צילום: Yasuko Kageyama
להיות פוצ'יני: הפקת "טוסקה" בסגנון שנת 1900 עולה אצלנו
הבמאי האיטלקי אלסנדרו טאלבי החליט שהדרך הכי מקורית להעלות את האופרה המפורסמת "טוסקה" היא לשחזר במדויק את הפקת הבכורה; עכשיו הוא מעלה אותה בישראל
כשהבמאי האיטלקי־אנגלי אלסנדרו טאלבי נתבקש להעלות לפני ארבע שנים את האופרה "טוסקה" של ג'קומו פוצ'יני, שמאז הבכורה שלה ב־1900 הוצגה עשרות פעמים בעולם, הוא ניסה לחשוב על דרך מקורית ומעניינת, כזו שהקהל עוד לא ראה.
קראו עוד בכלכליסט
באותם ימים התגלו בארכיון ריקורדי האיטלקי רישומי התלבושות והתפאורה המקוריים של המעצב אדולפו הוהנשטיין לאותה הבכורה, שעלתה בבית האופרה ברומא. טאלבי, שההפקה המתוכננת שלו יועדה לאותה הבמה, חשב לעצמו שאין דרך מקורית יותר במקרה זה מאשר המקור, והחליט להעלות את "טוסקה", לדבריו, "כמו שפוצ'יני ראה אותה". "חשבנו שיהיה מעניין להעלות שחזור מדויק של ההפקה ההיא במקום שבו היא התחילה", הוא מספר ל"כלכליסט". "זה היה ניסוי מרתק עבורי כיוון שאני לא אחד שדבק במסורת, ונוטה להפקות מודרניות. היה מרתק לעקוב אחרי העיצוב המקורי, כי ברומא היו הציירים והמעצבים הטובים בעולם, וזה מה שהופך את ההפקה לייחודית כל כך".
בסוף החודש (28.3) תעלה על במת האופרה הישראלית בבימויו של טאלבי ההפקה בהשתתפות קאסט של שחקנים וזמרים ישראלים ומקהלת מורן, בניצוחו של דניאל אורן.
המשחק ריאליסטי יותר
"טוסקה", המבוססת על המחזה של ויקטוריאן סרדו, היא מותחן פסיכולוגי המתרחש ב־1800 אחרי המהפכה הצרפתית ובזמן המלחמות של נפוליאון באיטליה. שני גברים יריבים פוליטיים נלחמים למוות על אהבתה של זמרת האופרה טוסקה. האחד הוא סקרפיה, מפקד המשטרה, והשני נציג הדור הצעיר קוורדוסי הצייר המהפכן. שלוש הדמויות נסחפות במערבולת של אהבה, תשוקה, שנאה ונקם.
"הבמה והעיצוב זהים לגמרי למקור, אבל המשחק ריאליסטי יותר, והדרך שבה הזמרים והשחקנים זזים כמובן לא זהה", מסביר טאלבי. "אני לא יכול לצפות מהם להיראות כמו לפני 120 שנה, זה יהיה מלאכותי. אין לנו את הווידיאו של המופע הראשון, אבל אני כן עובד לפי הוראות הבימוי שכתובות ובהשראת הרעיונות של פוצ'יני, שהיה מלחין קולנועי. הוא דמיין את הסצנות והלחין את המוזיקה לפיהן, המוזיקה היא כמעט כמו פרטיטורה לסרט".
התפאורה של ההפקה נצמדת לציורי הקנבס הענקיים של הוהנשטיין מההפקה המקורית, המדמים את שלוש זירות ההתרחשות: כנסיית סנט אנדריאה דה לה וולה, ארמון פארנזה וטירת סנטאנג'לו. וכך גם 120 התלבושות, שכל אחת נתפרה לפי סקיצות מדויקות ורשימה מפורטת - צבע, בד, כפתורים.
טאלבי (44) גדל בדרום אפריקה ומתגורר כיום בטורינו. הוא החל דרכו כפסנתרן באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון, וכסטודנט היה מנגן בחזרות של האופרה והתאהב בז'אנר. לאורך השנים העלה הפקות גדולות כמו "בטבעת החנק", "לה טרוויאטה" (שיביים בשנה הבאה באופרה הישראלית - מנ"ש), ו"סולם המשי".
מה היו האתגרים במהלך העבודה?
"הסקיצות אוכסנו שנים בארכיון ומוגנות בזכויות יוצרים קשיחות, כך שקיבלנו היתר מיוחד לגשת אליהן אבל אפילו לא יכולנו להראות אותן לשחקנים. כמו כן, העליתי אותה בכל מיני מקומות בעולם - למשל בספרד ויפן - ובכל מקום אני צריך להיות גמיש ולהתאים עצמי לקאסט המקומי. כשמוקצים לי שבועיים אין זמן לפתח דברים ולעשות שינויים, אבל אני סומך על עצמי שהפקה שעבדה בכל מקום תעבוד גם פה. לא ניסיתי להעלות משהו חדש, אלא להביא את הכוונה המקורית של פוצ'יני, שהיה לו דמיון אפל והרבה פרברטיות וסקסיות, ולראות אם היא עדיין מתקשרת עם הקהל".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה