אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המשוררת אלקס ריף: "הפסקתי לשקר לגבי עצמי" צילום: טל שחר

המשוררת אלקס ריף: "הפסקתי לשקר לגבי עצמי"

בספר הבכורה שלה מתמודדת ריף עם חווית ההגירה, ועם כאב הדחייה שלא מרפה

01.04.2019, 08:28 | ניצן פינקו

"הפנסיה של אמא שלי תהיה אלף ארבע מאות שקלים חדשים.

הביטוח הלאומי יוסיף עוד אלף מאתים וחמישים.

לאחר שתפוטר, כדי לאכול תצטרך להגשים

את החור של התחת"

(מתוך השיר "מיליון פשוט")

"יוצאי ברית המועצות לשעבר עברו במשך שנים ארוכות ‘מבחני קבלה’ כדי להפוך חלק מהנרטיב הישראלי. האם אנחנו יהודים מספיק, ציונים מספיק, יצרניים מספיק. אבל אנחנו לא מוכנים יותר להיות האנדרדוג", אומרת אלקס ריף, משוררת ופעילה חברתית, שהוציאה לאחרונה ספר שירה ראשון, "טפשונת משטרים", שעוסק בחווייותיה כמי שהיגרה לארץ מאוקראינה בגיל חמש. את צאת הספר היא תחגוג מחר בפסטיבל "עונת הספרות" בבית אבי חי בירושלים, באירוע שבו יופיעו גם לונא אבו נסאר, דיאנה גולבי, יהודית קציר ועוד.

קראו עוד בכלכליסט

ריף (למעלה) ועטיפת "טפשונת משטרים". חריזה נעימה ומילים שמכות כמו פטיש, צילום: טל שחר ריף (למעלה) ועטיפת "טפשונת משטרים". חריזה נעימה ומילים שמכות כמו פטיש | צילום: טל שחר ריף (למעלה) ועטיפת "טפשונת משטרים". חריזה נעימה ומילים שמכות כמו פטיש, צילום: טל שחר

"טפשונת משטרים" (הוצאת פרדס) הוא ספר שירה מגובש מאד. בחמישים שירים קצרים פורסת ריף מניפת רגעים שנובעים מהחוויה הבסיסית של זרות, חוסר יכולת להשתייך. "כילדה גדלתי בין שתי תרבויות, שני עולמות, שתי שפות, ובמובנים רבים לא הרגשתי שייכת לאף אחת מהן", היא מספרת ל"כלכליסט".

הקריאה בספר עוצמתית, אך לעתים קשה להכלה, מתפקעת מרגש. ריף מפתה אותנו בחריזה חביבה, ואז מכה במילים כמו בפטיש. רבים מהשירים עוסקים בהוריה, ובעיקר באמה, שהיתה מפעילת מכונות של תעשיה כבדה ונהפכה בארץ למנקה. בשיר "מיליון פשוט" היא כותבת: "רבע מאה אמא שלי עובדת קבלן בנקיון. / כשעלינו לארץ היא ניקתה רצפות בתיכון. / כבר עשרים שנה היא בחברת הייטק, הקפה שם שגעון, / במיוחד בטעם מוקה".

"לא הצלחתי לדבר על כאבי ההגירה עם הוריי, שהיו עסוקים בהישרדות של עצמם, דבר שגרר לנתק רגשי ארוך שנים בינינו", מספרת ריף, "ולא הצלחתי להסביר לחבריי הצברים את החשק העז שלי להתקבל, דבר שגרר הרבה בדיחות על חשבוני ואפילו חרם אחד ארוך וכואב בכיתה ג׳. מה שהציל אותי היו המילים. הן נתנו לי כוח פנימי שהצלחתי לתרגם גם לפעילות חברתית".

בשנים האחרונות פועלת ריף לקידום התרבות של יוצאי ברית המועצות בארץ במסגרת "הבריגדה התרבותית", שהקימה יחד עם ברי רוזנברג. "מאז שהבריגדה החלה לפעול, דוברי הרוסית הפסיקו להתבייש בתרבות הוריהם והחלו לחגוג אותה בפומבי, כחלק מהתרבות הישראלית", היא מסבירה, ומציינת בין שלל הפעילויות את פרויקט "נוֹבִי גוֹד ישראלי", שעודד ישראלים להצטרף למשפחות רוסיות שחוגגות את החג. "בעבר התביישתי לדבר ברוסית ליד אנשים או לחגוג נובי גוד והיום אני עושה זאת בגאווה", היא אומרת. "אני כבר לא משקרת לגבי מי ומה אני".

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
המשך תגובה כיוון שכמות התווים מוגבלת
יוצאי ברה''מ כן קיבלו. גם מרוקאים, עיראקים, אתיופים וכו' עובדו בטאטוא רחובות כשעלו לישראל. אגב, יוצאי צפון אפריקה, היו בעלי תפקידים בכירים מהערים שהגיעו. אמך אמנם היתה מפעילת מכונות, סבי עליו השלום ניהל בנק. ובארץ מה? מטאטא רחובות. על כן, כל עליה וה''רע'' שלה. גם סל קליטה הם לא קיבלו. בכל מקרה, בהצלחה עם הספר. גם אני כותבת שירים. 4500 ויותר ליתר דיוק. נוקבים ועדיין במגירה. יום אחד אפרסם את כולם.
ג'ואנה  |  02.04.19
1.
את לא צריכה לשקר לגבי עצמך אף פעם
כישראלית שנולדה בישראל, אני יכולה לומר לך שאולי בתחושות שלך זה כך, אבל לגבי יוצאי ברית המועצות לשעבר, לפחות בתקופה שלי, הם הסתכלו עלינו מלמעלה. כאילו שיוצאי ברה''מ יותר טובים מהישראלים. ואת זה אמרה לי בחורה שהגיעה מבלרוס. אז אלה התחושות שלך ואין להתווכח איתן כי כל אדם מרגיש את הסביבה ואת עצמו. אני ראיתי ביניכם קבוצות סגורות ואין בכלל אפשרות לאינטגרציה. תמיד מתנשאים. כל עליה והבעיות שלה. ישראל היא קיבוץ גלויות ומן הסתם יש ערב רב של תרבויות שונות. האתיופים למשל לא קיבלו סל קליטה. יוצאי בריה''מ כן
ג'ואנה  |  02.04.19