אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תוכניות העבודה לשר הספורט הבא ברורות - רק צריך מישהו שיבצע צילום: דורון גולן

תוכניות העבודה לשר הספורט הבא ברורות - רק צריך מישהו שיבצע

מספר הספורטאים ביחס לאוכלוסייה לא גדל ב-7 השנים האחרונות, "התוכניות הלאומיות" לא יצאו לפועל או לא היו יעילות, ואנשי המקצוע שהכינו דו"חות רואים אותם מעלים אבק על שולחן השרה. בניגוד לתחומים אחרים, בהם האידיאולוגיה מכתיבה את הדרך בה הממשלה צריכה לנהוג, בספורט די ברור מה חייבים לעשות כדי לשנות את הסטטוס של ישראל - מדינת הספורט הגרועה במערב

08.04.2019, 11:11 | אוריאל דסקל

בשנת 2012 חיו בישראל 7.91 מיליון תושבים. כ-1.03% מהם, 81.6 אלף, היו ספורטאים רשומים במועדוני ספורט. עברו חמש שנים והאוכלוסייה של ישראל גדלה ביותר ממיליון תושבים. כתוצאה מכך, גם מספר הספורטאים הרשומים בישראל גדל, ל-100 אלף. כלומר, כ-1.14% מהישראלים רשומים כיום במועדוני ספורט.

בהשוואה למדינות אירופה, בהן החל משנות התשעים עלה מספר הספורטאים הרשומים ביותר מ-20%, בישראל היה קיפאון כמעט מוחלט בשיעור הספורטאים באוכלוסייה -  קיפאון שבא לידי ביטוי בעלייה של 0.11% במספר הספורטאים הרשומים בחמש השנים האחרונות.

קראו עוד בכלכליסט

ילדים מתאמנים. אין מספיק, צילום: יובל חן ילדים מתאמנים. אין מספיק | צילום: יובל חן ילדים מתאמנים. אין מספיק, צילום: יובל חן

בישראל פועלים 2,500 מועדוני ספורט ו-68 התאחדויות ספורט, כאשר מדינות אירופאיות עם 8 מיליון תושבים ומטה מציגות מספרים הרבה יותר טובים. בנורבגיה, למשל, חיים 4.9 מיליון תושבים, ו-1.8 מיליון מהם רשומים כספורטאים במועדונים. במדינה הסקנדינבית פועלים 12,311 מועדונים (כמעט פי 5 יותר מישראל), ורק 55 התאחדויות ספורט. אבל זו נורבגיה העשירה עם המשאבים הטבעיים, השקט הביטחוני והפוליטיקאים שעובדים למען השקיפות וסגירת הפערים הכלכליים.

מה קורה במדינות עניות כמו ליטא? שם, ל-2.8 מיליון תושבים יש 1,355 מועדונים, ו-3.6% מהאוכלוסייה רשומים כספורטאים במועדונים. מה שבטוח זה שבישראל, בשבע השנים מאז 2012, לא היה שיפור משמעותי בנושא של תשתיות ספורט ביחס לאוכלוסייה.

ד"ר איציק בן מלך, מנהל היחידה למתודיקה ולרפואה בספורט במכללה האקדמית בוינגייט ומנהל מדעי של נבחרת ישראל בכדורגל, חקר 21 מדינות באירופה, ולטענתו כל הממצאים מישראל מראים על כך שמדובר עדיין במדינת הספורט העלובה במערב. זה מתחיל בכך ש-3 מיליון מהאזרחים מחשיבים עצמם כאוהדי ספורט. מדובר על 34% מכלל האוכלוסייה, פחות מה-60% באוסטריה, ה-54.5% בשוויץ, ה-54.5% בדנמרק, 53.5% בליטא או ה-50% בגרמניה. בכל הקשור לעוסקים בפעילות גופנית קבועה במסגרת עממית: מדובר על כ-600 אלף ישראלים שעושים זאת על בסיס קבוע - 6.8% מכלל האוכלוסיה, כאשר הממוצע באירופה המערבית נע בין 32% מהאוכלוסייה ל-48%.

מספר מועדוני הספורט בישראל הוא בדיחה אמיתית ביחס למדינות אירופאיות: 2,500, כאמור, בישראל, בעוד שבהולנד, בה חיים פי 2 יותר תושבים משאר בישראל, פועלים 27 אלף; בהונגריה, עם 10 מיליון תושבים, יש 8,000 מועדונים; בצ'כיה, 10.5 מיליון תושבים, יש 9,222 מועדונים; בפינלנד, 5.4 מיליון תושבים, יש 7,800 מועדונים; באוסטריה פועלים 16,300, בשווייץ 11 אלף, בדנמרק 10,800, בליטא 3,000, ובלוקסמבורג, לה יש אוכלוסייה קטנה בהרבה מזו החיה בגוש דן (502 אלף איש), פועלים 1,550 מועדונים.

זה לא רק ספורט

המשמעות של מספר המועדונים היא עצומה, במיוחד עבור ילדים ובני נוער. מספר מועדונים גבוה משמעותו שיש מועדון כדורגל בכל עיירה קטנה ובכל שכונה בעיר גדולה. המתקנים ניגשים לילדים ובני נוער (ולקהילה) ומאפשרים קיום תרבות ספורטיבית אמיתית ואותנטית. מלבד קידומם כספורטאים ופתיחת אפשרות לקריירה בספורט, פעילות ספורטיבית מסודת מסייעת לצעירים בתחומים רבים.

"אנחנו רואים ממחקרים באירופה שעל כל השקעה של יורו אחד בספורט ובפעילות גופנית לאוכלוסייה הכללית, המדינה חוסכת כ-6.2 יורו בחינוך, רווחה, בריאות, מניעת פשיעה ובמלחמה בשימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער", אומר ד"ר בן מלך. איסלנד הראתה מה האימפקט אמיתי של השקעה בספורט (ובמתנ"סים ותשתיות לפעילות של נוער): ב-1998 כ-42% מהאיסלנדים הצעירים שתו אלכוהול על בסיס קבוע, 23% עישנו סיגריות ו-17% עישנו סמים. היו מקרי אלימות רבים וגם התאבדויות ודיכאונות. מאז האיסלנדים השקיעו בבניית מאות מגרשים ומתנ"סים ברחבי האי, ושתיית אלכוהול תכופה בקרב איסלנדים צעירים ירדה ל-5%, עישון סיגריות ירד ל-3% ושימוש בסמים ל-7%. נרשמה ירידה ניכרת גם במקרי אלימות ובמקרי דיכאון. 42% מבני הנוער האיסלנדים מתאמנים 4 פעמים בשבוע.

המועדונים באירופה נמצאים בלב הקהילות, הם רב ענפיים ומספקים שירותים הכרחיים לילדים ולנוער. התמיכה במועדון ובפעולות השוטפות מגיעה מהקהילה (דמי חבר), מרשויות מקומיות ומשותפות מסחריות. בדרך כלל, מועדון הספורט עובד בשיתוף פעולה עם בתי ספר מתוך הקהילה. בתי הספר יכולים להשתמש במתקנים של המועדון, והמועדון מתפקד כסוג של מועדונית אחרי שעות הבית ספר.

משרד הספורט היה צריך לפעול בשנים האחרונות להקמת מועדונים בשכונות ובעיירות אבל הכספים הושקעו בתוכניות לא יעילות - ספורטיבית או חברתית. אין תוכנית לאומית יעילה לשיפור התשתיות הפיזיות והאנושיות בספורט, והתקדמות נעשית בעיקר בזכות יוזמות מקומיות. הצעירים בישראל - כחלק ממגמה בינלאומית - פחות פעילים ממה שהורים שלהם היו בגילם. ואולם, ברוב מדינות המערב מוסדות החינוך מספקים להם לפחות 120 דקות של פעילות גופנית בשבוע. בישראל, לפי חישובים של מכון וינגייט, התלמידים פעילים רק 300 דקות בשנה. אלו בעיות שעשויות להתגלות כבעייתיות אפילו לביטחון המדינה, מאחר שאותם צעירים לא פעילים יהפכו לחיילים שעשויים להתקשות בפעולות גופניות בסיסיות.

הדוחות מעלים אבק

מספר התושבים בישראל יותר מהוכפל ב-30 השנים האחרונות. תשתיות הספורט שהתאימו לגודל האוכלוסייה בשנות ה-90 כבר קטנות על האוכלוסייה. על מנת להיות חברים במועדוני ספורט, הישראלי משלם בין 800 ל-1,200 שקל בחודש כדי לעשות ספורט במסגרת מוסד ספורטיבי. זה שווה ערך לתשלום השנתי של אירופאי למוסד ספורטיבי. הרשויות המקומיות, שבכל מדינת מערב אחראיות לתחזוקה של תשתיות הספורט, כמעט ומתעלמות (בעיקר תקציבית) מהחובה שלהן לספק תשתיות ספורט לאזרחים. ברחבי אירופה, הגופים האחראים על הספורט במדינה הם בדרך כלל לא "משרד הספורט". ברוב המדינות אין "משרד ספורט" - יש ועד אולימפי וגוף לאומי עצמאי (התאחדות ספורט) - שאחראי על קידום תשתיות ספורט והקצאת משאבים.

הבעיות של הספורט בישראל מאוד ברורות. נעשו מספר רב של מחקרים על ידי גורמים מקצועיים - ואולם דו"חות רבים נותרו על שולחנות השרים ולא נעשה דבר כדי ליישם את ההחלטות עליהן הומלץ. בניגוד לתחומים אחרים, בהם האידיאולוגיה מכתיבה את הדרך שבה ממשלה צריכה לנהוג, בספורט די ברור מה חייבים לעשות כדי לשנות את הסטטוס של ישראל כמדינת הספורט הגרועה במערב.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות