מנפנפים ברעיונות שנכשלו: הדרך הישירה לגירעונות וקיצוצים

"אסור בשום אופן להעלות מסים, צריך להוריד מסים", כך אמר ראש מפלגת הימין החדש נפתלי בנט, בהתייחסו לנושא בפרויקט הבחירות של "כלכליסט". לבנט, ששמו מוזכר לאחרונה באחת הקונסטלציות כמועמד לתפקיד שר האוצר בממשלה הבאה, גם היה הסבר.

"ככל שאתה מוריד מסים, הכלכלה מזנקת וצומחת - והמדינה מקבלת באופן פרדוקסלי יותר תקבולים, כי אנשים מרוויחים יותר כסף". וכל זה מוביל אותו, כאמור, למסקנה הנחרצת: "אסור להעלות מסים במדינת ישראל".

גלעד אלפר מ"זהות". תומך בהפחתת מסים | צילום: מיקי נועם אלון

בנט הוא לא היחיד שמציע את הרעיון הזה. במקום שלישי ברשימת מפלגת זהות בראשות משה פייגלין, שגם היא השתרבבה למרוץ לאוצר, אפשר למצוא את גלעד אלפר, שהעלה בעבר טענות דומות. גם שר האוצר המכהן משה כחלון, השמיע אמירה ברוח דומה במסיבת עיתונאים באוקטובר האחרון: "אתה רוצה לקבל יותר מס ‑ תפחית". כלומר, הפחתות מסים מובילות לגביית יותר מסים.

אלא שבתקופתו של כחלון כשר אוצר, התיאוריה הזו עמדה למבחן: כחלון הפחית את מס החברות, הוריד את המע"מ, ביטל מסי קנייה והוסיף נקודות זיכוי במס ההכנסה. התוצאה? שר האוצר מסיים את הקדנציה עם זינוק בגירעון, ל־3.5%. הממשלה היוצאת מותירה מאחוריה דילמה בין העלאת מסים לקיצוצים, שתעמוד לפתחה של הממשלה הבאה. כל זה לא הפריע לראש הממשלה, בנימין נתניהו לחזור בימים האחרונים על אותם רעיונות: כדי להגדיל את כמות המשאבים העומדים לרשות הממשלה צריך להמשיך את הצמיחה. ואיך עושים את זה? מורידים את שיעורי המס.

העניין הוא שכל זה אינו דיון חדש. כבר ב־2014 פירסם בנק ישראל מחקר שבדק את מדיניות המס בישראל בין 1991 ל־2012, והגיע למסקנה חותכת: תוצאות המחקר שוללות את הטענה כי הפחתת מסים מביאה לצמיחה בגביית המסים. גם בראיון ל"כלכליסט" לפני כמה חודשים הבהיר ראש חטיבת המחקר בבנק ישראל, מישל סטרבצ'ינסקי, ש"הפחתת מסים היא לא מנוע משמעותי לצמיחה". על אף כל אלה, הרעיונות האלה עדיין איתנו.

הם מגיעים אלינו מאמריקה. הרעיון לפיו הורדת מסים דווקא יכולה להגדיל את הכנסות המדינה ממסים, מזוהה עם יועצו הכלכלי של הנשיא לשעבר רונלד רייגן, ד"ר ארתור לאפר. בשנות השמונים, לאפר היה אחד מאבות 'כלכלת החלחול', או 'רייגנומיקס'.

זהו קו בו דוגלת המפלגה הרפובליקאית גם היום, וקנה אחיזה גם בישראל: תמהיל של הורדת מסים, הפחתת הרגולציה, והקטנת הוצאות הממשלה. לאפר מסביר שכאשר שיעור המס גבוה מדי, הורדה שלו ממריצה את המשק ומקטינה את המוטיבציה להעלמת מס, וכך גדלות הכנסות המדינה. זה הרעיון מאחורי 'עקומת לאפר' המפורסמת.

לפני שנתיים, בביקור בישראל (בתור לוביסט של חברת הסיגריות פיליפ מוריס), לאפר הביע תמיכה נלהבת במהלך הורדות המסים הדרמטי שגיבש אז ממשל טראמפ. "הורדות המסים יממנו את עצמן ואפילו יותר", הסביר בראיון ל'כלכליסט'. "אני יודע את זה".

את התחזיות שנשמעו כבר אז, לפיהן הורדת המסים תביא לזינוק בגירעון, לאפר פטר בביטול. "הדרך היחידה לאזן את התקציב היא באמצעות צמיחה כלכלית. אתם יודעים את זה ואני יודע את זה". בפועל, תקבולי המסים באמריקה צנחו בחדות, הגירעון זינק, ועכשיו מדברים גם שם על הצורך בקיצוצים בתקציב. אפילו הצמיחה החלה להאט. התחזית של לאפר לא התגשמה.

איך מסבירים את הדבקות של שורת פוליטיקאים, מכחלון וימינה, ברעיון שמזה תקופה לא מוכיח את עצמו במבחן התוצאה? אולי מדובר באידאולוגיה, כזו ששלובה בחזון כללי של הקטנת ההוצאה הציבורית. ייתכן שמישהו מכר לפוליטיקאים האלה את התיאוריה הקורצת של לאפר, לפיה הורדות מסים משלמות על עצמן, בלי לעדכן אותם על התוצאות בשטח, שהן מתכון לגירעונות וקיצוצים. ויכול להיות שמדובר בסתם ציניות לעת בחירות, הכי רחוק מאידאולוגיה. מפריחים ססמאות כלכליות, כאלה שנשמעות טוב (מי לא אוהב לשלם פחות מסים), ולפעמים אפילו מיישמים אותן, ומה זה משנה אם הן קשורות למציאות.