כשגיימינג זה לא משחק: הרשויות בהודו הכריזו מלחמה על PUBG

שטן בכל בית?

בשבוע שעבר עצרה משטרת ראג‘קוט (Rajkot), העיר הרביעית בגודלה במדינת גוג‘אראט שבמערב הודו, עשרה אנשים. הם לא רצחו, לא גנבו, לא רימו, לא היכו ואפילו לא עסקו בסמים: הם נתפסו על חם משחקים במשחק היריות PUBG, אחד הפופולריים מסוגו בעולם; יותר מ-30 מיליון איש משחקים בו בכל יום.

משטרת ראג‘קוט לא בזבזה זמן: רק לפני שבועיים הכריזו הרשויות העירוניות על איסור כללי לשחק במשחק. השוטרים אמרו שהמשחק כל כך מסוכן וממכר והעבריינים הגיימרים היו עד כדי כך דבוקים למסך, עד שהם אפילו לא שמו לב שבאים לעצור אותם. כנראה שזו לא אינדיקציה לסיכוני הגיימינג; זה יכול לקרות, באותה מידה, גם למי שקורא ספר מותח במיוחד. העצורים בפרשה שוחררו די מהר בערבות אך הם צפויים לעמוד לדין. לא פחות מרגיז, הטלפונים שלהם הוחרמו ”לצרכי חקירה".

סכנת נפשות? תלוי את מי שואלים. PUBG | צילום: שאטרסטוק

בחודשים האחרונים מותקף המשחק PUBG על ידי גורמים פוליטיים וחינוכיים ברחבי הודו בטענה שהוא תורם לעידוד לאלימות, פוגע ביציבות הנפשית של המשתמשים וגורם נזק להישגים האקדמיים של ילדים. בעקבות ההתקפות אימצו על דעת עצמן מספר ערים בגוג‘אראט איסור לשחק בו, אף שהממשלה המרכזית לא קבעה בינתיים הגבלות כלשהן.

שר בממשלת גואה, מדינה אחרת בהודו שבוחנת הגבלות על המשחק, הגדיל וכינה את המשחק ”שטן בכל בית“. במקרה אחר ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי נפגש עם אם שהתלוננה כי בנה מכור למשחקים בסלולרי. ”האם זה ל-PUBG?“, קפץ מודי על המציאה.

PUBG זוכה לפופולריות גבוהה במיוחד בהודו כיוון שהוא ניתן להורדה חינם במובייל ומגיע בגרסה לייט המתאימה לסמארטפונים זולים. נושא ההשפעה המזיקה של משחקי וידאו אלימים שנוי במחלוקת מבחינה מדעית, אך בעוד בעולם מקובל ואפילו לגיטימי להגביל את משחקים אלימים לגיל מסוים, מעצר של מבוגרים מעל גיל 18 זאת באמת ליגה בפני עצמה.

PUBG למובייל | צילום: PUBG

גם המקרים הבעייתיים שנקשרו ב-PUBG בהודו ממש לא חד משמעיים: היה מאמן כושר אחד שאישפז את עצמו אחרי שטען שהמשחק ערער אותו נפשית ועוד מקרה מזעזע של ילד שהתאבד כי הוריו לא הסכימו לקנות לו סמארטפון יקר כדי לשחק PUBG. איום ונורא, אבל האם אפשר לייחס זאת לנזק הנובע מהמשחק? בנוסף, תועד ילד בן 11 שפנה בעצמו לבית המשפט במומבאי בדרישה לאסור על המשחק כי הוא מקדם אלימות. אפשר להניח שהוא לא התלמיד הכי אהוד בכיתתו.

במקרים מסוג זה צצה לא פעם ההשוואה לאלכוהול: מה המשטרה נטפלת למשחקי וידאו בעוד אלכוהול, סם ממכר שמעודד אלימות, נותר חוקי? לזכות מדינת גוג‘אראט אפשר לומר שהיא לפחות עקבית בנושא הזה וגם אלכוהול אסור במדינה. נשמע שזה מקום שממש כיף לגור בו.

רוצה לקנות מחמאה ב-50 שקל?

מה אתם קונים בעלי אקספרס בדרך כלל? כיסוי לסמארטפון, בגדים, מכשירי אלקטרוניקה? קצת בנאלי; הלהיט האחרון בטאובאו, הגרסה של עלי אקספרס המיועדת לשוק הסיני, הוא לקנות מחמאות מזרים. כך זה עובד: אתם משלמים 50-188 יואן (26-100 שקל) ובתמורה נכנסים לקבוצה סגורה באפליקציית המסרים וויצ‘ט, שם ימטירו עליכם מאות זרים מחמאות. אם תתלוננו על העבודה התובענית, יחמיאו לכם על החריצות והנחישות. אם תתלוננו על שאתם מתקשים ללמוד שפה זרה, ישבחו אתכם על כמה רחוק הגעתם כבר. גם אם לא תתלוננו על כלום, תקבלו מחמאות על תמונת הפרופיל המצודדת. אחרי חמש דקות של מחמאות כאלה תזרקו החוצה מהקבוצה חזרה אל החיים עצמם.

במקום לריב, קחו מחמאה. יש במבצע | צילום: the Irish Times

לאוזן ישראלית זה אולי נשמע מטומטם, אך הסינים אוהבים את השירות הזה, וסטודנטים צעירים נוהרים להזמין אותו. בטאובאו אפשר למצוא אפילו קבוצות פרימיום שמציעות שירותי מחמאות מסטודנטים מאוניברסיטאות יוקרתיות תמורת 80 יואן (42 שקל) לחמש דקות. התשבוחות האלו יכולות להגיע לרמות מגוחכות במיוחד. ”תזכור לתרום לבנק הזרע. אני מקווה שהילד שלי יהיה מוצלח כמוך“, שיתף משתמש מחמאה שקיבל באחת הקבוצות. משתמש אחד התלונן שאינו יכול להתרכז בקריאת ספר וקיבל תשובה כי ”זה אומר שרמת הידע שלך גבוהה משל הסופר“.

התופעה החלה להתגלגל בקבוצות פתוחות וחינמיות בהן עודדו את החברים להחמיא אחד לשני, אבל בעזרת רוח היזמות הסינית הפכה לעוד דרך להרוויח כסף. אני מניח שזה עדיין יותר טוב מקבוצות הקללות והעלבונות שנפוצו בוויצ‘ט בשנה שעברה, לפני שהאפליקציה החלה לסגור אותן.

לא מצליח להתרכז? אין סיכוי שזו אשמתך | צילום: shutterstock

מעבר לגימיק שבכל העניין, קבוצות המחמאות משתייכות לכלכלת המלחמה בבדידות, שבמזרח הרחוק ובסין היא מפותחת במיוחד. שירות פופולרי אחר שאפשר לקנות בטאובאו הוא השכרת חבר למשחקי וידאו וגם ההצלחה האדירה של שירותי הלייב-סטרימינג בסין מיוחסת למלחמה בבדידות.

למה הבדידות כל כך גדולה בסין? יש לכך לא מעט סיבות: מדיניות הילד האחד, תרבות שלא מעודדת ביטוי רגשות ומעבר סופר מהיר מחיים משפחתיים מסורתיים לחברה מודרנית בה אנשים נפרדים מהמשפחה ונוסעים ללמוד ולעבוד רחוק מהבית. כל זה טוב ויפה, אבל אי אפשר למצוא איזה פתרון טכנולוגי יותר מתקדם לבדידות, משהו עם AI או רובוטיקה אולי? מחמאות בתשלום מבני אדם פשוט חסרות חן.

קצרצרים

1. וואווי מתכוננת לשלב הבא במאבק מול קריאות החרם מצד ארה"ב; לפי ראיון שנתן בכיר בוואווי לתקשורת הגרמנית בשבוע שעבר, פיתחה החברה מערכות הפעלה משלה למחשב ולסמארטפון. המטרה: להחליף את ווינדוס של מיקרוסופט ואנדרואיד של גוגל במקרה בו ייאסר על החברות האמריקאיות לסחור עמה. וואווי החלה בפיתוח ככל הנראה ב-2012, לאחר שארה“ב החלה בחקירה נגדה ונגד ZTE. דובר וואווי אישר כי החברה אמנם השלימה את הפיתוחים אבל אין לה כוונה להשתמש בהם כל עוד היא לא חייבת.

חנות של וואווי בסין | צילום: שאטרסטוק

2. הגנרל ג‘וזף דנפורד, יו“ר המטות המשולבים האמריקאי, אמר בשבוע שעבר בוועדה של הסנאט כי העבודה של גוגל בסין ”תורמת בצורה אדירה לצבא סין“. דנפורד לא פירט הרבה מעבר לכך על איזו תרומה מדובר כי האשמות כלליות בסופו של דבר הן האפקטיביות ביותר ובעצם אין דרך להתגונן מפניהם. ייתכן שמה שמרגיז את הגנרל זו הכוונה של גוגל לסיים את ההתקשרות עם הפנטגון בפיתוחי AI, לאחר זעם רב שספגה מצד עובדיה. מהר מאוד הצטרף גם הנשיא טראמפ למתקפה ואמר שגוגל עוזרת לצבא הסיני במקום לצבא ארה"ב. מה שיפה אצל טראמפ שהוא לא מסתיר ממש את המניעים שלו להתקפה: ”הם גם עזרו להילרי קלינטון המושחתת ולא לטראמפ“, הוסיף. די ברור מה יותר חמור בעיניו מבין האשמות.

3. יצרנית המשחקים היפנית סגה עצרה מכירת כותר בשם Judgment לאחר שהשחקן המקומי פייר טאקי, שדמותו מופיעה במשחק, נתפס על שימוש בקוקאין. סגה לקחה את העניין קשה מאוד והודיעה שתסיר מטוויטר ציוצים הנוגעים למשחק. מה הלאה, לעבור בין המשתמשים ולבקש מהם למחוק את Judgment? לפי הדיווחים ביפן גם דיסני שוקלת להוציא את השחקן מסרט ההמשך ל"לשבור את הקרח", שם הוא מדבב את אולאף איש השלג. במקרה של אולאף אני יכול להבין, אבל במשחק הווידאו מגלם טאקי גנגסטר חסר רחמים; מה יכול להיות יותר מתאים מעבירות סמים בחיים האמיתיים?