"כלי התקשורת צריכים להבין שהם נמצאים תחת מתקפת תעמולה כל הזמן"

בשנתיים האחרונות פרופ' יוחאי בנקלר מאוניברסיטת הרווארד חוקר את תחום התעמולה ברשתות החברתיות, ואת מה שקרה סביב בחירות 2016 בארצות הברית. הוא פירסם את תוצאות המחקר שלו בספר עטור שבחים ובסוף השבוע האחרון, רגע לפני שבנקלר נחת לביקור מולדת בישראל, התפרסמה הידיעה על כך שהאיראנים פרצו לטלפון הסלולרי של בני גנץ. השאלה המתבקשת היא האם יש כאן מקבילה לסיפור האימיילים של הילארי קלינטון, שהשתלט על סדר היום לפני הבחירות באמריקה.

אתה אומר לעצמך "אני מכיר את הסרט הזה"?

"בוודאי. בעיקר אני מכיר את הסרט הזה מבחינת הדרגה שבה המדיה והתקשורת נמשכות לסיפורים האלה. יש מין תחושה שיש אמת סודית מאחורי האמת שרואים, ושכשחודרים לאימייל של הילארי קלינטון או לטלפון של גנץ פתאום נגלה את האמת האמיתית", אומר בנקלר. "וזה מושך עיניים ומושך קליקים והעיתונות משקיעה בזה המון זמן. אני חושב שזו שגיאה עמוקה, והמוסד היחיד שיכול להתמודד עם השגיאה הזו הוא התקשורת המקצועית עצמה. אסור לתת לצעצועים מבריקים כאלה להסיט את תשומת הלב מהדברים האמיתיים שעליהם המפלגות לא מסכימות אחת עם השנייה. אף אחד לא מכריח את התקשורת להשקיע את כל הזמן הזה, זו בחירה. והבחירה המקצועית צריכה ללכת כיוון אחר". 

יוחאי בנקלר הוא פרופ' למשפטים באוניברסיטת הרווארד, בה הוא משמש גם כמנהל שותף של המרכז לחקר אינטרנט וחברה. בנקלר (55), במקור מגבעתיים, הוגדר בתור "האינטלקטואל המוביל של עידן המידע", והתפרסם בין היתר בזכות ניתוח חזון השיתופיות, הביזור, והייצור מבוסס רשות הרבים, שעליו מתבססים פרויקטים כמו וויקיפדיה. את הניתוח הזה הוא פירט בשלל מאמרים וספרים עטורי שבחים.

פרופ' יוחאי בנקלר. "יכול להיות שהסיפור אמיתי אבל יכול להיות שהסיפור האמיתי הוא מתקפת התעמולה" | צילום: cc by Joi Ito

אבל בשנים האחרונות בנקלר עסק בניתוח רחב היקף של הנוף התקשורתי האמריקאי ערב בחירות 2016. יחד עם עמיתיו הוא ניתח ארבעה מיליון סיפורים ברשת, את הקישורים אליהם ותפוצתם ברשתות החברתיות. את תוצאות המחקר הם פרסמו באוקטובר האחרון בספר Network Propaganda (תעמולת רשת), המגיע למסקנה פרובוקטיבית: אתרי הפייק ניוז ומאמצי התעמולה הרוסית אמנם שיחקו תפקיד ערב בחירות 2016, אבל עיקר התעמולה, כפי שמגדיר זאת בנקלר, הגיעה לציבור הבוחרים דווקא מכיוון כלי התקשורת הממוסדת, ובראשם פוקס ניוז. השבוע בנקלר הגיע לביקור קצר בישראל, לכנס באוניברסיטת חיפה, והתפנה לתאר בהרחבה את הממצאים שלו בפרק של "הכמוסה", הפודקאסט מבית כלכליסט.

אתה מציע לקחים שלך מהתנהגות התקשורת בארה"ב לפני בחירות 2016. תוכל לתת דוגמה למה העיתונות הממוסדת, נניח הניו יורק טיימס, עשתה לא נכון ויכלה לעשות אחרת?

"המקרה הכי קשה הוא הסיפורים על האימיילים של הילארי קלינטון. דוגמה אחת: כבר ב-2015 סטיב באנון, שעמד בראש (אתר החדשות הימני קיצוני) ברייטבארט, ובהמשך היה היועץ הראשי של דונלד טראמפ, מימן כתיבת ספר שמאשים את הילארי קלינטון בכל מיני הפרות אמונים כשהיתה שרת החוץ".

ספר בשם "קלינטון קאש" (Clinton Cash).

"בדיוק. קלינטון קאש. והם נתנו לניו יורק טיימס סיפור בלעדי, שנה וחצי לפני הבחירות. והטיימס קפצו על זה, כי זו דרך עבורם לתאר את עצמם כניטרליים. הם לא בעד מישהו כזה או אחר: הנה הם תוקפים את קלינטון. והסיפור של הטיימס הפך לסיפור השלישי בכל השנה וחצי של הבחירות, מבחינת כמות הקישורים לה זכה. סיפור שבו כאילו קלינטון בתור מזכירת המדינה אישרה העברה של 20% מהאורניום האמריקאי לרוסיה בתמורה לתרומות לקרן קלינטון. עכשיו, בפסקה 16 של הידיעה כתוב שאין שום ראיות שהיה משהו לא נאות. בדיעבד, כעבור שנתיים וחצי, הסתבר שלא היה שום דבר.

"אבל בגלל שהעיתונות הממוסדת רצתה מצד אחד להראות את עצמה כניטרלית, כזו שגם תוקפת את קלינטון, ומצד שני בגלל שהמידע הגיע מאימיילים, ונראה מאוד חסוי ומיוחד, הם קפצו על זה. ובעצם (הניו יורק טיימס) הפכו את עצמם לאחד מכלי התעמולה הכי משמעותיים. כי הם נתנו את הקרדיט, את האמינות לכל המדיה הימנית שהמשיכה לקשר אליהם".

ומה הלקח מהפרשה הזאת?

"כלי התקשורת המיינסטרים צריכים להבין שהם נמצאים תחת מתקפת תעמולה כל הזמן, ושיכול להיות שהסיפור אמיתי, אבל יכול להיות שהסיפור האמיתי הוא מתקפת התעמולה. וצריך כמעט שתיים או שלוש דרגות של סקפטיות גבוהה יותר לגבי סיפורים מהסוג הזה, ולהיזהר מאוד מהאימיילים, לאור האופן שבו הם נפלו כבר בעבר".

אז המסר שלך לכלי התקשורת בארץ הוא שהם צריכים להיזהר, ולהבין שהם תחת מתקפת תעמולה?

"אני חושב שכן. אני חושב שזו האחריות של כל כלי תקשורת מקצועי, להכיר את הכשלים. כמו מישהו ששותה יותר מדי ויודע שהוא צריך להיזהר מהכוס הראשונה או השנייה, כך גם התקשורת הממוסדת צריכה להכיר בזה שיש בה איזונים ובלמים פנימיים, אבל יש גם דרכים שבהן באופן טבעי ונורמלי נופלים לפח. וצריך להיזהר פי כמה ממה שהיה בעבר, משום שיש כיום תעשייה, בעצם, של להפיל בפח עיתונים, ולמשוך אותם, ולהוביל אותם באף לעשות את העבודה בשביל תועמלנים".

הפח שאתה מתאר זה כאילו א' ב' של עיתונות - להיות אובייקטיבים.

"הפח הוא לא להיות אובייקטיבי או לא. כמובן שצריך להיות אובייקטיבי. הפח הוא לא להתבלבל בין אובייקטיביות לניטרליות. אובייקטיביות זה לבדוק את העובדות עד הסוף ואם הן חד משמעית אומרות שצד אחד משקר פעם ועוד פעם ועוד פעם - אז זה מה שאובייקטיבי להגיד. ואם זה נכון ששני הצדדים משקרים - זה מה שאובייקטיבי להגיד. מה שלא אובייקטיבי הוא להגיד שאחד משקר, והשני הוא משהו אחר, ואני אגיד משהו רע בכל מקרה, למרות שהוא לא שיקר. וזו הפרקטיקה שאנחנו רואים היום - ניטרליות במקום אובייקטיביות מעוגנת בעובדות. וזה השינוי שנדרש: ואם העובדות אומרות שצד אחד משקר והשני לא משקר, זה לא 'לא אובייקטיבי' להגיד את זה. זה מה שאובייקטיביות דורשת באמת".

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

בראיון מעורר מחשבה לפודקאסט "הכמוסה" מסביר בנקלר למה המודל העסקי של הרשתות החברתיות כל כך הרסני, מציע דרכים להתמודד עם תעמולה ברשת, ועונה לטענה לפיה פוקס ניוז היא בסך הכל תגובה בריאה להטייה של התקשורת האליטיסטית.

"הכמוסה" הוא פודקאסט שבועי שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן. פרק חדש מתפרסם מדי יום שישי באתר כלכליסט וזמין גם בספוטיפיי , ב-iTunes ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם (חפשו את "הכמוסה" או העתיקו את הקישור הזה ).