צילום: ורד אדיר
עוזי וייל: "רציתי לקחת מהקהל את הנינוחות"
וייל עוזב את מחוזות הסאטירה ומביא לבמת תיאטרון גשר חקירת רצח מסעירה על פי הספר "משפט חוזר" של ליעד שהם: "ניסיתי לכתוב הצגה שמתנהגת כמו קולנוע"
בדירתו של הייטקיסט צעיר בלב תל אביב נמצאת הגופה של בת זוגו. בלש משטרה מזדקן מגיע לזירה כדי להתחקות אחר הרוצח. כולם מנסים להערים עליו, אבל הוא חדור מטרה לפתור את החידה האחרונה שלו רגע לפני שהוא פורש לגמלאות. במקביל מתחוללת דרמה בחייו האישיים והוא סוחב איתו מקרה מוות במשפחה שהוא מרגיש אחראי לו.
זה סיפור המסגרת של ההצגה "משפט חוזר", שכתב עוזי וייל על פי ספרו של ליעד שהם ותעלה מחר בתיאטרון גשר בבימוי אמיר וולף ובהשתתפות דורון תבורי, מיקי לאון, גלעד קלטר ועוד. "רצינו לעשות פילם נואר על הבמה", מספר וייל. "אין בארץ הרבה הצגות בלשיות וניסינו ליצור מותחן עכשווי, שאנשים לא יתרווחו, אלא יישבו בקצה הכיסא ויכססו ציפורניים". אחרי שנים שבהן כתב ספרים ("ביום שבו ירו בראש הממשלה"), ערך את השער האחורי של עיתון "העיר" וכתב לסדרות כמו "החמישייה הקאמרית" ו"בטיפול", בשנה האחרונה וייל הוא גם מחזאי, וכעת עולה בהבימה הקומדיה "הרובוטית" שכתב עם רוני סיני. את שהם הכיר כשעבדו יחד על הדרמה הטלוויזיונית "עיר מקלט". "ליעד ואני ישבנו וחשבנו מה אנחנו רוצים שיקרה, כי ביצירות שיש בהן חידות בלשיות העלילה צריכה להיות מתוחכמת אבל גם לא מופרכת, זה קו עדין מאוד. אני ממש מסתבך בדברים האלה וליעד מומחה בזה. כשהתיישבתי לכתוב הבנתי שאני חייב להתחשב בעניין הבמה. יש משהו בתיאטרון שמרחיק קצת כי הוא לא לגמרי ריאליסטי מלכתחילה, הוא מצליח לרגש אם הצופה מזדהה איתו, אז עיקר הפיצוח היה איך עושים עלילה בלשית שתהיה כזו". ואיך פיצחתם?
"כדי שהקהל כל הזמן יהיה במתח ניסיתי לכתוב משהו שמתנהג כמו קולנוע, עם הרבה סצנות קצרות, עלילה מפותלת, מסכים עולים ויורדים. זו לא דרמה בלשית טיפוסית שבה הלורד הבריטי מכנס את כל החשודים בסלון. רציתי להוציא מהקהל את הנינוחות של הצגה טובה עם דיאלוגים בלתי נגמרים ולגרום לו לשכוח שהוא בתיאטרון ולהיכנס לתוך הסיפור".
שהם, סופר ועורך דין, ידוע בספרי הבילוש שלו, שנמכרו במאות אלפי עותקים ותורגמו לשפות רבות. בין ספריו הידועים "מסדר זיהוי", "יום הדין", "למראית עין" ו"עיר מקלט", שעובד השנה לטלוויזיה (yes). נשאלת השאלה אם למי שקרא את הספר ויודע את פתרון התעלומה יש טעם להגיע להצגה. "כן", עונה וייל בהחלטיות. "הוא אמנם יודע מי הרוצח אבל המחזה שונה מהספר, יש בו טוויסטים, ובהם הצד הדרמטי המפותח של סיפורו האישי של הבלש, שהוא יצרי ורגשי מאוד. מה גם שבסופו של דבר תיאטרון הוא מדיום של שחקנים ויש כאן צוות נהדר, בהם דורון תבורי, שהבין מהתחלה שהוא לא יכול להיות הבלש הקלאסי ויצר דמות מעניינת. מרתק לראות איך היא קמה מהנייר לחיים". אתה אוהב את העבודה בתיאטרון?
"תמיד נמשכתי לתיאטרון, אבל בארץ הוא שמרני ומסורתי מאוד, ואני באופיי מאוד לא שמרני ואוהב לפרוץ דרך, לכן לא מצאתי את עצמי באזור הזה. אבל החלום לכתוב תיאטרון תמיד היה שם, ומעניין אותי לעשות דברים שלא עשו כאן קודם".
בזכות "החמישייה הקאמרית" והשער האחורי של "העיר" אתה מזוהה עם כתיבה סאטירית־פוליטית, אבל לאחרונה נראה שאתה מתרחק מזה. נמאס לך?"מסאטירה נמאס לי, מכתיבה פוליטית לא. אבל כדי לעשות דברים אקטואליים צריך אכסניה, כמו טור שבועי או תוכנית טלוויזיה, וכרגע אני עובד על פרויקטים גדולים, שאין בהם מקום לזה".
מה הפרויקט הבא?"סיטקום מחזמר לטלוויזיה (כאן11), שמתרחש בחנות דמוית איקאה שיש בה הכל, ממלכודות דובים ועד מכונות זמן. זה לקחת את הישראליות הכי מזיעה ולוחצת ולשיר אותה כמו מחזמר צרפתי. אני כותב את העלילה ושלום גד (להקת פונץ'), אביר האלטרנטיב, את המוזיקה. שוב אני עושה משהו שאין לו בדיוק ז'אנר, וזה משמח".
2 תגובות לכתיבת תגובה