כרמן סגארה על התרבות בפד: "האנשים האלה נושמים פחד פנימה והחוצה"

"כשהעבודה שלך היא לנקות בלגנים, את תמיד בסכנת פיטורים", אומרת כרמן סגארה. "את חיה בידיעה שהיום הבא יכול להוביל לפיטורים. זה קצת כמו לשאול חייל שהולך למלחמה: 'אתה חושב שתמות?'. התשובה היא כן ולא. כן, כי זו העבודה שלך, ואתה יוצא למלחמה מדי יום. וגם לא, כי בסופו של דבר, כשזה קורה לך, אתה אף פעם לא רואה את זה מגיע. כך שאתה יכול להיות מוכן, אבל לא לצפות את זה".

בשנת 2011 סגארה, משפטנית המתמחה ברגולציה בנקאית, גויסה לפדרל ריזרב (הפד), הבנק המרכזי של ארה"ב, כדי לנקות את אותם בלגנים שגרמו למשבר הכלכלי העולמי שלוש שנים לפני כן. עד מהרה נודע לה, למגינת לבה, שהבנק שהוצמדה לו כדי לפקח עליו הוא גולדמן זאקס, בנק ההשקעות העוצמתי הניצב בצמרת וול סטריט.

הימים היו ימי תנועת המחאה "אוקיופיי וול סטריט", וסגארה מספרת שביום הראשון לעבודה שלה היא חלפה על פני המפגינים, שאותם אפשר היה גם לראות בבירור מחלון המשרד שלה. "הנוכחות שלהם היתה עדות לכך שהמאמצים הקודמים לנקות את הפדרל ריזרב נכשלו", היא מספרת בראיון ל"כלכליסט". "בתהליך המיון שלי לתפקיד היה לי חשוב לוודא שאני לא חלק מהגל הראשון של השינוי, כי הגל הראשון של שינויים בארגונים ממשלתיים בדרך כלל נכשל. הגל השני או השלישי הם אלה שיש להם סיכוי טוב יותר להצליח. שאלתי שאלות ספציפיות על הניסיונות הקודמים, כי לא רציתי להיות חלק מהגל הראשון, ובהחלט היתה לי תחושה שאפשר לעשות משהו. אני אדם ריאלי, כך שלא היו לי ציפיות לא ריאליות, אבל גם הציפייה שלי להשיג משהו, ולו קטן, בפירוש לא תאמה את מה שגיליתי כשהתחלתי לעבוד שם".

מה גילית?

"הרגע הראשון שבו הבנתי שמשהו לא בסדר היה במהלך פגישה עם עמיתים מהפד. אחד מהם ניסה לשכנע אותי שסוגיות מניעת הלבנת ההון שאנגליה, שוויץ ויפן התריעו מפניה אינן עניין גדול. זמן קצר לאחר מכן שמעתי עובד בגולדמן אומר שיש לקוחות שהחוק לא חל עליהם. אלה דוגמאות טובות, כי הן מראות מצד אחד עובד של הפד, שאמור לעסוק ברגולציה, ואומר לך, 'אני לא הולך לעשות את העבודה הזו', ומצד שני גולדמן זאקס אומר, 'אנחנו לא מתכוונים לציית'. אלה הם שני הצדדים של המטבע, שני צדיה של הבעיה שהביאו אותי כדי לתקן". בין לבין, כשהתלוננה בפני עמיתה על שטרם קיבלה גישה למערכת המחשבים, זו "הרגיעה" אותה: "אל תדאגי, אני לא עשיתי כלום בשנה הראשונה שלי כאן".

בעבודתה בפד, סגארה מספרת, היא נחשפה לשורה ארוכה של כשלים רגולטוריים ועסקאות מפוקפקות בגולדמן זאקס, וכשניסתה לעשות את העבודה שנשכרה לבצע, נתקלה בהתנגדויות חוזרות ונשנות; עד מהרה התברר לה כי למעשה, ממוניה מצפים ממנה ליישר קו עם מדיניות הפיקוח הרופסת שלהם.

סגארה היא לא הראשונה המותחת ביקורת מעין זו על הקשר בין בנקים בוול סטריט למי שאמור לפקח עליהם. יש המדברים על תופעת הדלתות המסתובבות, שבמסגרתה בכירים בוול סטריט, ובגולדמן בפרט, מתמנים למשרות בפד, וההפך. יש כאלה שתולים זאת ב"שבי רגולטורי" - תופעה שבה המפקחים מפנימים את האינטרסים וראיית העולם של המפוקחים. סגארה לא מתרשמת מההסברים האלה. הדלתות המסתובבות, היא אומרת, היוו גורם "פחות משמעותי ממה שהתקשורת מציירת", ואת המונח "שבי רגולטורי" לא כדאי להעלות בפניה. "אני שונאת את המונח הזה", היא אומרת. "שבי רגולטורי הוא מונח של כלכלנים שמנסים להשתמש בשיווק ובמילים רכות יותר כדי להסוות את מהות הדברים. יש לזה מונח משפטי והוא קנוניה".

46 שעות של הקלטה בסתר

כרמן סגארה בת ה־47 נולדה באינדיאנה, ארה"ב, והעבירה את מרבית שנות ילדותה בפורטו ריקו. אביה, רופא, הנחיל לה אהבה ללימודים, והיא מימשה את האהבה הזו עד תום - סגארה השלימה תואר ראשון בהיסטוריה מהרווארד ותואר שני בתרבות צרפת מקולומביה, ואת לימודי המשפטים עשתה באוניברסיטת קורנל ובסורבון (חוק בינלאומי). ובנוסף לשלל התארים, היא דוברת אנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית והולנדית - ולומדת שפות נוספות במקביל.

אל הפדרל ריזרב סגארה הגיעה בשיא הקריירה שלה, כיועצת משפטית מחוזרת בעלת 13 שנות ניסיון בעבודה בבנקים, בהם סיטי, בנק אוף אמריקה וסוסייטה ג'נרל. למרבה האירוניה, גיוסה נעשה במסגרת תהליך הבראה בפד, שסבל, לפי דו"ח סודי על כשלי המשבר הפיננסי, מתרבות ארגונית בעייתית, שרואה עצמה כפופה לבנקים, נמנעת משאלות קשות, ולא מגיבה במהירות. סגארה היתה אמורה להציב קונטרה לכל אלה, אך משעשתה זאת, הופעל עליה לחץ הולך וגובר מצד ממוניה למתן את פעולותיה, ומשסירבה לציית, פוטרה. בסך הכל תקופתה הקצרה והסוערת בפד נמשכה בין נובמבר 2011 למאי 2012. למזלה, בנקודה זו עמדו לרשותה 46 שעות של הקלטות סודיות ומפלילות, שהקליטה בטייפ מנהלים בצורת מחזיק מפתחות שרכשה בחנות לציוד מעקב.

מה גרם לך להתחיל להקליט?

"בהיותי עורכת דין, בכל פעם כשהתבקשתי להעלים ראיות מהפרוטוקול, הייתי כמובן מודאגת ביותר, כי זה לא משהו שאמור לקרות. אז התייעצתי עם חברים שלי מהקהילה המשפטית וכולם אמרו לי את אותו הדבר - שהדברים שאני מתארת לא אמורים לקרות ושאני מוכרחה לחשוב על המחויבות האתית שלי כעורכת דין, ועל חובתי לשמר ראיות, ולעשות את עבודתי כראוי, כי מה שקורה הוא בבירור לא חוקי. צריך לציין שלפי החוק בניו יורק, לא רק שהקלטות הן דבר מותר, אלא שהן גם כלי שנעשה בו שימוש מדי יום על ידי הבנקים, שבהם כל תו מקלדת מתועד, וכל שיחה מוקלטת. מה שהיה יוצא דופן בעיניי הוא דווקא העובדה שבפד לא השתמשו בכלי הזה".

סגארה הקליטה 46 שעות של פגישות ושיחות עם קולגות, שממחישות, כפי שהגדיר זאת שרוד בראון, הסנטור מטעם מדינת אוהיו, ש"כפי שכולנו חשבנו כל הזמן, הרגולטורים קצת יותר מדי קרובים לגופים שעליהם הם אמורים לפקח". סגארה פוטרה מהפד מקץ שבעה חודשים סוערים, תבעה את הבנק והגיעה עד לשימועים בקונגרס - מעין דון קיחוטה של עולם הבנקאות, אם תרצו. באוקטובר האחרון ראה אור ספרה על הפרשה, "Noncompliant", שבו היא מבקשת לעודד את כולנו לקיים שגרת "היגיינה פיננסית", וחושפת כיצד נראית מערכת היחסים בין וול סטריט לאנשים שאמורים לפקח עליה, כולל ציטוטים מרעישים. למשל, זה של אחד מעובדי גולדמן זאקס, שלפי עדותה של סגארה, אמר באחת הפגישות: "אנו מאמינים שיש צורך להגמיש את כללי הפיקוח תוך התחשבות בגודל תיקי ההשקעות של לקוחותינו". במילים אחרות: ברגע שלקוחות נעשים עשירים מספיק, חוקים מסוימים אינם חלים עליהם.

שבע שנים כמעט חלפו מאז נפרדה סגארה מתפקידה בפד. זו תקופה לא קצרה, בטח בעולם הפיננסים, שחי מרבעון לרבעון, או לכל היותר מבונוס שנתי אחד למשנהו. אבל בימים אלה גולדמן זאקס מתמודד עם שערורייה מאותה תקופה בדיוק, ששבה לרדוף אותו: פרשת השחיתות בקרן ההשקעות המלזית 1MDB, שכבר סיבכה בנקאים מגולדמן, ועשויה לעלות לו מיליארדים. סגארה, 145 ס"מ של אש בלתי מרוסנת, רגילה שמסתכלים עליה מלמעלה (בספרה היא אף מציינת שהיא יכולה לספור את האנשים שלא התנשאו עליה על כף יד אחת), אבל על מה שחסר לה בגובה, היא מפצה בשיעור קומה. "לאורך ההיסטוריה אלה תמיד היו דווקא הקטנים שהפילו את הענקים", היא אומרת בהקשר של מלזיה. ואולי גם בהקשר של עצמה.

עסקאות סיבוביות וניגודי עניינים

"האנשים האלה נושמים פחד פנימה והחוצה", אומרת סגארה על התרבות בפד, ומתארת את האווירה שם כ"בית אימים רדוף". הפחד הזה, היא מסבירה, מתבטא בהזדהות יתרה עם מושאי הפיקוח ובהעדפת האינטרסים שלהם על פני האינטרס הציבורי, שמיתרגמים לתרבות של אנטי־פיקוח, עד כדי שימת רגליים למי שמנסה לעשות את עבודתו נאמנה. בספרה היא מתארת את החוליים בפד באמצעות שלוש פרשיות מרכזיות, שקשה להחליט איזו מהן מטרידה יותר. בראשונה, כששוחחה עם עמיתה על אותו בכיר מגולדמן שאמר שיש להגמיש את כללי הפיקוח בהתאם לגודל תיק ההשקעות של הלקוחות, עובדת אחרת של הפד, שהיתה מוצבת בגולדמן, התערבה בשיחתן ואמרה לה: "את לא שמעת את זה". בשתיים האחרות היה מעורב גורם בכיר יותר - ראש צוות הפיקוח של הפד, מייק סילבה.

ב־2012, בזמן משבר החוב באירופה, עדכן גולדמן את הפד באימייל, רגע לפני סוף השבוע, על עסקה לרכישת ניירות ערך מבנקו סנטנדר הספרדי. שני הבנקים הגיעו להסכמה שלפיה גולדמן יקנה חלק מהאחזקות של סנטנדר בחברה־בת ברזילאית, וכך יצטמצם על הנייר היקף האשראי שהבנק הספרדי מעניק ללקוחותיו, ולפיכך גם היקף ההון שהוא נדרש להחזיק. בפועל, סנטנדר שילם לגולדמן זאקס 40 מיליון דולר כדי שיקבל אליו את האחזקה בחברה לכמה שנים ולאחר מכן יחזיר אותה לבעלותו. בעשותם כן, קיוו בכירי סנטנדר שתיווצר מראית עין של עמידה ביעדי הלימות ההון שהוצבו בפניו. בהקלטותיה של סגארה משווה אחד מעובדי הפד את העסקה לשמירה על מזוודה.

הבעיה בעסקה, מסבירה סגארה, היא שגולדמן זאקס נדרש לאור ירוק מהפד כדי להשלים אותה, ולא חיכה לאישור כזה. אלא שכל ניסיונותיה לעמוד על כך שתיערך בדיקה בנושא טורפדו בידי סילבה, הבוס שלה. בישיבת הכנה לפגישה עם גולדמן סילבה הבהיר לכפופיו כי יתעמת עם הבנקאים על התקרית, ואף הנחה אותם לשתוק ולאפשר לו להוביל את הטיפול בנושא. אך בזמן הפגישה עצמה הפגין רפיסות מול נציגי הבנק, ולא עשה דבר כדי להרתיעם מפעולה דומה בעתיד.

במקרה אחר, גילתה סגארה שלגולדמן זאקס אין מדיניות גורפת לטיפול במקרים של ניגוד עניינים. כך הסתבר לה בעקבות עסקה רגישה אחרת, שבמסגרתה ייעץ הבנק במיזוג בין חברות הגז אל פאסו וקינדר מורגן, כשמקביל הוא מחזיק מניות בשווי 4 מיליארד דולר בקינדר מורגן. סגארה כללה את הממצא החמור לגבי היעדר המדיניות - שבו הודו אף בכירי גולדמן - בדו"ח שכתבה, והתבקשה על ידי סילבה למחוק אותו. משסירבה לעשות כן, הפכו הבקשות להפצרות, וסילבה אף הטיח בה ש"תהרוס לו את הקייס כולו". "כרמן, אני לא מבין את הקיבעון", אמר לה. "למה אנחנו לא יכולים לומר שלגולדמן יש מדיניות ניגוד עניינים, אבל שהיא מצריכה שיפור דרמטי? את חייבת להפסיק לומר שאין להם מדיניות. את חייבת להפסיק לא להסכים עם עורכי הדין". איזה קייס? אילו עורכי דין? סילבה מעולם לא פירט, וסגארה מעולם לא שאלה. שבוע לאחר מכן פוטרה מהפד, בשיחה שאף היא תועדה בהקלטה, אך לא כללה התייחסות לדו"ח.

אתר התחקירים העצמאי "פרו־פבליקה" שלח העתק מהתקנון של גולדמן לשני מומחי פיקוח משפטי המצויים בסוגיה, ושניהם אישרו שהתקנון אינו עומד בסטנדרט של הפד למדיניות ניגוד עניינים. אף אחד מהם לא הסכים להזדהות בשמו.

כתב אישום נגד המערכת

בשנת 2013, לאחר התלבטויות מרובות, ובעידוד בן זוגה, סגארה החליטה לתבוע את הפד. התביעה שלה לא צלחה: בית המשפט דחה את התביעה בטענה שסגארה כשלה להוכיח שפיטוריה אכן היו קשורים לממצאיה בהקשר לגולדמן, וגם הערעור שלה נדחה. למרות זאת, קשה לומר שהפד יצא כשידו על העליונה מהסיפור הזה. בסמוך להגשת התביעה מסרה סגארה את חומרי ההקלטה ל"פרו־פאבליקה" והתראיינה לפודקאסט הפופולרי "This American Life".

ההקלטות זכו לתהודה בעיתונות העולמית, נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק הוזמן להעיד בסנאט בגין העדויות החמורות, וסגארה הפכה בן לילה לגיבורה ציבורית, שמככבת בפרק של תוכנית התחקירים המובילה "60 דקות" וזוכה לתמיכתם של פוליטיקאים בכירים כמו סנטור בראון ("בחשיפתה את הסוגיות הללו עשתה שירות ציבורי", אמר עליה במסגרת השימוע בסנאט). ובו בזמן, היא הפכה גם למי שהקריירה שלה בבנקאות, שאותה טיפחה במשך שנים, נגמרה.

ואילו מייק סילבה, הבוס של סגארה, לא האריך ימים בפד אחרי התפוצצות הפרשה. הוא עזב את תפקידו ב־2013, ועבר לתפקיד בכיר בזרוע הפיננסים של ג'נרל אלקטריק, ומשם המשיך לפני שנתיים אל פירמת עורכי הדין הגלובלית DLA Piper.

ההחלטה לכתוב ספר, סגארה אומרת, היתה לא פשוטה. "כיום אני עובדת במגזר הפרטי ואני מרוויחה הרבה פחות ממה שהרווחתי בעבר, אבל מספיק כדי לשלם את החשבונות שלי. המחיר שהיה לכתיבת הספר על בריאותי ועל הפרנסה שלי עלה על התמורה הפיננסית שלו. הפסדתי כסף בכתיבת הספר הזה". ובכל זאת, היא אינה מתחרטת. "זה לא ספר בדיוני, כתבתי אותו במטרה לעזור. הוא לא רק כתב אישום נגד גולדמן ונגד הפד, הוא גם כתב אישום נגד מצבה המושחת של המערכת הפוליטית והמשפטית בארה"ב, זו מעין תמונת 360 מעלות של הכל".

סגארה מקווה שספרה יעודד את אזרחי ארה"ב לבסס שגרת "היגיינה פיננסית", ומפצירה בהם להחזיר לעצמם את הכוח. למשל, לא להפקיד את כספם בבנקים שאינם סומכים עליהם. "הספר יכול לעזור לקוראים להיות מודעים יותר. האם תפקיד את הכסף שלך בבנק שהרגולציה לא חלה עליו? האם תפקיד את הכסף שלך בבנק שאינו מפוקח? אלה מחשבות שהיו חולפות בראשי אם הייתי קוראת אקראית של הספר".

הפד, באופן לא מפתיע, דחה לאורך השנים את טענותיה של סגארה, וציין, למשל, ב־2014, ש"ההחלטה לסיים את העסקתה של גב' סגארה התבססה לחלוטין על ביצועיה בתפקיד, ולא בגלל שהעלתה סוגיות מדאיגות", ובהתייחסות מהשנה החולפת הצהירו בפד ש"אנו ממשיכים לדחות את האשמותיה של סגארה מתקופתה הקצרה בפד כמפקחת זוטרה לפני כמעט שבע שנים. צוות הפד ממלא את מחויבויותיו בחריצות וביושרה".

"מזה עשורים אנחנו מעסיקים צוות ייעודי שבוחן עסקאות פוטנציאליות על מנת להעריך קונפליקטים אפשריים ורגישויות מצד לקוחות, מתוך התחשבות בקשת הרחבה והמגוונת של לקוחותינו", נמסר מגולדמן זאקס. "הפירמה לוקחת אחריות זו במלוא הרצינות, וראש הקבוצה האמורה הוא חלק מצוות המנהיגות הבכיר ביותר שלנו".

ההסתבכות המלזית חוזרת

העבר שאותו סגארה מתעקשת לאוורר ממשיך לרדוף גם את הבנק שעליו פיקחה. בדצמבר האחרון גולדמן זאקס מצא עצמו ניצב מול כתב אישום הפלילי שהגישה מלזיה נגד הבנק ושניים מעובדיו לשעבר, טים לייסנר ורוג'ר אנג, על חלקם בפרשת 1MDB. הקרן, שהוקמה ב-2009 על ידי ראש הממשלה הקודם של מלזיה, נאג'יב ראזאק, גייסה 6.5 מיליארד דולר בשורת הנפקות אג"ח, וגולדמן, ששימש כחתם, הרוויח עמלות בסך כ־600 מיליון דולר. 1MDB נועדה לקדם פרויקטים כלכליים במדינה, אך בפועל צברה הפסדים של מיליארדי דולרים.

לפחות 4.5 מיליארד דולר נגנבו ממנה. על פי החשד של הרשויות בארה"ב, 1.3 מיליארד דולר מכספי הקרן שימשו לרכישת נכסים בארה"ב, כולל דירות יוקרה בניו יורק ובקליפורניה, מטוס פרטי, יצירות אמנות של וינסנט ואן גוך וקלוד מונה וכן, באופן אירוני, למימון הסרט "הזאב מוול סטריט". ראזאק עצמו הפסיד בבחירות שהתקיימו בשנה שעברה - לא מעט בגלל מעורבותו בפרשה - והוא מואשם שגרף לכיסו כ־700 מיליון דולר מהקרן.

ומה באשר לחלקו של גולדמן? לטענת הרשויות במדינה, הבנק הוליך שולל את המשקיעים, שכן היה מודע למעילה ברווחים ממכירת האג"ח של 1MDB, והציג תזכירים ומסמכים שקריים על אודותיהם; גולדמן, לכאורה, טען שהכסף ישמש למטרות לגיטימיות, אף שידע שייעשה בו שימוש לא חוקי. בעקבות זאת, ממשלת מלזיה דורשת להטיל על הבנק קנסות בגובה של עד 7.5 מיליארד דולר. "ההונאה שלהם מגיעה ללב לבו של שוק ההון שלנו", אמר התובע הכללי של מלזיה, טומי תומאס. "אם לא ייפתחו הליכים פליליים נגד הנאשמים, הם לא ייענשו על הפגיעה באמינות המערכת הפיננסית שלנו". בנוסף, הוגשו כתבי אישום נגד לו אי סוואן מ־1MDB ואיש העסקים המלזי, ג'ו לו. מלזיה תבקש עונש של 10 שנות מאסר בפועל על כל אחד מהנאשמים.

סגארה, מתברר, נחשפה להיבטים שונים בפרשה ואף כתבה עליה בטיוטה הראשונה של ספר, אך לדבריה, ההתייחסות נחתכה ממנו עוד לפני ששלחה אותו להוצאה. היו פשוט יותר מדי פרשות כאלה, וכתב היד, לדבריה, נחתך בכמחצית. "הפדרל ריזרב ידע על העסקה הזו", היא מבהירה. "זו דוגמה מוצלחת לאיך שגולדמן זאקס עובדים - הם מספרים על העסקה הזו, ומנקודת המבט שלהם, הם מדווחים לפד, ומשתפים אותו. אבל יש פער בין מה שהם מספרים לך למה שבאמת מתרחש. 1MDB היא טיפה בים, עסקה אחת מני רבות, אין בה שום דבר שגולדמן זאקס לא עשו בצורה כזו או אחרת בעסקאות אחרות, וחוסר היכולת של הבנק הזה לראות את התמונה הגדולה צריך להפחיד את כולנו".

דיוויד סולומון, שמונה לאחרונה לתפקיד מנכ"ל גולדמן זאקס, שימש בזמנו בתור ראש חטיבת בנקאות ההשקעות בבנק, כך שבמבחינה ארגונית, לייסנר היה כפוף לו. סולומון הגן בחודשים האחרונים על גולדמן זאקס ועל תהליכי בדיקת הנאותות והציות בבנק, ובינואר האחרון התנצל בפני העם המלזי על חלקו של לייסנר בפרשה. אבל כשהיא נשאלת האם תוכל לספר יותר על מעורבותו של סולומון בפרשה, סגארה עונה בזהירות: "לא, אבל זה בין היתר כי אני לא יודעת. אם אחזור לכתב היד המקורי שלי, בטח אגלה שהם (גולדמן זאקס) אמרו לנו (הפד) שהם עושים את זה, מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, משהו בסגנון 'אנחנו רק רוצים שתהיו מודעים לכך שאנחנו עובדים על עסקה כזו וכזו'. מה שאני כן יכולה להגיד לך זה שדיוויד סולומון היה הבוס של האנשים האלה".

איך הרגשת כששמעת שהוא התמנה למנכ"ל גולדמן זאקס?

"אין מילים. דמייני איך את היית מרגישה במקומי, אחרי שקראת את הספר הזה. זה רק מאשרר את העובדה שהפד ממשיך לסבול מבעיות מבניות קשות. זה היה ברור עוד בתקופתי שם שהיחידה של סולומון היתה אסון מהיבט הפיקוח המשפטי, ותראי מה קורה עכשיו עם 1MDB… את יודעת, אני חושבת שגולדמן פשוט נתפסו עם המכנסיים למטה, והם חשבו שהם יוכלו לטאטא את זה מתחת לשטיח, ומלזיה, בהגשת התביעה שלה, הפכה את המשחק".