טלי זרחיה פרומוביץ: "האנשים הם הנשמה – החלל רק עוטף אותם"

היא מדברת במונחים של השראה, של דמיון, של יצירה, גם כשהיא מתארת תהליכים מול גורמים רשמיים ומעונבים ברשויות מקומיות או במשרדי עיריות. היתרי בניה? כיף חיים. אישורים וטפסים? בשבילנו זאת עבודה טכנית משעממת שכדאי לשכור עובדים שיעשו אותה, אבל בשבילה זה מקום שאפשר להפעיל בו יצירתיות. כן. גם כשהביורוקרטיה מקיפה מכל עבר.

טלי חושבת שהאדריכלות של היום לא "משוחררת מספיק". היא מדברת על גיוון, על שחרור מסוגים ודפוסים מקובעים של בניה, ומוצאת את הייחוד בכל מבנה, רחוב או בית שהיא מתכננת ומעצבת, כשהמטרה שמנחה אותה בתהליך היא לספק מענה טוב יותר לחלומות של אנשים.

כל פרויקט מבחינתה הוא "דף חדש וחלק" שצריך להתחיל אותו מההתחלה, כי כל מבנה זקוק להתייחסות האישית שלו, ולכל לקוח יש את הרצונות וההעדפות שלו. כל זה משולב עם ידע, מיומנות וניסיון, אבל ההתחלה צריכה להיות נקודה קטנה בשטח, שממנה צומחת ומתפתחת היצירה השלמה.

אות הכבוד היוקרתי שהיא קיבלה על הצעה שהגישה במסגרת תחרות מתחם ורבורג לתכנון מבנה ציבור, קומפלקס מגורים ומכינה קדם צבאית בירושלים, רק מאשר את השקפת העולם הייחודית שמאפיינת אותה.

כי כשמסתכלים על העיניים הנוצצות שלה כשהיא מדברת על אדריכלות, ומקשיבים לנקודת המבט שכל-כך מבדילה אותה מאנשי מקצוע אחרים, המחשבה העיקרית שעוברת בראש היא: "האם היא תסכים לתכנן גם את בית החלומות שלי?"

"תמיד יש מה ללמוד"

זה המוטו שמנחה אותה ולכן היא מקפידה לעבוד ארבעה ימים בשבוע, ולהקדיש יום אחד נוסף בשבוע ללמידה, כדי להתפתח ולהעשיר את הידע והנפש, למתוח את גבולות הידע עד הקצה האפשרי, ואז להמשיך ולהתפתח.

תוך כדי לימודים והתמחות, טלי הספיקה גם להתחתן להפוך לאימא לשני ילדים. מבחינתה, הילד השלישי הוא העסק שלה, שנולד מתוך הבנה שהחיים קצרים מדי וחלומות נועדו להתגשם, "ולכן פשוט אזרתי אומץ ועשיתי את זה!"

אז בואו נכיר את טלי זרחיה פרומוביץ, אדריכלית ומעצבת פנים, בוגרת תואר ראשון באדריכלות B.Arch מטעם אוניברסיטת תל אביב, בוגרת תואר שני בעיצוב תעשייתי m.des, בצלאל, ובעלת תעודה באוצרות, אוניברסיטת תל אביב.

למה או איך בחרת להיות אדריכלית?

בגיל 18 התחלתי להתעניין באדריכלות, כשעבדתי במשרד עורכי דין ברוטשילד בתל אביב, שם נחשפתי באופן יומיומי ליופיים של בנייני השימור התל-אביביים, והתחלתי להבין מה היא רגישות אדריכלית ואיך היא משפיעה על מצב הרוח של עוברי האורח.

ההתעניינות שלי באדריכלות הייתה טבועה בי כבר הרבה זמן לפני כן. סבי היה ברזלן, ובילדותי הייתי עדה לבניינים מורכבים שהוא בנה בעיקר בצפון הארץ, מה שהגביר אצלי את המודעות לבנייה ואדריכלות, ולמעשה רק היום, אני מבינה כמה השפיעה עלי החשיפה הזאת.

מגיל צעיר חלמתי לעסוק באדריכלות, וכשניגשתי לבחינות לתואר באדריכלות בפעם הראשונה, נאלצתי להתמודד עם תחושה ש"זורקים אותי מכל המדרגות". אבל לא ויתרתי, והתחלתי ללמוד עיצוב פנים במכללה למנהל.

בסמסטר הראשון, המנחה שלי, שהיה אדריכל, הבחין בכישרונות ובכישורים שלי ואמר לי שאני חייבת ללמוד אדריכלות. סיפרתי לו שניסיתי וקיבלתי תשובות שליליות, אבל הוא הבטיח לי שאם אגש שוב לבחינות, אצליח להתקבל לאן שאני רוצה. והוא צדק!

איך התחילה ההתנסות הראשונה שלך בתחום?

במהלך השנה השלישית ללימודים באוניברסיטת תל אביב לתואר B.Arch באדריכלות, התחלתי לעבוד במשרד אדריכלים מהמם "אליקים אדריכלים", ששימש לי בית ובו למדתי המון על המקצוע. בתקופת הסטאז' עסקתי בעיקר בתכנון מבני ציבור, בניינים לשימור, מרכזים לוגיסטיים ותכנון עירוני. זכיתי גם בתחרויות במקום הראשון, שזה מדהים, כשאני חושבת על זה עכשיו.

איזה ניסיון צברת בתקופת הלימודים וההתמחות?

הפער בין לימודי אדריכלות לבין המקצוע הוא עצום אבל תוך כדי תנועה אני מבינה שזה מכוון. בלימודים מלמדים אותך איך לחשוב, מאיפה מתחילים פרויקט, מהם יחסי הגומלין לסביבה - עיסוק במושגים שצפים באופן יומיומי במקצוע. השיח היומיומי הוא שיח אחר שכולל גם בירוקרטיה, תקציב ובעיקר יחסי אנוש.

אני מרגישה שלמדתי ואני לומדת כל הזמן ומכל דבר. בתקופת ההתמחות נגעתי בתחומים רבים: ציבורי, פרטי, מסחרי, תכנון עירוני וכשפתחתי את העסק היה הכי קל לפנות לתחום הפרטי, התחלתי לתכנן וילות, לשפץ בתים ולעסוק בעיצוב פנים. מאז "התנפצו" מספר תקרות זכוכית, והיום אני עובדת בתחום הציבורי מול עיריות וחברות בת עירוניות, ועוסקת גם בתחום תכנון ועיצוב חללים מסחריים.

מנקודת המבט שלך, את מאמינה שאדריכלים יכולים להשפיע על עיצוב הנוף בארץ?

חד משמעית: אדריכלים משפיעים על הנוף בארץ, בין אם זה במודע או לא. יש הרבה אדריכלים שמתעלמים מהסביבה כי נוח להם לקבל פרויקט ולעבוד עליו מהמשרד הממוזג שלהם - התוצאה בדרך כלל הרסנית - חסימת הנוף, התייחסות לא נכונה לעיר וייצור חזיתות "אוטיסטיות" שיודעות להתייחס רק לעצמן.

בטבריה לדוגמה, אפשר לראות את זה הכי טוב, לאורך הכינרת המקסימה יש שורה של מבנים שהם "פילים לבנים" שנבנו על ידי אדריכלים שהתעלמו מכל מה שקורה מסביב. הם גרמו למוות אמיתי של הרחוב והטיילת. לא ניתן לטפל בבעיות האלה, רק הריסת המבנים שנבנו ללא שום חשיבה עירונית אמיתית.

רגע, פילים לבנים?

כן, אלו פשוט בניינים שלא מתייחסים לסביבה שלהם, נכס שהופך להיות נטל. הם מתייחסים רק לעצמם ואף אחד לא משתמש או נוגע בהם.

כמו ה"בית המשוגע" ברחוב הירקון בתל אביב?

לא בדיוק... עזבי.. יש לי הרבה מה לומר על הבניין הזה. הנקודה היא שכל אדריכל מנסה לבטא את הסגנון שלו ולהתייחס למרכיבים שחשובים לו, זה יפה בעיני ובאותה נשימה עיר צריכה להיות מושתתת על עקרונות ששומרים על אחידות, כך שהמלודיה הזאת של הבניינים ששונים אחד מהשני יקבלו נופך עמוק יותר. אין לי בעיה עם בניינים מטורפים, להיפך, רק שכאן הדיוק ממש חשוב (איפה בדיוק ולמה?).

אז איך מבחינתך רחוב צריך להיות מתוכנן?

כשמדברים על שינוי צביון של רחוב, צריך שיתקיים שיתוף פעולה של הרבה מוחות כדי להשלים את התכנון. נכון שאדריכל יכול לתכנן מתווה כללי לעיר מבחינה עירונית, ויש לו אחריות מאוד רצינית שאין להקל בה ראש.

אבל מבחינת בניינים, כשאדריכל אחד מתכנן רחוב שלם, רוב הסיכויים שהרחוב ייראה אותו דבר, וזה לא משהו שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים מגוון, כי בדיוק כמו שאנשים שונים אחד מהשני וזה מעניין, ככה צריכה להיראות גם עיר.

מה ההמלצות שלך?

חלק מהיופי, לדעתי, זה שיתוף פעולה של אדריכלים שונים שמתכננים בניינים באותו רחוב, ואז התוצאה היא גישות שונות שמניבות עושר, ולא אדריכלות מונוטונית. גם כשאני מתכננת בית פרטי, אני חושבת על הסביבה מבחינת התייחסות הבית לרחוב, והשפעת התכנון לא רק על הלקוח, אלא גם על כל האנשים שחווים את הרחוב והסביבה.

למה את לא אוהבת להתייחס לאדריכלות במונחים של הפרדה לסגנונות?

כי מאוד קשה היום למצוא בית שמתוכנן על טהרת סגנון מסוים ואני לא מאמינה שזה נכון לקטלג ולתייג בניינים. הטבע האנושי הוא להשתמש ב"טייטלים" גם כשאנחנו מדברים על אנשים, אבל זה לא באמת נכון, אני מאמינה שהעולם הרבה יותר מורכב מזה. קשה מאוד לשים את האצבע על מה נכון או לא נכון, כי הכול עניין של מינונים, של שילובים, של דיוק.

היום אין סגנון בנייה אחד מובהק, והאמת היא שכמעט לא נותרו בעולם סגנונות בנייה טהורים כמו שפעם בנו לפי "סגנון קלאסי", "סגנון רומנסק", או "סגנון גותי"...

מה באמת את חושבת על סגנונות העבר?

יש לי הערכה גדולה לסגנונות האלה התאהבתי באדריכלות דרך הבנת ההיסטוריה שלה. עם זאת אני גם מלאת הערכה לתכנון בעידן שבו אנחנו חיים. היום משלבים בין כל הסגנונות ואפשר לומר ש"האקלקטיקה" שולטת.

אדריכל צריך להתייחס קודם כל למקום, לסביבה הטבעית או המלאכותית, לבני האדם שחיים במקום, וצריך להיות קשוב לכל כך הרבה דברים, זו עבודה מאד מורכבת. כל עוד אדריכל קשוב ללקוחות ולסביבה ומפעיל רגישות - ה"סגנון" בו הוא השתמש כמעט לא רלוונטי לדעתי.

תסבירי רגע את הנקודה הזאת

אני חושבת שאדריכלים צריכים להיות מונעים מחדוות יצירה, אם אין את זה – זה יתבטא בתוצאה. אני בכלל בעד יצירתיות בכל תחום, אבל לא "יצירתיות" שצועקת "הנה!! זה אני!! שמתי חותמת!!" זאת לא יצירתיות, זה אגו. יצירתיות אמיתית גורמת לאדריכל להמציא את עצמו מחדש עם כל פרויקט.

הפרויקטים שלי לא דומים אחד לשני כי אני משתדלת לחשוב על כל פרויקט כעל "לוח חלק", כך שהפרויקט נולד כמעט מתוך עצמו, מהסביבה שלו.

איזה שיקולים מניעים אותך לבחור בשפה אדריכלית מסוימת?

השיקול שמנחה אותי בבחירת שפה אדריכלית הוא בעיקר היחס לסביבה ולאנשים שיחוו את המקום. כשמגיע פרויקט חדש למשרד, אני לא תמיד בטוחה איפה להציב את הקו הראשון, זה קצת כמו להתחיל ציור על דף חלק.

הקו הראשון הוא תהליך שדורש חשיבה, כשאני מגיעה לשטח ומתבוננת מסביב, אני בדרך כלל יכולה לראות את ההשראה, והיא זו שתשפיע על השפה האדריכלית בה אבחר. מסכימה איתי שתכנון בית על הר בירושלים, למשל, שונה מתכנון בית ביפו מול הים? מחקר והבנה של השטח יאפשר לי להבין מה יש סביב, מה שווה התייחסות, כך אני ניגשת לפרויקט בהתאם.

כמה מקום יש לחופש היצירה בתכנון אדריכלי, וכמה מקום יש לשיקולי שטח, היתרי בניה או דרישות הלקוחות?

המון יצירתיות. אני מגלה יצירתיות כמעט בכל דבר שאני עושה, החל משלב התכנון הראשוני של הפרויקט ועד הביצוע. לפעמים יוצא לי לשקוע בעבודה "טכנית" ואז אני מגלה שאין דבר כזה עבודה "טכנית", כי אפשר וכדאי להפעיל יצירתיות בכל דבר. כן, גם בביורוקרטיה, אני נהנית כמעט מכל צעד.

גם בהיבטים של העבודה שכולם קוראים להם "עבודה שחורה" אפשר למצוא את הפרטים הנכונים ויש בהם המון מקום ליצירתיות. במקום להזדרז להוציא את העבודה הזאת החוצה ולהביא עובדים שיעשו את העבודה הטכנית הזאת, אפשר דווקא במקומות האלה לגלות כל מיני פרצות, ולעשות משהו קצת אחר, או לחשוב בצורה אחרת.

איך מתמודדים עם נושא התנהלות מול רשויות והשגת היתרי בניה

מתמודדים. כשאת רוצה מאוד משהו, מה את עושה? משיגה אותו, נכון? אז זה בדיוק אותו דבר. תהליכי רישוי והיתרים יכולים להיות מסורבלים ומלאי ביורוקרטיה, ואני מוכנה לבצע את זה רק כשהחזון התכנוני שלי בא לידי ביטוי, וכשאני יכולה לעמוד בביטחון מאחורי התוצאה התכנונית.

זה מה שנותן לי מוטיבציה מטורפת לפעול גם בממד הזה, סוג של הגשמת חזון. בסופו של דבר, מה שהכי חשוב גם בתהליכים האלה הוא להבין שמולנו ניצבים בסך הכול אנשים, אם נוכל להבין אותם ואת המטרות שלהם, נוכל להתקדם במהירות.

איזה פרויקטים לא תסכימי לקחת?

כבר התנסיתי מספר פעמים בעבודה מול יזמים שכל מה שעניין אותם היה "לדחוף" כמה שיותר יחידות דיור בלי להתייחס לעיר או לסביבה ובלי להשקיע בחומרי גמר איכותיים שיהפכו את הבניינים שלהם לתוצר טוב יותר שמשדרג גם את העיר. הבנתי את זה די מהר והחלטתי להתרחק מפרויקטים כאלה.

אני מאמינה שתכנון צריך לעסוק ביחסים בין המסה לבין החלל (VOID). השבוע, למשל, כתבתי פוסט בפייסבוק, "האנשים הם הנשמה – החלל רק עוטף אותם", זה משפט שמשקף אותי בתהליך התכנון. אני בוחרת עם אילו אנשים לעבוד, כי לא כולם מתאימים לי ואני לא מתאימה לכולם - אני עוטפת אותם בחלל שיחמיא להם :) 

את מאמינה שאפשר לחוות תחושה חמימה ועוטפת גם בבית גדול?

קודם כל – כן. אפשר לייצר את זה. אני חושבת שכל מה שבן אדם מרגיש זה נכון וצריך להתייחס לזה בתכנון. יש אנשים שיהיה להם נוח לגור בווילה של חמש קומות, ויש אנשים שיותר נעים להם לחיות במקומות חמימים.

הגודל של הבית לא משפיע על אווירת החמימות, והחלל שמחבק ועוטף קשור יותר לשיטות העיצוב, כי גם בית גדול יכול להיות חמים ועוטף. אין לי בעיה לתכנן חלל חמים, ואין לי בעיה לתכנן חלל מינימליסטי.

זה תלוי ברצונות ובשאיפות של הלקוחות, שמשפיעים על כל תהליך התכנון והעיצוב, והחכמה היא היכולת לקחת כל מקום ולהפוך אותו לבית, כי יש מקומות שאנחנו מרגישים בהם בבית, אפילו שהם לא באמת הבית.

מה יכול להיות פרויקט החלומות שלך?

החלום שלי הוא לתכנן מקום שמהווה תחנת מעבר יומיומית לאלפי אנשים ולהשפיע לטובה בטווח של שבריר שניה על מסות של אנשים. פרויקט כזה יכול להיות מבנה ציבור גדול, טרמינל או תחנת רכבת. אפשר להשפיע על יותר אנשים ולגרום להם לחייך על הבוקר וכשהם חוזרים מהעבודה. רק המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש טוב.

רוצה לספר קצת איך הבית שלך נראה?

אנחנו גרים בדירת חמישה חדרים משופצת כל מי שנכנס אומר "וואו!", אבל לי אין את התחושה הזאת. הבית שלי נראה לי מאוד פשוט ולא מתוחכם. פשוט אוסף של דברים שעושים לנו טוב, שריכזנו במקום אחד, כך שיש לנו את התחושה שהגענו הביתה.

אני גם אוהבת לשנות את הבית שלי כל הזמן לפי מצב הרוח, אין לי בעיה להכניס ארון שחור ענק לחדר הילדים. כשבעלי טס לחו"ל בפעם האחרונה, למשל, התחשק לי לעשות משהו צעקני בחדר השינה, אז הדבקתי טפט צהוב על קיר אחד עם תוכים ופרחים כחולים. כשבעלי ראה את זה הוא אמר "אוקיי, אני אתרגל". כן, יש לי קצת שיגעון באופי ובגישה, לא אכפת לי שתכתבי את זה...

בואי נדבר קצת על עיצוב פנים: איזה שאלות את שואלת את הלקוחות לפני שאת מתחילה להרכיב את עיצוב הפנים של הבית?

אני מדגישה תמיד שאני לא מעצבת פנים, למרות שהדייט הראשון שלי עם התחום התחיל בעיצוב פנים, אבל אף פעם לא הרגשתי שזה המקצוע היחיד שלי, כי הראייה שלי תמיד הייתה רחבה יותר.

כדי שהתכנון יהיה טוב, תמיד צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות, הן משתנות בין לקוח ללקוח ובין פרויקט לפרויקט. חשוב לי להבין מה הציפיות של הלקוח מהפרויקט, מה האהבות והצרכים שלו, גם במקרים שבהם לקוחות לא מבינים בדיוק מה הם רוצים או צריכים, כאן בדיוק מתחיל התפקיד שלי.

יש לי שאלון בנוי ומוכן, ואני נותנת אותו ללקוחות, אבל זה רק חלק מהתהליך, כי העיקר הוא לתקשר עם הלקוחות בצורה מיטבית כדי להשיג את מטרות התכנון. השאלון נותן מצע טוב לתחילת שיח הדדי ביני לבין הלקוחות זה איפשהו "שובר את הקרח"...

אני לפעמים מגלה שהאדם שמולי קיבל מסבתא שלו תיבת נגינה, לדוגמא, החפץ הזה יכול להיות יריית הפתיחה שמאפשרת לי לראות את הלקוח כמו שהוא. התפקיד הכי חשוב שלי בתחילת הפרויקט הוא לשתוק, להקשיב ללקוח בלי לשפוט רק כך אגלה מה הפרויקט רוצה להיות.

מה שומעים כשמקשיבים?

אנשים מתחברים לאמת שלהם כשמשחררים אותם, ולכן בהתחלה אני צריכה לשחרר את השליטה שלי, ולתת לצד השני לדבר, כשהתהליך מגיע לשלבי המקצועיות והפיתוח, יש לי אמירה, ואני יכולה לכוון מה כן ומה לא, מה מתחבר ומה לא, אבל בהתחלה הלקוח צריך להביע את הרצונות שלו, ים השראה מסתתרת שם... כן, באדם שמולי.

יש הרבה פסיכולוגיה ואינטליגנציה בתחום שלי, וכשמתנהלים ברגישות, אפשר להבין מול איזה אנשים עובדים ומה הם עושים כשהם קמים בבוקר. ברגע שמבינים את כל ההתגלגלות הזאת, אפשר לתכנן טוב.

איזה מקורות השראה יש לך?

מקורות ההשראה משתנים מפרויקט לפרויקט. בחללים מסחריים, העיצוב נובע מהמיתוג והמוצר או השירות שהלקוח מציע, ובבתים פרטיים אני מקבלת לרוב השראה מהלקוחות, מהאופי שלהם, מהחפצים הסנטימנטליים שלהם, מאורח החיים שהם מנהלים ומדברים שעושים להם טוב.

חובה לשמור על טוהר בין הסקיצה הראשונית לתוצר הסופי. אם הרעיון ההתחלתי נשאר אחרי הביצוע, אז הפרויקט מוצלח. אם זה מתמסמס איפשהו בדרך, הפרויקט מאבד את העצמה שלו וזה חבל. בין רעיון למציאות חשוב לשמור על הרעיון ולממש אותו.

לסיום, יש לך איזה מסר מיוחד או סתם מעניין?

לא יודעת אם זה מסר, אבל חשוב לי להעביר את הנקודה שתכנון ובנייה הם תהליכים ארוכים לכן חשוב שתבחרו לעצמכם את האדם הנכון לצעוד איתו.