אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נוסעי הרכבת הושארו להסתדר לבד צילום: אלכס קולומויסקי, אלעד גרשגורן

נוסעי הרכבת הושארו להסתדר לבד

בעונת הבחירות, אין מי שידאג לפתרון העיצומים ברכבת. שר התחבורה עסוק בקמפיין, מנכ"ל הרכבת עומד לפרוש, וההסתדרות - בצל חשש מאיסורי שביתה בעתיד ובלי ניסנקורן - מנופפת בהבטחה שלא תוכרז שביתה גורפת

11.03.2019, 08:22 | ליאור גוטמן

גם הבוקר — ועד להודעה חדשה — מושבתים שני קווים של רכבת ישראל: קו כרמיאל—חוף המפרץ, וקו לוד—ראשון לציון. מדובר בקווים שנחשבים לפחות עמוסים במושגי הרכבת, ועדיין הם מסיעים מדי יום 12 אלף נוסעים — שתלויים בהם: הקו בלוד משנע אותם לנקודת חיבור לקווים אחרים, ואילו לקו הצפוני אין חלופה. המשמעות: מעל עשרת אלפים נוסעים שעד שהשביתה תסתיים ייפלטו לנסיעה באוטובוסים, או למכוניות הפרטיות, בכבישים המלאים כבר עד אפס מקום.

בכל הימים האחרונים, מאז הוכרזה הכוונה להשבית שני קווי רכבת, לא שמענו ציוץ מכיוון שר התחבורה ישראל כץ. אולי זה בגלל שהוא עסוק במשרד החוץ, ואולי מה שמעסיק אותו הוא דווקא קמפיין הבחירות של הליכוד. אבל זו ההזדמנות להיזכר שהוא שר התחבורה ורכבת ישראל נמצאת במרכז תחום האחריות שלו. גם רשות החברות הממשלתית שותקת. אין בעל בית שידפוק על השולחן ויסיים את הסכסוך. ככל שיידרש תקציב לסיום הסכסוך, לא בטוח שיהיה זה אפשרי משום שמדובר בתקופת בחירות שבה יכולת התמרון של הפוליטיקאים וגם של הדרגים המקצועיים מוגבלת, על פי הנחיות היועץ המשפטי.

ועד עובדי הרכבת מזהה את החולשה, ומפזר תחמושת בעיתוי שבו עדיף אולי היה לנצור את האש. לא רק שאין כתובת שתיתן מענה לדרישות, במסגרת משא ומתן, בשדה הפוליטי והרגולטורי, אלא שאין כתובת כזו גם בהנהלת הרכבת. המנכ"ל שחר איילון יסיים את תפקידו בשבועות הקרובים, ועדיין לא מונה לו מחליף. וכך לא נותר להנהלת הרכבת אלא להתנחם בעובדה שאולי, לפחות, הרפש שמעלה התנהלות הרכבת ידבק בוועד ולא בה. כשברקע דו"ח חריף של מבקר המדינה על מצב התחבורה הציבורית בישראל (שיתפרסם ביום רביעי) ובו פרק מיוחד על מצב הרכבת — גם זה סוג של נחמה. יש אולי שעיר לעזאזל.

שר התחבורה ישראל כץ ויו"ר ועד עובדי רכבת ישראל גילה אדרעי, צילום: אלכס קולומויסקי,  אלעד גרשגורן שר התחבורה ישראל כץ ויו"ר ועד עובדי רכבת ישראל גילה אדרעי | צילום: אלכס קולומויסקי, אלעד גרשגורן שר התחבורה ישראל כץ ויו"ר ועד עובדי רכבת ישראל גילה אדרעי, צילום: אלכס קולומויסקי,  אלעד גרשגורן

בתווך נמצאת ההסתדרות. מחד היא מייצגת את עובדי הרכבת, מאידך נדמה שאינה משתלטת על הוועד. בשבועות האחרונים, כשמחלה מסתורית תקפה את נהגי הקטרים, הושיע יו"ר ההסתדרות היוצא אבי ניסנקורן, שעוד נשא בתפקיד, וביקש להימלט מאימת השביתה האיטלקית שתדבק בו ובביתו הפוליטי החדש כחול־לבן. אבל כעת ניסנקורן אינו מחזיק עוד בתפקיד היו"ר, וגם אם עברו שבועות ספורים בלבד, הוא מעדיף להתרחק מכל עיסוק בוועד עובדי הרכבת שעלול להזכיר למצביעי כחול־לבן באילו ועדים תמך עד לא מזמן ומיהם "החברים" שלו מביתו הקודם.

בהסתדרות – הנתונה בין הפטיש לסדן — מבטיחים שלפחות לא תהיה החרפה בשביתה (אף שבסוף השבוע הוכרז סכסוך עבודה שיאפשר להשבית את הרכבת באופן גורף). אולי הסיבה היא החשש שמתיחה נוספת של עצבי הנוסעים תוביל לכך שההסכמים הקואליציוניים הבאים יכללו איסורי שביתה כאלה ואחרים בחוק – כפי שמדגישים שוב ושוב ראשי רשימת הימין החדש, למשל, בימים האחרונים.

על מה רבים?

לפני כשש שנים גילתה הנהלת הרכבת דאז שסידורי העבודה של הנהגים אינם מיטביים: מתוך 8 שעות עבודה על הנייר עובדים הנהגים רק 6 שעות ברוטו במשמרת – כחצי מהזמן בנהיגה, והיתר בתחזוקת כלים או במנוחה. לאורך השנים הכשרת צוותים חדשים, או הגדלת מספר הנהגים – נבלמה. לפני כמה שבועות ניסתה הנהלת הרכבת להחיל סידור עבודה חדש על הנהגים: הנהלת החברה ביקשה להגדיל בחצי שעה את זמן הנהיגה (וטענת העובדים על חשבון זמן ההפסקה שלהם, מה שאינו חוקי, ומסכן את הבטיחות) ונתקלה בעיצומים. ביה"ד לעבודה קבע שסידור העבודה שמבקשת ההנהלה להשית קביל אבל באותה נשימה שלח את הצדדים להידבר בניסיון להגיע להסכם. אתמול הנסיון הזה נכשל כשלון חרוץ, והתוצאה לפנינו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות