אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הדנ"א המקולקל של כיל לא יתקן את עצמו צילומים: עמית שעל, עומר מסינגר, בלומברג

פרשנות

הדנ"א המקולקל של כיל לא יתקן את עצמו

כמו ילד מול מגירת ממתקים, כיל פשוט לא מסוגלת להתאפק בכל פעם שהיא יכולה לחמוק ממס. תרגיל המס החדש שלה, שנחשף אתמול בכלכליסט, הוא דוגמה נוספת לכך - ואולי אין ברירה אלא לנעול את המטבח

19.03.2019, 06:48 | אמיר זיו

הצטרפו לעדכונים שוטפים בערוץ הטלגרם של מדור שוק ההון בכלכליסט

 

כיל, החברה החמישית בגודלה במשק, היצואנית הרביעית בגודלה מישראל, מתנהגת כמו ילד שנתפס ליד מגירת הממתקים: בהתחלה הוא מכחיש שבכלל לקח משהו, אחר כך פותח בלית ברירה כף יד אחת מרוחה בשוקולד שנמס, אחרי עוד גערה מסכים לפתוח יד שנייה עם עטיפות סוכריות שנאכלו, ורק אחרי איום בעונש מרוקן בלית ברירה גם את הכיסים, ומהם נשפכים שפע מתוקים שנשמרו בסוד. 

קראו עוד בכלכליסט

מימין: בעל השליטה בכיל עידן עופר, היו"ר לשעבר ניר גלעד והמנכ"ל רביב צולר. ההנהלה מתחלפת, השיטה נשארת , צילומים: עמית שעל, עומר מסינגר, בלומברג מימין: בעל השליטה בכיל עידן עופר, היו"ר לשעבר ניר גלעד והמנכ"ל רביב צולר. ההנהלה מתחלפת, השיטה נשארת | צילומים: עמית שעל, עומר מסינגר, בלומברג מימין: בעל השליטה בכיל עידן עופר, היו"ר לשעבר ניר גלעד והמנכ"ל רביב צולר. ההנהלה מתחלפת, השיטה נשארת , צילומים: עמית שעל, עומר מסינגר, בלומברג

הבעיה שהממתקים שחברת כיל מסרבת למסור הם מסים ששייכים לכולנו, בשווי מאות מיליוני שקלים. ומיותר לציין שהחברה שסוחטת את ים המלח גם לא נהנית ולו ממעט החן ששמור לילדים סוררים. להיפך.

התחמקות ממסים היא בדנ"א של כיל. לא משנה כמה ירוקה תהיה תדמיתה, כמה מנכ"לים יתחלפו בה, כמה מילים יפות הם ידבררו בעיתון. הקושי של הבעלים עידן עופר ושלוחיו להכניס את היד לכיס ולשלוף משם מסים שמגיעים בדין שקול לזה של אדם הסובל מחרדת גבהים לצנוח ממטוס. זה יקרה רק באיומים.

אופס, שכחנו

תזכורת קצרצרה: במשך שנים "נשכחו" תשלומי תמלוגים שכיל היתה חייבת בהם לפי החוק הישן. רק ב־2014, בתום שנים של מאבק עיקש שניהלה כיל, החברה הפסידה בבוררות מול המדינה. גם אז נדרשו עוד עימותים, תחשיבים ותחשיבי נגד, עד שלבסוף היא חויבה לשלם רטרואקטיבית חובות תמלוגים משנת 2000 בסכום צנוע של כ־850 מיליון שקל. לא חלף זמן רב, והתברר שכיל — תיראו מופתעים — טעתה בחישוב לטובתה ונגררה למחלוקת נוספת מול המדינה. בסופה, הזמני לפחות, היא הסכימה לפתוח את היד השנייה ולשלם עוד 27 מיליון דולר.

כל זה כשבמקביל כיל ניהלה קרב מדמם מול ועדת ששינסקי 2 שביקשה למסות כראוי את השימוש במשאבי טבע בישראל. מנכ"לים, פרקליטי צמרת, יחצ"נים ובכירי הלוביסטים עלו אחר כבוד לכנסת וניסו למנוע את רוע הגזירה. יו"ר כיל אז, ניר גלעד, חזר על הנהי הרגיל: המדינה מכבידה ידה עלינו, ניאלץ להפסיק ההשקעות בישראל, לא יהיה מנוס מפיטורי עובדים, והאיום המרומז הטמון באמירה הקבועה: "אנחנו המעסיק הגדול ביותר בנגב".

רוח גבית מהציבור והתעקשות ראויה של כמה חברי כנסת הובילו לכך שהמלצות ששינסקי 2, גם אם מרוככות, עברו בכל זאת. לרגע היה נדמה שנפתח דף חדש. ניר גלעד, איש המדנים, נפרד מעופר. רביב צולר, מנהל חברת ביטוח יבשושי ונטול עבר מחשיד בצמרת האוצר, מונה למנכ"ל. בראיון ל"כלכליסט" בדצמבר האחרון צולר אפילו אמר ש"התפקיד של כיל להרוויח כסף ולשלם הרבה מסים ותמלוגים למדינת ישראל... הציבור, באמצעות המדינה, הוא הבעלים של המשאב הטבעי, והוא גם הבעלים הגדול של כיל, כך שהאינטרס שלו מיוצג דרך כיל עצמה". גם שלי יחימוביץ' היתה חותמת על טקסט כזה. 

שר האוצר משה כחלון. חלם על 400 מיליון שקל ונרדם, צילום: עמית שאבי שר האוצר משה כחלון. חלם על 400 מיליון שקל ונרדם | צילום: עמית שאבי שר האוצר משה כחלון. חלם על 400 מיליון שקל ונרדם, צילום: עמית שאבי

והנה אתמול חשף אורי טל־טנא ב"כלכליסט" שמילים יפות לחוד ומציאות עקומה לחוד. כיל "תחת הנהלה חדשה" לא היססה להתנהג ממש כמו כיל הישנה, ולנצל לטובתה פרצה בחוק התמלוגים החדש. למה? כי אפשר. ואף אחד לא עמד באותו רגע להשגיח על מגירת הממתקים.

לא ניכנס לטכניקה הפיננסית המורכבת. נסתפק בלציין שהחברה קיבלה חוות דעת שמנפחת את שווי נכסיה, ושמשמעות השווי המנופח היא שכיל אינה מגיעה לרף שמחייב תשלום מס יתר לפי ועדת ששינסקי. עד כדי כך לא מגיעה לרף, שלפי החישובים שלה היא בכלל נמצאת בעודף ותוכל לקזז 2 מיליון דולר ממסים עתידיים, אם יידרשו רחמנא לצלן.

נחכה ל־2030

התרגיל הזה חסך מכיל - וגרע מהציבור - 100 מיליון דולר. קרוב ל־400 מיליון השקלים שהאוצר חלם עליהם אחרי אישור ששינסקי, ומאז הלך לישון. את התרגיל הזה ביצעה חברה שהכנסותיה ב־2018 חצו את רף ה־5.5 מיליארד דולר, והרווח הנקי שלה היה 1.24 מיליארד דולר. 5 מיליארד שקל. חלק הארי שלו הושג בזכות המשאב הטבעי ההוא ש"שייך לציבור".

אבל התרגיל הזה בעיקר חשף שהדנ"א החמקני של כיל חזק מכל מי שניסה עד היום להיאבק בו. הסכם תמלוגים? הצחקת אותה. חוק ששינסקי? להתפקע. כוון אליה מס, שגר בה ועדה - ותהיה בטוח שהיא תתכופף בזמן כדי שכיס המס של עופר לא יישרט. האינסטינקט של הניצוד חזק משל טורפו.

הורים מנוסים יודעים שכמעט בלתי אפשרי להרחיק ילד חובב גלוקוז ממגירת הממתקים. לפעמים אין ברירה אלא פשוט לנעול את המטבח. הפעם הבאה שניתן יהיה לעשות זאת תגיע ב־2030 - עם סיום הזיכיון של כיל בים המלח.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות