אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קבוצה לפירוק - במצב מצוין צילום: רויטרס

קבוצה לפירוק - במצב מצוין

אייאקס לא תוכל לעולם לשמר את הסגל שלה לאורך זמן כדי לזכות בתארים אירופיים. המקסימום האפשרי יהיה לשמר את הסגל הטוב לשנה אחת יותר מהצפוי. ככה זה בעידן הנוכחי. לקטנות אין סיכוי להצלחה בטווח הארוך

08.04.2019, 08:43 | אוריאל דסקל

אייאקס של שנות השישים הכניסה את הכדורגל ההולנדי לעידן המקצועי. ויק בקינגהאם, המאמן האנגלי שתיאר את יוהן קרויף כ"מתת האל לכדורגל", נתן לו את הצ'אנס כשחקן בוגרים כבר בגיל 17. באימון הראשון החל קרויף הצעיר לחלק הוראות לשחקנים המבוגרים ממנו ב־20–15 שנה. על אף החוצפה של הילד עם הרגליים הדקיקות הוא הפך במהירות למנהיג אחת הקבוצות הגדולות בתולדות הענף, שמסוף שנות השישים ועד שנות השבעים, המציאה את המשחק מחדש וזכתה באין ספור תארים מקומיים ואירופאיים כשהמורשת שלה היא הטוטאל פוטבול, שהתבסס על הנעת כדור ומשחק הלחץ היוזם - האלמנטים עליהם מתבסס הכדורגל המודרני.

קראו עוד בכלכליסט

אייאקס הגדולה של 1971 עד 1973 (שלוש אליפויות אירופה רצופות) נבנתה משחקנים מקומיים שגדלו לתוך מערך חדשני והאימונים שלהם היו חדשניים מאחר שהיו בעיקר עם הכדור.

הקבוצה אז הורכבה ממנהיגים רבים שגדלו יחדיו והיו בקבוצה שנים רבות. ולכן כל הנפת גביע אירופה נעשתה על ידי קפטן אחר. ב-1971 זה היה וליבור ואסוביץ', הקפטן שרינוס מיכלס בחר לקבוצה הצעירה. בשנה שאחרי, פייט קייזר - הכדורגלן ההולנדי המקצועני הראשון שנבחר לקפטן על ידי השחקנים - הניף את הגביע השני. בשנה שלאחר מכן קייזר וויתר על התפקיד והעניק אותו ליוהן קרויף, שהניף את הגביע השלישי. בקיץ של 1973 אייאקס התכנסה במחנה האימונים בדי לוטה, עיירה קטנה ליד הגבול של הולנד-גרמניה. ג'ורג' קנובל, המאמן החדש של הקבוצה, כינס את השחקנים וביקש מהם לבחור את הקפטן לעונה. לפי רבים שהיו באותה פגישה, זו היתה הבקשה שהובילה לסיום עידן הזהב של אייאקס. מה שקרה זה שנבחרו שלושה מועמדים: קרויף, קייזר וברי הולסוהוף. לא נעשה שום "קמפיין בחירות" ואף אחד לא ניסה לשכנע את חבריו להצביע לו. פשוט כל שחקן רשם על פיסת נייר את הקפטן שהוא מעוניין בו. כשספרו את הקולות ראו שקייזר קיבל יותר מקרויף. בערך פי 2 יותר קולות ממנו.

 

פרנקי דה יונג עם נשיא ברצלונה. כבר סוכם , צילום: אי פי איי פרנקי דה יונג עם נשיא ברצלונה. כבר סוכם | צילום: אי פי איי פרנקי דה יונג עם נשיא ברצלונה. כבר סוכם , צילום: אי פי איי

קרויף לקח את זה קשה. לא אמר כלום לאף אחד ועלה לחדר שלו במהירות. "זו היתה כמו מהפכה עבורו", אמר יאן מולדר, חלוץ בקבוצה. קרויף, שהיה המנהיג הקולני ביותר בקבוצה, שהורה לשחקנים לאן ללכת ולאן לרוץ - אפילו כשהיה רק בן 17 - ראה בבחירה של קייזר כעלבון גדול. אבל לשחקנים של אייאקס, אחרי שלוש שנים מוצלחות עם קרויף, פשוט נמאס. באותו ערב קרויף התקשר לחמו, קור קוסטר, ואמר לו, 'תתקשר לברצלונה מיד, אני עוזב". קרויף שיחק עוד שני משחקים עבור אייאקס ובאוגוסט עזב לקאמפ נואו עבור מיליון דולר. הוא כל כך היה נחוש לעזוב את אייאקס - שאפילו העובדה שלא היה יכול לשחק עד תחילת 1974 בגלל בעיות רישום - לא הרתיעה אותו.

הזה סימל את הסוף של אייאקס הגדולה הראשונה. "מוות" די טבעי לקבוצה גדולה. ענייני אגו ועניינים מקצועיים. זו אייאקס הגדולה האחרונה שתפורק בצורה כזו - כלומר אחרי שהגיעה לשיאה.

מריח כמו שנות התשעים

בשנות ה-90' אייאקס חוותה הצלחה אירופאית נוספת תחת לואי ואן חאל, שבנה חלק ממערכי האימון והלימוד הדי חדשניים (הרבה עבודה על כושר, מהירות וקואורדינציה) באקדמיה של אייאקס ואימן את בוגריה בקבוצה הבוגרת משנת 1991. ב-1992 זכתה אייאקס בגביע אופ"א עם שחקנים כגון דניס ברגקאמפ, וים יונק, פרנק דה בור ובראיין רוי - שכולם עזבו את המועדון בשנים שאחרי עבור סכומים נאים ששילמו עליהן ענקיות היבשת. ב-1995 זכתה אייאקס בליגת האלופות וב-1996 הפסידה בגמר ליגת האלופות ליובנטוס. הקבוצה הזו מאמצע שנות התשעים הורכבה משחקנים הולנדים צעירים כגון אדווין ואן דר סאר, מיכאל רייזיחר, רונלד ופרנק דה בור, אדגר דווידס, קלרנס סיידורף ופטריק קלייברט. אליהם הצטרפו כמה שחקנים הולנדים מנוסים כגון פרנק רייקרד ודני בלינד. פינידי ג'ורג' ונאוונקו קאנו הניגרים ויארי ליטמאנן הפיני היו הלא הולנדים היחידים בסגל. כמעט כל שחקני הקבוצה עזבו בשנתיים אחרי הזכייה באליפות אירופה. ובעונת 1997/98 כבר אפשר היה לעלות 11 זרים בהרכב של אייאקס, שאיבדה רוב הכישרונות הצעירים המקומיים שלה. מה קרה?

בין 1995 ל-1997 עולם הכדורגל השתנה לחלוטין כאשר חוק בוסמן נכנס לתוקף בשנת 1995 ושינה את מערכת היחסים בין המועדונים לשחקנים. כבר לא היו הגבלות זרים לשחקנים מהאיחוד האירופי ושחקן שסיים את חוזהו היה חופשי להשתחרר לאיזה קבוצה - זה שינה את כל הדינמיקה של השחקנים הצעירים שלפתע פתאום היו יכולים להכריח את המועדון למכור אותם ואם לא היו משתחררים בחינם בתום החוזה. העובדה שהולנדים היו יכולים לחתום בכל קבוצה באירופה מבלי להיחשב לזרים הפכה אותם לשחקני חיזוק פופולריים במיוחד בליגות הגדולות ביותר.

הפערים עצומים

היום אייאקס היא מועדון בינוני מבחינה כלכלית ולכן מאז שנות התשעים לא נראתה הרבה בפסגות הגבוהות של אירופה. עד כמה בינוני? כל קבוצת פרמיירליג מכניסה לפחות 33 מיליון ליש"ט יותר מזכויות שידור מאשר כל קבוצות הליגה ההולנדית ביחד מאותה תזרים הכנסות. ברנלי, למשל, הכניסה 120 מיליון ליש"ט בעונה שעברה. זה 57 מיליון ליש"ט יותר מאשר מה שהכניסו כל הקבוצות ההולנדיות ביחד מהסכם זכויות השידור שלהן. הסכום הזה גדול ב-73 מיליון ליש"ט מתקציבה של אייאקס. המשמעות? אייאקס יכולה להציע לשחקניה סכומים לא גבוהים במיוחד - אפילו ביחס לקבוצות כמו ברנלי. "התקציב שלנו עבור הקבוצה הראשונה, קבוצת המילואים וקבוצת הנוער הוא 28 מיליון יורו" הסביר מארק אוברמארס, כיום המנהל הספורטיבי של אייאקס. "זה מה שגארת' בייל מרוויח בשנה. מה שריאל מדריד משלמת בשנה לשחקן, אנחנו משלמים לכל הקבוצה".

אז איך בכל זאת הצליחו לשמר את הקבוצה שהגיעה לגמר ליגת אירופה ב-2017 והשנה תתמודד מול יובנטוס ברבע גמר ליגת האלופות? לפי רורי סמית' מניו יורק טיימס, בקיץ אדווין ואן דר סאר, כיום מנכ"ל אייאקס ואוברמארס, כינסו את כל השחקנים והראו להם וידאו. כל שחקן צעיר בסגל השווה בווידאו לכוכבי אייאקס לשעבר. השוער אנדראה אונאנה לאדווין ואן דר סאר, הקשר פרנקי דה יונג לכריסטיאן אריקסן, מתיאס דה ליכט לברי הולסוהוף, הבלם האגדי משנות השבעים וכן הלאה. הרעיון, לפי ואן דר סאר, היה "להראות להם שהם יכולים להפוך לאגדות באייאקס". המטרה היתה לגרום להם להימנע מהפיתוי לעזוב לכסף גדול יותר ולהישאר במועדון לפחות עוד עונה כדי להפוך לאגדות. מכל השחקנים שהיו בפגישה, רק אחד בחר לעזוב. ג'סטין קלייברט, בנו של פטריק קלייברט. אביו, אגב, טען בראיון ל-BBC שזה נעשה בניגוד להמלצותו. הוא רצה שקלייברט הצעיר ישאר לפחות עוד שנה בקבוצה.

באייאקס מבינים שאין להם סיכוי להתמודד עם הכסף הגדול של היריבות האירופאיות אבל בכל זאת מנסים לשכנע שהדבר הנכון עבור הצעירים זה להישאר כמה שנים בקבוצה ורק אחרי שהתבשלו כשחקנים וצברו ניסיון, יעברו לקבוצה בכירה ועשירה יותר. בכלל, באייאקס רואים את דקות המשחק בקבוצה הבוגרת כחלק מ"תוכנית הלימודים" באקדמיה. ססטטיסטית, ההצלחה של האקדמיה של אייאקס די מדהימה. 88% מהשחקנים שנמצאים באקדמיה של אייאקס מעבר לגיל 16 נהפכים לשחקני בוגרים מקצוענים איפשהו בעולם. זה גבוה בעשרות אחוזים מהממוצע של האקדמיות האחרות באירופה (כמו כן, יש לציין שתקציב האקדמיה של אייאקס גדול יותר מתקציב של רוב האקדמיות של הקבוצות האירופאיות הגדולות). והמועדון גם מבין ש"צריך שהם יהיו מוכנים לשחק בהרכב שלנו בגיל 19 כי בגיל 20-21 הם כבר הולכים מכאן" (האנק טן האח, המאמן, לניו יורק טיימס).

רוב ההרכב הנוכחי של אייאקס - בו משובצים כמה שחקנים וותיקים שנרכשו בכסף גדול יחסית (שחקנים כגון דושאן טאדיץ' ודיילי בלינד) - נבנה אחרי "המהפכה" של יוהן קרויף במחלקת הנוער של המועדון. קרויף חזר למועדון ב-2011 כ"סנדק" שהביא עימו את חסידיו לבנות מחדש את הבסיס הטכני של השחקנים ההולנדים הצעירים. הבסיס הזה נבנה באימונים אישיים בקבוצות קטנות — כחלק מהמהפכה של יוהן קרויף, שדרש שכל שחקן יקבל יותר דקות עם הכדור והדרכה צמודה של מאמן. התפיסה החינוכית שעליה פיתחו את אייאקס החדשה הרבה יותר מפורטת מאשר החזון הברור של קרויף. מומחים פדגוגיים, מומחי ספורט ואתלטיקה ומומחים לחדשנות סייעו למועדון להמציא את עצמו — ואת האקדמיה שלו " De Toekomst" ("העתיד" בהולנדית) — מחדש. באייאקס החליטו מאז 2011 ללכת על כמה קונספטים חדשים בפיתוח שחקנים. למשל, קונספט האימונים עם שחקנים לשעבר בקבוצות קטנות (השחקנים הצעירים למדו איך להשתלט על הכדור מדניס ברגקאמפ או איך לבעוט מאחד הבועטים הטובים בכל הזמנים, ריצ'רד ויטשחה). כמו כן, האקדמיה אימצה את שיטת שיטת מונטסורי בחינוך פדגוגי ומקצועי. זו גישה חינוכית לילדים המבוססת על מחקריה וניסיונה של הרופאה והמחנכת האיטלקית מריה מונטסורי, שגיבשה את שיטתה על בסיס תצפיות שערכה על ילדים שלהם ניתנה סביבת למידה חופשית, דבר שהוביל לפיתוח שיטת לימוד דרך פעילויות למידה עצמאיות. השיטה מאפשרת לילדים "להיות ילדים" ולהביא לידי ביטוי את עצמם באופן טבעי. אייאקס היא המועדון הגדול היחיד באירופה שמלמד את שחקניו — פדגוגית ומקצועית — בשיטת מונטסורי. המשמעות היא שאייאקס בנתה מערך מסביב הילדים כדי שאלו "ילמדו בעצמם" את המשחק דרך משחקונים רבים שמדמים משחקי רחוב ועם הדרכה ברמה גבוהה שמותאמת לכל אחד בנפרד.

כאמור, לתוצרי האקדמיה של אייאקס - אלו שמשחקים כיום בקבוצה הבוגרת - הצטרפו כמה שחקני חיזוק משמעותיים ומנוסים ויארי ליטמאנן, אחד מהכוכבים הגדולים של אייאקס משנות התשעים, אמר לאתר של אופ"א, שהוא רואה הרבה דימיון בין אייאקס הנוכחית לזו של 1995 - אלופת אירופה. "אני רואה הרבה סימנים באייאקס הזו לזו של שנות התשעים. הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים וכמה שחקנים מנוסים. השנתיים האחרונות היו טובות מאוד, לדוגמה - גמר ליגת אירופה לפני שנתיים. העונה הם צעדו קדימה ועכשיו נראה כאילו הם יכולים לפרוח". אבל את הפריחה שלהם הם כבר יעשו מחוץ לאייאקס כנראה.

די ליכט הסמל

הבלם מתיאס דה ליכט הוא אולי התוצר הטוב ביותר של השיטה החדשה באייאקס והוא כנראה מסמל את היתרון והבעיות של אייאקס, שלא לומר מסמל את הדרך החוצה עבור רוב השחקנים המצטיינים של הקבוצה בתום העונה. דה ליכט במועדון מגיל 9 ומגיל 12 הוא עובד בשיטות שהיו חזונו של קרויף. תחילה חשבו במועדון שהוא איטי ושמנמן מדי אבל הוא היה מוכן לכדורגל בקבוצה הבוגרת מגיל 17. מגיל 18 הוא קפטן הקבוצה. הוא 1.88 מטר וטוב עם הכדור ברגליים (יותר מ-90% מהמסירות שלו מוצלחות). לכן זה לא מפתיע שבברצלונה מעוניינת להחתים אותו לפני גיל 20 - כלומר הקיץ - כמחליף לג'רארד פיקה. הוא טוב בקרבות אוויריים יותר מהבלמים שיש לבארסה - יש לו 3.9 ניצחונות בקרבות אוויריים במשחק (יותר מהבלמים של בארסה) ויש לו יותר חטיפות למשחק מאשר הבלמים של הקבוצה הקטלונית. דה ליכט, כאמור, צפוי להצטרף לברצלונה שכבר רכשה מאייאקס את פרנקי דה יונג, חברו הטוב. שניהם שחקנים לעשור קדימה. הם בערך 50% מעמוד השדרה בהרכב של אייאקס הנוכחית. איתם יעזבו בקיץ, ככל הנראה, עוד 5-6 שחקני הרכב. וכנראה ששום וידאו לא ישכנע אותם להישאר. אייאקס תצטרך להיבנות מחדש. המועדונים הגדולים אפילו לא חיכו לתום העונה כדי לפרק א

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות