנו לא פעם ולא פעמיים שזו משימה שאינה לגמרי אפשרית.

הבעיה נובעת מכך שחברי הכנסת הם בבחינת החתולים ששומרים על השמנת. הם נהנים לקבוע תקופת צינון של שלוש שנים לקציני צבא ומשטרה בדרגות גבוהות כדי למנוע מהם לתפוס במהרה את כורסת עור הצבי במליאת הכנסת. ראשי הערים וראשי ארגוני העובדים שמתחככים בפוליטיקאים תדירות גם הם אינם מעוניינים בשינוי מאחיד שייאלץ אותם להתפטר במועד שבו כיום הם עדיין יכולים להמשיך לכהן בתפקידם.

וכך - חוברים להם יחד אינטרסים שמטילים צינון ממושך מדי על כוחות חדשים בפוליטיקה. המפלגות שמצהירות כעת על הירתמותן לניקיון כפיים ושקיפות ציבוריים צריכות להוביל בכנסת ה־21 חוק להאחדת הצינון, הרחבתו וקיצורו.