רשלנות הצמרת הביטחונית גורמת לאיבוד מאות מיליוני שקלים

בימים האחרונים התפרסמו שתי ידיעות שאמורות להרתיח את דמו של כל אזרח בישראל. האחת היא: "רא"ל אביב כוכבי פועל לשינוי החלטת ממשלת ישראל - להעביר את יחידות ובסיסי אמ"ן לליקית", והשנייה: "לפני חמש שנים אושרה התוכנית להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה בבירה, ורק כעת נודע לגורמי הביטחון שהוא יעבור ליד משרד ראש הממשלה החדש. המשמעות: סגירת המסילה בכל פעם שהשיירה תעבור".

לכאורה לא נורא מעניין, אלא שבפועל מפחידה ומטרידה הרשלנות בקבלת ההחלטות בצמרת הביטחונית והקלות בה מושלכים לפח מאות מיליוני שקלים שהוצאו כבר, על בסיס החלטות צודקות של קודמיהם, או רשלניות של קודמיהם, אם החלטות אלו תשוננה, ואין דין, ואין דיין, ואין אחריות, ואין אחראי לזילות כספי הציבור.

שירות הבטחון הכללי הוא האחראי על אבטחת ראש הממשלה, ומסיע אותו כמעט מידי יום דרך רח' נתנאל לורך (גילוי נאות, ע"ש אבי המנוח) למשרדו או ממנו. הרחוב גם סמוך לאתר משרד ראש הממשלה החדש. מזה שנים יש לצד הרחוב, גדר בגובה של למעלה משני מטר, עליה כתוב באותיות ענק, לאורך מאות מטרים: כאן מוקם הקו הירוק של הרכבת הקלה! "ורק כעת נודע לגורמי הביטחון שהוא יעבור ליד משרד ראש הממשלה החדש"! דבר שהם אמורים לראות בעברם ברחוב, אגב, גם אם טחו עיניהם ולא קראו את השילוט, הרי בוודאי לא יכלו להימנע מלשים לב לעבודות התשתית העצומות המתבצעות ברחוב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרמטכ"ל הנכנס אביב כוכבי ואשתו של כוכבי יעל | צילום: רויטרס

משמעות ידיעה זו עשויה להתבטא בהוצאה נוספת של 500 מיליון שקל מקופת הציבור. במדינה מתוקנת האחראים למחדל ענק זה היו קמים ומתפטרים, או למצער היו נזרקים מתפקידם. מאות מיליוני שקלים מקופת הציבור - כי הם לא יצאו מאזור הנוחות שלהם (ככל הנראה בתל-אביב) או כי הם לא התעמקו, או כי הם טעו. זה לא באמת משנה.

דוגמה קשה של ניהול כאוטי

לפני שנים רבות התקבלה החלטה במערכת הביטחון להעביר את קריית המודיעין לנגב. היו דיונים אין ספור, שיקולים בעד ונגד, ולבסוף נפלה החלטה בכל הדרגים הרלוונטיים, עד להחלטת ממשלה במליאתה, ולפיה קריית המודיעין תעבור לאזור לקית, סמוך לבאר שבע. לפני כשנה פרסם משרד הביטחון מכרז להקמת הקריה, פרויקט המוערך בכ-9 מיליארד שקל, כאשר עד כה הושקעו בו כבר מאות מיליוני שקלים כהוצאה ישירה ועוד סכומי עתק בתשתיות והוצאות נלוות ועקיפות. יש להניח שהקבוצות המתמודדות כבר הוציאו מיליוני שקלים מכיסן על מנת להכין את הצעותיהן.

והנה, מי שהיה מעורב בפרויקט, קרוב לעשור, לפחות החל ממינויו כראש אמ"ן ב-2010, "פועל לשינוי" ההחלטה. לו היה הרמטכ"ל אדם פרטי הוא היה נתבע בנזיקין על התנהלותו. אם ההחלטה היתה כה רעה בעיני ראש אמ"ן כוכבי, היה עליו לעשות הכל כדי לשכנע, ואם לא שכנע – לקום ולהתפטר. אם ההחלטה היתה כה רעה בעיניי סגן הרמטכ"ל כוכבי, היה עליו לעשות הכל כדי לשכנע, ואם לא שכנע – לקום ולהתפטר.

להיצמד לכסא מחד, ואחרי הוצאה עצומה שכזו, ותהליך קשה ומורכב כזה, לבוא ולשנות ההחלטה שנתקבלה, כדת וכדין, בעת שקודמים לו כיהנו במשרה הרמה, היא דוגמה קשה של ניהול כאוטי. ובעוד שלוש שנים יבוא רמטכ"ל "שיפעל" להשבת ההחלטה? כך נראית אחריות מנהלים, כך נראית אחריות קולקטיבית?

בשני המקרים – אם כזה הוא הניהול של ראשי מערכת הביטחון, אני פוחד!

ומילה פופוליסטית – בכספים שילכו לאיבוד, ולו באחד המקרים, ניתן לצייד את כל נגמ"שי צה"ל במערכת הגנה אקטיבית, כדי להגן על אלפים מחיילינו.