אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מוסף שבועי 7.3.19 לורן באודן, צילום: עמית שעל צילום: עמית שעל

מוסף כלכליסט

"אני תמיד טועה"

לורל באודן היא אשה נדירה בצמרת המועדון הגברי של מנהלי ההון סיכון. בראיון למוסף כלכליסט היא מספרת איך מגיעים לאקזיטים בסכום מצטבר של 3.9 מיליארד דולר ולהנפקות בשווי דומה, ואיך משאירים אבק למתחרים דווקא כשותפה זרה בקרנות ישראליות

09.03.2019, 11:00 | קרן צוריאל הררי
"

אני רגילה להיות במיעוט", אומרת לורל באודן וצוחקת. קשה לה שלא להתבלט כמשקיעת הון סיכון בענף סופר־גברי, כשותפה זרה בקרנות הון סיכון ישראליות, וכמי שברזומה שלה יש שורה יוצאת דופן של אקזיטים והנפקות במיליארדי דולרים בשלל תחומים, מפינטק ועד משלוחי אוכל, מ־Qlik ועד Wix.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

"אני תמיד טועה", אומרת בצניעות מי שמגזין "פורבס" כלל ברשימת המידאסים (המשקיעים עם מגע הזהב) שלו ל־2018 בזכות ההישגים הפנומנליים של החברות שבהן השקיעה: אקזיטים ב־3.9 מיליארד דולר, הנפקות לפי שווי מצרפי של 3.75 מיליארד דולר וגיוסים של 1.1 מיליארד דולר. "אין איזו נוסחה להצלחה. אני אף פעם לא יודעת מה יקרה. שבוע אחרי שהשקענו ב־iZettle (מפתחת כלי מסחר ותשלומים לעסקים) היה אסון מוחלט בחברה, ואם הייתי יכולה באותו רגע לקחת את הכסף בחזרה הייתי עושה את זה. אבל כמובן לא יכולתי והיא נהפכה לאקזיט של 2.2 מיליארד דולר. מה שכן עקבי הוא שאני מחפשת מוצר שאני אוהבת ומבינה, כמו שהיה עם Wix. אני תמיד בודקת אם אני יכולה לדמיין לקוחות שיאהבו אותו ואם אני מתחברת ליזמים ואוכל לעבוד איתם לאורך זמן, בעליות ובמורדות".

"כשלמדתי הנדסה באוניברסיטה לא היו בנות, וגם בבית הספר למינהל עסקים הרוב היו גברים. משהו בגילאי 15–17 גורם לבנות בישראל, בריטניה וארצות הברית ללמוד פחות פיזיקה, ולכן פחות מהן ממשיכות לתואר במדעי המחשב והנדסת חשמל. אני רוצה ללמד נערות שזו קריירה כיפית"

נשמע מסוכן לא להיות בטוחה.

"אני כן בטוחה. המוצר יכול להיות הגיוני לחלוטין, הטכנולוגיה עצמה מאוד ייחודית, אני יכולה להיות בטוחה שהלקוחות יאהבו את המוצר, שהמייסדים נהדרים. אבל אני לא יודעת כמה כסף הם יצטרכו, כמה מהר הם יצמחו, כמה גדול יהיה השוק, מי בדיוק יהיו המתחרים. אז אני לא עיוורת, אבל גם לא יודעת אם הם ייהפכו לחברה של 500 מיליון דולר או 10 מיליארד דולר. מי יודע מה יקרה לשוק".

הראיון עם באודן התקיים כמה ימים לפני שפורסם ב"כלכליסט" שפיוניר (Payoneer), אחת מחברות הפורטפוליו של קרן 83North, שבה באודן שותפה, נערכת להנפקה לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר. באודן אמנם לא מובילה את השקעת הקרן בפיוניר, אולם השווי הגבוה מסמן עוד יוניקורן על החגורה, אישוש לשיטת העבודה של באודן ושותפיה.

מה עוזר לך לגדל חברות של מיליארדים?

"החיים הם האנשים שאתה מכיר ועובד איתם, ואם אני חוזרת להשקעות שעשיתי והצליחו, כולן עברו דרך מישהו שכבר עבדתי איתו ושיש לי איתו יחסים עמוקים. נניח כרסטן תומא, המייסד של הייבריס (תוכנת מסחר ושירותי ענן), הוא חבר טוב שנהפך ליועץ של הקרן והשקיע איתי בשלוש חברות. חואן לובאטו, המייסד של Ebury (שירותים פיננסיים לעסקים בינלאומיים), עכשיו שותף שלנו ומביא לנו הרבה עסקים, והמייסד של Qliktech (פתרונות בינה עסקית) הוא יועץ של הקרן והשקיע איתנו בכמה חברות. אותו דבר עם הישראלים שאני עובדת איתם וממש סומכת עליהם.

מייסדי 83North. עומדים מימין: גיל גורן, לורל באודן ורמי פיטל; יושבים מימין: ארז עופר, יורם שניר וארנון דינור, צילום: יורם רשף מייסדי 83North. עומדים מימין: גיל גורן, לורל באודן ורמי פיטל; יושבים מימין: ארז עופר, יורם שניר וארנון דינור | צילום: יורם רשף מייסדי 83North. עומדים מימין: גיל גורן, לורל באודן ורמי פיטל; יושבים מימין: ארז עופר, יורם שניר וארנון דינור, צילום: יורם רשף

"האקוסיסטם הזה סופר־חשוב. האנשים האלה יושבים איתך בדירקטוריונים, משקיעים איתך, עוזרים לך לחשוב על מה שמעניין ומביאים לך את העסקאות הטובות.

"ויש את הפילוסופיה שלנו: תמיד גייסנו קרנות די קטנות. יכולנו לגייס קרנות גדולות יותר ולא עשינו את זה. ואנחנו עושים מעט עסקאות — עסקה פלוס־מינוס לשותף לשנה. וזה מוריד מאיתנו לחץ ומאפשר לנו להתמקד בחברה הטובה הבאה. הדבר הכי גרוע בביזנס הזה הוא לחשוב שאת קרן ההון סיכון הגדולה ושההשקעות יגיעו אלייך. לא. את צריכה לרוץ, לרדוף, לעבוד קשה ולהוכיח את עצמך שוב ושוב בפני כל חברה".

"הלב הטכנולוגי של אירופה"

באודן (53) גדלה בדרום אפריקה וחיה כיום בלונדון עם בן זוגה ושלוש בנותיהם. השיחה עמה רחוקה מהפורמליות הבריטית, שעשויה להיות כבדת ראש וחובבת גינונים. באודן מדברת במהירות, מחייכת, צוחקת, משיבה במישרין ולא עוטפת שום משפט בשכבות של נימוסים ותקינות פוליטית. "פעם מישהו בבריטניה אמר לי שהאנשים הכי אגרסיביים שהוא מכיר הם ישראלים ודרום אפריקאים", היא מתבדחת.

בבית שבו גדלה עודדו אותה לעשות מה שמעניין אותה. "לאבא שלי היתה השפעה גדולה מאוד עליי. אני לא חושבת שהוא היה מתנהג איתי אחרת לו הייתי בן, אפילו לא קצת. אהבתי מתמטיקה וכשסיימתי את התיכון הוא אמר לי, 'לכי תלמדי הנדסה, תראי אם את אוהבת את זה'. הייתי זקוקה למישהו שיאמר את זה". אז היא הלכה לאוניברסיטת קייפטאון ללמוד הנדסת חשמל, ומשם המשיכה ללימודי MBA ב־INSEAD, בית הספר היוקרתי למינהל עסקים בצרפת.

בתום הלימודים היא המשיכה לעבודה ב־GE capital (קרן ההשקעות של ג'נרל אלקטריק) בלונדון, ושם עסקה ברכישות. ובמהלך שלוש וחצי השנים שלה בחברה הכירה את אלון בלוך, שעבד אז בחברת הייעוץ האסטרטגי מקינזי בלונדון. הם עבדו יחד, עד שבשנת 2000 בלוך סיפר לה שהוא מצטרף לקרן ההון סיכון JVP והציע לה להצטרף. "כך נכנסתי להון סיכון, ואני חושבת שאהבתי את זה כי זה חיבר אותי בחזרה להנדסה, וכי אהבתי לפגוש את היזמים וכל האנשים המעניינים האלה. זו לא היתה החלטה לוגית להפוך למשקיעת הון סיכון, אבל כל הפיסות האלה התחברו לי באופן הגיוני".

במשך שבע שנים היתה באודן שותפה ב־JVP עד שב־2008 הצטרפה לחבורה הישראלית שהקימה את קרן גריילוק ישראל, שלימים תשנה את שמה ל־83North. נשמע קצת מוזר, אבל ברוב המכריע של הקריירה שלה, באודן היא שותפה זרה בקרנות הון סיכון ישראליות.

"אני אוהבת לעבוד עם ישראלים", היא מבהירה. "אני אוהבת אנשים ישירים מאוד, שנחושים להצליח. אני רואה בעבודה עם יזמים ישראלים פריבילגיה. כשהצטרפתי בהתחלה ל־JVP אנשים אמרו לי, 'מה?!', אבל אני חשבתי שזה הלב הטכנולוגי של המזרח התיכון ואירופה, אין עוד מקום כזה. לעבוד פה כל כך הרבה שנים ולראות את כל היזמים האלה נותן לי פרספקטיבה שונה על טכנולוגיה אירופית".

החברות עם ישראלים גם הניבה לה השקעה פרטית מוצלחת מאוד, שהיא עשתה כאנג'לית. אחרי שעזב את JVP, בלוך מונה למנכ"ל משותף ב־Wix לצד אבישי אברהמי, אחד משלושת המייסדים, והציע לבאודן להשקיע בחברה. "זה היה כסף קטן יחסית, לא הייתי בדירקטוריון ולא הייתי מעורבת בחברה".

היית חברה טובה שמשקיעה בחבר?

"כן".

החברות השתלמה. אמנם לא ידוע כמה כסף השקיעה באודן וכמה הרוויחה מהמימוש, אולם Wix הונפקה ב־2013 לפי שווי של 600 מיליון דולר, וכיום היא נסחרת לפי שווי של 5.3 מיליארד דולר. גם פירורי אחוזים מהחברה שווים מיליונים רבים.

"אנחנו בבועה כבר שלוש שנים"

ההצלחות של באודן מרשימות: ההשקעה ב־Qlik (עוד בימיה ב־JVP) הסתיימה בהנפקה לפי שווי של 750 מיליון דולר, וכעבור שש שנים היא חזרה להיות פרטית — הפעם לפי שווי של 3 מיליארד דולר. JustEat (פורטל הזמנות אוכל שמספק שירות למסעדות וסועדים) הונפק ב־2014 לפי שווי של 2.4 מיליארד דולר, ונחשב אז ההנפקה הגדולה בלונדון בעשר השנים האחרונות. כעת שוויו בבורסת לונדון הוא כ־5 מיליארד דולר. הייבריס נמכרה ל־SAP ב־1.5 מיליארד דולר, iZettle נמכרה לפייפאל ב־2.2 מיליארד דולר, וסילוניס (שימוש בביג דאטה לטובת יעילות עסקית) גייסה לאחרונה לפי שווי של יותר ממיליארד דולר.

אלו המספרים של חברות בעלות עסקים ממשיים עם דופק גבוה, לקוחות משלמים ואלפי עובדים. אבל נראה שבשנים האחרונות יש אינפלציה בחברות יוניקורן — חברות צעירות שהגיעו במהירות לשווי של יותר ממיליארד דולר, מה שמעורר את השאלה אם המחירים בשוק גבוהים מדי ומתפתחת בו בועה.

"תראי, יש חברות שאין ספק שיהיו משמעותיות בעתיד. נניח בתחום הפינטק יש כמה חברות כמו iZettle, פיוניר ומרקטה, והן יהיו חלק מחברות התשלומים הגדולות של העתיד. מנגד, יש גם חברות שאת שואלת את עצמך, 'איך זה אפשרי?'. הן אמנם חדי־קרן אבל מפסידות גזיליון דולרים, ויש בנקים שנסחרים בשווי נמוך מהן אפילו שהם צומחים ב־8%–10% לשנה, מייצרים רווח נקי של מאות מיליוני דולרים ויש להם תשואה להון של 10%. יש פה משהו לא הגיוני. חלק מהבנקים האלה זקנים ולא נעים מספיק מהר והטכנולוגיה שלהם ישנה — הכל נכון. אבל בסוף חלק מחברות הפינטק האלו יצטרכו לייצר רווחים משמעותיים כדי להצדיק את השווי שלהן במיליארדים".

שיא Wix ניר זוהר. השקעה של באודן כאנג שיא Wix ניר זוהר. השקעה של באודן כאנג'לית, שנסחרת כיום לפי שווי של 5.3 מיליארד דולר | צילום: עמית שעל שיא Wix ניר זוהר. השקעה של באודן כאנג

יש בועה?

"אני אומרת שאנחנו בבועה כבר שלוש שנים. אני לא מצפה להתרסקות אבל אנחנו באחת מריצות השוורים הארוכות אי פעם והיא לא תוכל להימשך לנצח".

זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?

"אין נוסחה להצלחה. שבוע אחרי שהשקענו ב־iZettle היה אסון מוחלט בחברה, ואם הייתי יכולה, הייתי לוקחת באותו הרגע את הכסף בחזרה. אבל כמובן לא יכולתי והיא נהפכה לאקזיט של 2.2 מיליארד דולר. מה שעקבי בהשקעות שלי הוא שאני מחפשת מוצר שאני אוהבת ומבינה"

"אנחנו זהירים בבחירת החברות להשקעה. יש חברות שאולי אנחנו מצטערים שלא השקענו בהן קצת פחות, אבל לא הכנסנו לאף חברה סכומים אדירים לפי שווי עצום. וצריך לזכור שלוקח זמן לבנות חברה, עשר שנים, אולי יותר, אז בהגדרה כל חברה שאנחנו משקיעים בה עוברת זמנים טובים ורעים. אחד היזמים שלנו שאל אותי, 'מה את חושבת, נהיה חברה של כמה מיליארדים?'. אמרתי לו, 'יש לך טכנולוגיה פנטסטית וחברה פנטסטית בשוק נהדר. תהיה שווה משהו טוב. אני לא יודעת מה המספר וכמה זמן ייקח להגיע לשם. אולי תהיה גם תקופה שטוחה, והשאלה היא אם תעבור אותה ותצמח שוב. זו נקודה חשובה מאוד".

באודן אינה מתביישת לדבר גם על הכישלונות המפוארים שמאחוריה, רק מעדיפה להשמיט את השמות מתוך כבוד ליזמים ולמשקיעים האחרים. למעשה, הכישלונות שלה כל כך מפוארים עד שאת ההשקעה הראשונה שהיא עשתה כמשקיעת הון סיכון צעירה ב־JVP, עניין של 3 מיליון דולר, הקרן נאלצה למחוק.

למה?

"אני חושבת שהמייסד היה חכם מאוד, הטכנולוגיה שהם ניסו לבנות היתה מהפכנית והקדימה את זמנה, אבל אני לא לגמרי הבנתי אותה. לא בגלל זה היא נכשלה אבל למדתי מזה שאם אני יושבת בדירקטוריון כדאי לעסוק במשהו שאני מבינה בו. זה היה לקח חשוב מאוד. ודבר שני, המנכ"ל לא היה צנוע. אני מאמינה בלהשקיע באנשים נהדרים, שהם מנהלים טובים וצנועים עם תשוקה ללמוד — וזה לא היה המקרה. והיתה חברה אחרת שהדברים בה השתבשו, וארבע־חמש שנים ניסינו לשקם אותה והמצב שלה לא השתפר ונאצלנו למחוק אותה".

כמה כסף מחקתם?

"הרבה. יותר מדי. שם למדתי שני דברים, הראשון שוב עוסק במייסד, שחשב שהוא יכבוש את העולם, ואני לא חושבת שאתה יכול להיות כזה. לא משנה מי אתה, אתה צריך להרגיש שאתה לא יודע מספיק ושאתה צריך ללמוד עוד כל הזמן. ודבר שני, היינו בסקטור שבו הסביבה הרגולטורית לא היתה מאפשרת לחברה הזאת להצליח.

"והיתה עוד חברה שצמחה מהר מאוד וכולנו היינו נרגשים מדי מהצמיחה עד שלא התמקדנו בדברים שיכולים להשתבש. אז אם אני מסתכלת לאחור, יכולתי בשלבים המוקדמים לומר, 'חכו, אנחנו לא צריכים לצמוח במהירות כזאת. בואו נאט ונבנה את היסודות כמו שצריך'. כולנו היינו יהירים, ולמדתי מזה לנהוג ההפך, להיות מי שיושבת בדירקטוריון ואומרת, 'חכו, אתם צריכים לעשות את זה לאט".

מנכ"ל פיוניר סקוט גאליט (מימין) ונשיאה יובל טל. "חברות כמו פיוניר הן עתיד הפינטק, אבל לצדן יש חברות שמפסידות מיליונים, ועדיין נסחרות בשווי לא הגיוני", צילום: עמית שעל מנכ"ל פיוניר סקוט גאליט (מימין) ונשיאה יובל טל. "חברות כמו פיוניר הן עתיד הפינטק, אבל לצדן יש חברות שמפסידות מיליונים, ועדיין נסחרות בשווי לא הגיוני" | צילום: עמית שעל מנכ"ל פיוניר סקוט גאליט (מימין) ונשיאה יובל טל. "חברות כמו פיוניר הן עתיד הפינטק, אבל לצדן יש חברות שמפסידות מיליונים, ועדיין נסחרות בשווי לא הגיוני", צילום: עמית שעל

מתגייסת למען נערות צעירות

83North נוסדה ב־2006 תחת השם גריילוק ישראל, שהוחלף ב־2015 לשם שמייצג את סכום קווי הרוחב של תל אביב (32) ולונדון (51). מלבד באודן יש בקרן עוד ארבעה שותפים — ארנון דינור, גיל גורן, ארז עופר ויורם שניר. אמנם המנדט שלה הוא להשקיע בחברות מכל העולם, אבל בפועל הקרן משקיעה בעיקר בחברות ישראליות ואירופיות, ובכל שלביהן. הקרן מנהלת כ־850 מיליון דולר, וכל שותף משקיע בחברה אחת לשנה.

כמה חברות את רואה בשנה?

"לא יודעת, הרבה. זה יכול להיות מייל שמישהו ישלח ואשיב עליו 'לא תודה', או שמישהו ירים טלפון ויגיד, 'זו חברה שנראית מעניינת, תסתכלי עליה', ואולי אדבר עם היזמים או אפגש איתם. אז זה הרבה". דינור, השותף שלה בקרן, אומר שבפעם האחרונה שבדקו, חמשת השותפים בקרן ראו כ־2,000 חברות בשנה.

"הרבה משקיעי הון סיכון אוהבים לומר, 'ראינו אלפי חברות ובחרנו אחת'. לי יש פילוסופיה אחרת", היא אומרת. "אני מאמינה שצריך להשקיע בחברות הנכונות ושזה בסדר לפספס חלק. השאלה היא אם אתה בוחר את ההשקעות הנכונות או עושה השקעה בינונית. וכשאתה רואה משהו טוב — לרוץ איתו".

קשה לראות כל כך הרבה חברות?

"כשרואים יותר מדי זה רעש, זה מקהה את החושים. כשאני מקבלת משהו במייל ולא אוהבת את הסקטור, לא מבינה אותו או לא מרגישה עניין אמיתי אני אומרת 'לא'. וכשאני רואה משהו טוב אני עושה הכל כדי להבין אם אני רוצה אותו כדי למכור את עצמי למייסד ולוודא שהוא אוהב אותי. אני תמיד אומרת לאנשים: 'מה אם יכולת לעשות רק עשר השקעות בחיים? אילו השקעות תעשה?'. עם המחשבה הזו בראש תעשה פחות עסקאות — וטובות יותר".

כעת, לצד ההשקעות, באודן מקדמת גם מיזם אידיאולוגי ששואף לעודד נערות צעירות בישראל ובריטניה ללמוד פיזיקה ומדעי המחשב ולא לסגור את הדלת על מקצועות הטכנולוגיה. "בתיכון הלכתי לבית ספר של בנות, ואז כשלמדתי הנדסה באוניברסיטה לא היו בנות, ואפילו בבית ספר למינהל עסקים הרוב היו גברים. וכשהסתכלתי על הנתונים בישראל, בריטניה וארצות הברית, ראיתי שיש משהו סביב הגילאים 15–17 שגורם לבנות ללמוד פחות פיזיקה. התוצאה היא שכשהן הולכות לאוניברסיטה, פחות מהן לומדות מדעי המחשב והנדסת חשמל. והן צריכות להבין שמקצועות הטכנולוגיה, מדעי המחשב והנדסה הם אופציות משמעותיות בחייהן".

יש מחקרים וספרים שטוענים שלבנות יש בעיה של ביטחון עצמי.

"אני יודעת, אבל אני לא בטוחה שזו הסיבה שהן לא במקצועות הטכנולוגיה. זה מוזר כי בבריטניה יש יותר נשים בוגרות רפואה מגברים, ובמקצועות נוספים יש איזון בין נשים לגברים, אבל לא במדעי המחשב. אז חשבנו שאנחנו צריכים לגרום להן ללמוד את המקצועות האלה כשהן צעירות".

"אני תמיד טועה"
 
להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן"אני תמיד טועה"

לכן השנה התחילו השותפים בקרן להרצות בפני נערות כדי לפקוח את עיניהן, ובקיץ הקרוב יעברו כ־20 בנות 16 ישראליות ובריטיות התמחות של שבועיים בחברות הפורטפוליו של הקרן, כדי שיטעמו את המקצוע ואולי יתאהבו בו. "אנחנו רוצים ללמד אותן שזו קריירה כיפית עם המון אופציות וגמישות, ושתמיד יש בה יותר מקומות עבודה ממועמדים. ואם את לומדת מדעי המחשב את לא חייבת לשבת ולכתוב קוד. את יכולה להתעסק בצד העסקי, המשפטי, הפיננסי, להיות המנכ"ל. אבל יהיה לך קשה מאוד להיכנס לשם אם אין לך לפחות קצת ידע במדעי המחשב ומתמטיקה ברקע".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
למספר 3- אם היית טורח לקרוא היית רואה שהמרואיינת לא מאשימה אף אחד.
בניגוד לנשים שמאשימות את הגברים בענפים שאחוז הנשים בהם נמוך בכך שהם מדירים את הנשים מהם- המרואיינת מצביעה על העובדה שבנות לומדות פחות מקצועות ריאליים בתיכון- מה שמקטין את אחוז הנשים שלומדות את המקצועות האלה באוניברסיטה ומשם כמובן מקטין את השיעור שלהן בתעשיית ההיי-טק.
מישנה  |  09.03.19
6.
כל הכבוד לה. תענוג לקרוא את דבריה משום הענווה והצניעות שבהם.
אכן קשה לנבא איזו חברה תצליח ואיזו תיפול. כבר בתקופת ה- Dot-com companies היו המון חברות שנראו הצלחה מבטיחה וכאלו שלא נראה שימריאו, והתוצאות בשטח היו אחרות לגמרי מהתחזיות. יש משקיעים שאיבדו את כל הונם בהשקעות בחברות האלו. ומאז שנות האלפיים התבנית הזו חוזרת על עצמה. גם חברות עם מייסדים יהירים שנפלו עם השנים, פתאום מישהו קנה אותם במליונים, אחרי קריסות (Bankruptcy). וזה לא כי הן מוצלחות אלא כי הקונים עצמם רוצים להוכיח שהם מתקדמים כל הזמן, ולהראות לבעלי המניות שהם מתפתחים. גם אם במרוצת השנים כל הכסף של המשקיעים ובעלי המניות יירד לטמיון בעתיד.
מי ייתן וירבו נשים כמותה  |  08.03.19
לכל התגובות