אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
העונה האחרונה של "Veep": כשהנשיא כתום, הסאטירה חלודה צילום: YES

העונה האחרונה של "Veep": כשהנשיא כתום, הסאטירה חלודה

העונה, שעולה היום בארץ, לוקה בווירוס שזיהם את כל הסאטיריקנים האמריקאים: החובה למחות נגד טראמפ. אבל כשהמציאות כל כך אבסורדית, התוצאה היא סאטירה שחוקה ובעיקר לא מצחיקה

02.04.2019, 09:06 | עמית קלינג

הסדרה "Veep" חולה. הקומדיה הפוליטית, שהיתה פעם שנונה ונהדרת, נדבקה בווירוס שכבר זיהם עשרות חדרי כותבים בארה”ב, ונולד מתוך ההנחה השגויה שסאטירה פוליטית עכשווית חייבת לעסוק ישירות בדונלד טראמפ. אבל ההפך הוא הנכון.

כוחה של "ויפ", שעונתה השביעית והאחרונה עולה מחר (yes, סלקום tv ו־HOT), תמיד היה בכך שהיא התרחשה בעולם של הצמרת הפוליטית האמריקאית והעולמית, אבל בסופו של דבר היא עסקה במה שמעניין באמת: בשפלות רוח, בקטנוניות ובעליבות של בני אדם שאפתניים, בראשם סגנית הנשיאה־ואז־הנשיאה־ואז־שוב־לא־נשיאה סלינה מאיירס (ג'וליה לואי־דרייפוס, שזכתה עליה בלא פחות משישה פרסי אמי רצופים. בצדק, היא נהדרת שם). אלא שעכשיו היא מתעקשת גם להיות נושאת דגל רציני, וזה כבר הורג את הכיף.

לואי־דרייפוס בעונה החדשה של "ויפ". שק החבטות של הסדרה נהפך למתחרה המוביל להובלת המפלגה, צילום: YES לואי־דרייפוס בעונה החדשה של "ויפ". שק החבטות של הסדרה נהפך למתחרה המוביל להובלת המפלגה | צילום: YES לואי־דרייפוס בעונה החדשה של "ויפ". שק החבטות של הסדרה נהפך למתחרה המוביל להובלת המפלגה, צילום: YES

העונה הקודמת של "ויפ" שודרה ב־2017, אבל העבודה עליה הסתיימה כשאף אחד אפילו לא שקל ברצינות את האפשרות שטראמפ יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות. יוצרי הסדרה אפילו חיפשו אז את קווי הדמיון דווקא בין טראמפ לסלינה מאיירס, שאמורה להיות פוליטיקאית אמריקאית "קלאסית", לא קיצונית מטורללת. "אף אחד הוא לא יותר 'טראמפי' מסלינה", אמר אז דיוויד מנדל, שלקח את המושכות על הסדרה מהיוצר המבריק ארמנדו יאנוצ'י. "חלק גדול מהסדרה הוא האופן שבו היא עושה קפיצת ראש לתוך הדברים, אומרת את הדבר הלא נכון, מפשלת, נתפסת, משקרת על זה". זו אבחנה יפה וחשובה, למצוא את הטראמפיזם דווקא בדמות של נשיאה דמוקרטית (הזיהוי הפוליטי שלה מעולם לא נאמר מפורשות, אך נרמז). אבל בשנתיים שחלפו בין העונה השישית לזו הנוכחית, מנדל שכח את מה שידע אז.

במקום זאת, העונה החדשה לוקחת את האידיוט האהוב עליה, שק החבטות הנצחי ג'ונה ריאן (טימות'י סימונס), ומעמידה אותו כנגד מאיירס במרוץ להיות

המועמד הדמוקרטי לנשיאות. ג'ונה, שהתחיל את הסדרה אי־אז כפקיד וושינגטוני טמבל ויהיר, הופך עכשיו לתחליף טראמפ מובהק. הבעיה שרודפת את "ויפ" כאן היא אפילו לא העובדה שאת קו העלילה של "האדם הכי לא ראוי מתמודד בבחירות וזוכה לאהדה מפתיעה" עשו כבר ב"סאות' פארק" וב"בוג'אק" ובשלל סדרות נוספות. הבעיה היא שהדמות של ג'ונה לא אומרת שום דבר לא עליו, לא על הבוחרים, לא על טראמפ ולא על אמריקה. לדמות שלו אין באמת אישיות. היא קיימת כל כולה כהתגלמות אפלטונית של בן האנוש הגרוע ביותר שיכול להיות, ושמה אותו על מסלול התנגשות עם הנשיאות.

וכאן מתבטאת הבעיה הגדולה של "ויפ", הווירוס שפגע בסאטירה האמריקאית כולה בשנתיים וחצי האחרונות. לסאטירה פוליטית אין שום ערך אם היא רק מהדהדת את המציאות או לכל היותר מגזימה אותה. כן, אנחנו כבר יודעים שמועמד פוליטי וולגרי ופופוליסטי יכול לצאת בקלות משערוריות שהיו צריכות לגמור לו את הקריירה פעמיים. מה החוכמה הגדולה בלחזור על זה? בעברה, "ויפ" (בעיקר בימי יאנוצ'י) תמיד שחררה את עצמה מהצורך להיצמד מדי לאירועים אקטואליים — גם כשהם חלחלו לתוך התסריטים, הם היו רק נקודת המוצא ולא העיקר. ולכן העונות המוקדמות שלה הן על־זמניות. העונה הנוכחית, לעומת זאת, תתייבש ותישכח הרבה לפני שטראמפ יעזוב את הבית הלבן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות