אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשזיהוי פנים המוני כושל ב-100% צילום: שאטרסטוק

דו"ח טכנולוגי

כשזיהוי פנים המוני כושל ב-100%

מערכת זיהוי פנים אמריקאית פוגעת בפרטיות הציבור ולא מסוגלת להניב אף תוצאה; איך הצליחה מהפכת המוזיקה בסטרימינג להזיק לכדור הארץ למרות שביטלה את השימוש בתקליטורים ותקליטים; ומדוע החליטה טוויטר שמעכשיו, אסור יותר להתחיל לעקוב אחר אלף משתמשים ביום אחד

09.04.2019, 14:13 | ניצן סדן
כישלון מושלם

זה פשוט בלתי נתפס בעיני שהסכמנו, כחברה, שיציצו לנו ברחוב. אני יכול להבין ניטור מקוון - למשל, תמורת שאיבת הפרטיות שלנו בידי פייסבוק אנחנו מקבלים רשת חברתית - אבל מה אנחנו מרוויחים מתוכנות זיהוי פנים שמחוברות למצלמות רחוב? האוטופיסטים יגידו "בטיחות ברחובות, ומשטרה יעילה יותר" והו, כמה שהם טועים.

הדוגמה האחרונה מגיעה אלינו מניו יורק: הוול סטריט ג'ורנל השיג דו"ח של רשות התחבורה העירונית, שמתאר פריסת מצלמות זיהוי פנים על אחד הגשרים בכניסה לעיר. המטרה: איתור מחבלים ומבוקשים אחרים שנכנסים לניו יורק, ע"ב סריקת פניהם של כל האנשים שנוהגים על הגשר. השורה התחתונה: המערכת לא הצליחה לזהות אפילו נהג אחד. אני לא מתכוון שלא הצליחה לזהות מחבלים ושהכל כשורה - אלא שלא זיהתה אף לא נהג בודד - מבוקש או חף מפשע.

זיהוי פנים המוני - האם הוא שווה את הפגיעה בפרטיות?, צילום: ACLU זיהוי פנים המוני - האם הוא שווה את הפגיעה בפרטיות? | צילום: ACLU זיהוי פנים המוני - האם הוא שווה את הפגיעה בפרטיות?, צילום: ACLU

טכנית, קשה מאוד לזהות פני אדם תוך כדי נסיעה; השילוב בין מהירות התנועה, ההסתרות האפשריות והעובדה שאפשר לחמוק מזיהוי באמצעות כובע ומשקפי שמש, הופכים את המטלה הזו להרקוליאנית. בסין ישנן מערכות זיהוי פנים שמצליחות לזהות נהגים, אך הן נשענות על תשתית זיהוי פנים רחבה ביותר: מצלמות רחוב, מצלמות בבתי עסק וכו', כשכולן מחוברות למערכת אחת שיודעת לעקוב אחר אנשים שעות שלמות.

השיטה האמריקאית עדיין לא ברמה הזאת, אך תומכיה שואפים להביאה לשם. לראייתם, יהיה זה עולם של בטיחות חסרת תקדים: אף אחד לא יבצע אף פשע ברחוב, משום שכל ס"מ רבוע יהיה מכוסה ומנוטר, לעבריינים לא תהיה ברירה אלא לחזור לדרך הישר. אה, סליחה, בעצם הם תמיד יוכלו לפגוע במצלמות. או להשתמש בתחפושות וכובעים. או להשתמש בשמשות כהות. או לעבור לפשע מקוון. לא חסרות אפשרויות, שרובן זולות ונגישות יותר מתשתית של מיליוני מצלמות ותוכנות זיהוי. בפועל, מדובר בפלישה קיצונית לפרטיות הציבור, שתזרע פחד בלב שומרי החוק וזלזול בלב הפושעים.

ואם כבר - הידעתם שהתוכנות הללו טועות בזיהוי? הרבה יותר משהן מצליחות לזהות משהו אמיתי? ניסוי שנערך בבריטניה לפני כשנתיים גילה שמערכות זיהוי פנים שמחוברות למאגרים משטרתיים טעו ב-92% מהמקרים. מערכת זיהוי הפנים של אמזון, שכבר נפרסה ברחבי דרום ארה"ב ומשמשת לאיתור אנשים שעברו את הגבול ממקסיקו, טועה אף היא במקרים רבים. למעשה, ניסוי שנערך בה בשנה שעברה גילה שהיא זיהתה חברי קונגרס אמריקאים כפושעים מבוקשים. ולמעשה, גם סין, אלופת הניטור ההמוני, יודעת שמערכת זיהוי הפנים שלה מזייפת וטועה, אך מעדיפה אזרחים מפוחדים וכנועים - וכיום נוח להשיג זאת באמצעות רשת מצלמות רחוב. 

המערכות מדויקות? אולי, אם אתה גבר לבן, צילום: שאטרסטוק המערכות מדויקות? אולי, אם אתה גבר לבן | צילום: שאטרסטוק המערכות מדויקות? אולי, אם אתה גבר לבן, צילום: שאטרסטוק

נזקי זיהוי הפנים ההמוני נובעים לא רק מפירוק הפרטיות, אלא גם מההטיות שבאיתור אנשים. מחקרים רבים גילו שתוכנות זיהוי הפנים לא יודעות להבדיל בין בעלי עור כהה - למשל, אפרו-אמריקאים - ובפרט בין נשים שחורות, מה שכבר הוביל ללא מעט מעצרי שווא. אז זיכרו את כל אלה כשיגיע הח"כ התורן פה בישראל ויגיש הצעה לפריסת תשתית זיהוי פנים המונית גם אצלנו; יש לי הרגשה שהוא יופיע בעתיד הקרוב. זיכרו שאלו מערכות שנועדו להפחיד את הציבור אך לא באמת יזיזו לפושעים, שלא נקבל תמורתן את הבטיחות המובטחת, ושכל מה שיעשו זה להנציח גזענות.

מוזיקה למען הפלנטה?

מוזיקה היא, במקרים רבים, אחת הדרכים הכי נפלאות לגיוס אנשים: משירי המחאה שעזרו להוציא את ארצות הברית מווייטנאם ועד לפסטיבלים שאיפשרו תרומות לנושאים אקולוגיים וחברתיים. בשנים האחרונות צצו טענות לפיהן המוזיקה עצמה יכולה לעזור לנושאים סביבתיים: המעבר להאזנה בסטרימינג מבטל את הצורך בתקליטורים ועטיפות, מה שמצמצם משמעותית את צריכת הפלסטיק ואת נזקי התעשייה המזהמת סביבו.

על הנייר, נראה שזה נכון: ניצן של 1999 היה הולך לחנות וקונה את האלבום החדש של Dream Theater, ואז מאזין לו בלופ במשך ימים שלמים תוך שהוא לומד היטב את מילות השירים מהספרון המצורף ואז ממהר להתפלצן על כל חובבי הפרוגרסיב מטאל שעדיין לא האזינו לאלבום. האלבום הוא מוצר, שצריכתו יצרה פליטות פחמן, עודפי דיו ועוד לא מעט פסולת לסוגיה. הוסיפו לכך את המשאיות שהעבירו את התקליטורים מהמפעל למרכז ההפצה ולחנות, ותקבלו מוצר מזהם. לניצן של 2019 יש את האלבום הזה בעותק דיגיטלי, שבכלל מאוחסן אצל ספקית הסטרימינג. אפס זיהום, אפס פליטת פחמן.

הלוגו ירוק. והשירות?, צילום: גטי אימג הלוגו ירוק. והשירות? | צילום: גטי אימג'ס הלוגו ירוק. והשירות?, צילום: גטי אימג

אז זהו, שלא: לפי מחקר של אוניברסיטת גלזגו, תעשיית המוזיקה בסטרימינג הובילה לצמיחה בפליטת הפחמן ובזיהום באופן כללי: להזכירכם, זה שהקובץ לא נמצא על המחשב שלכם לא אומר שהוא לא נמצא על מחשב אחר - והמחשב הזה הוא שרת עצום ורעב לאנרגיה, שיושב אצל ספוטיפיי, אפל ודומותיהן. השרתים זקוקים לתשתית קירור, רעבתנית אף היא, וכל אלה גוררים בזבוז של אנרגיה וחומרים. לפי המחקר, בעוד תעשיית התקליטים פלטה 156,000 טון של גזי חממה בשיא טרנד הוויניל של 1977, כיום זינק המספר ל-350,000 טון.

ההשוואה הזו קצת גסה, שכן הנתונים כלליים מאוד והיו עוד כמה מהפכות טכנולוגיות ותרבותיות שגרמו לצמיחה במספר המאזינים, למשל. אבל עדיין - קחו בחשבון שכל שירותי הענן והתשתיות המקוונות מצריכות הרבה מאוד אנרגיה, והחברות אמנם מנסות לצמצם את הצריכה הזאת כדי לחסוך בעלויות תפעול - אך עדיין נגרם נזק סביבתי מורגש.

קצרצרים

1. טוויטר הודיעה שתגביל את מספר המשתמשים החדשים אחריהם ניתן לעקוב ביום. לראייתה, רק ספאמרים ומפיצי תוכן בעייתי יעקבו בבת אחת אחר 1,000 חשבונות אחרים, כדי להגיב ולהציף אותם בחומר שלהם. ולכן, קבעה שמעתה המספר המקסימלי יהיה 400. גם זה קצת גבוה לטעמי; אפילו חשבונות עסקיים שהביזנס שלהם הוא שיווק לא יעקבו בבת אחת אחר כל כך הרבה אנשים חדשים.

נאבקת בספאמרים. טוויטר, צילום: depositphotos נאבקת בספאמרים. טוויטר | צילום: depositphotos נאבקת בספאמרים. טוויטר, צילום: depositphotos

2. סקר חדש של פייפר ג'פרי מגלה שבני הנוער בארה"ב מאוד אוהבים את סנאפצ'ט, על אף ירידה של 5% בפופולריות שלה, והסנטימנט כלפיה חזק בהרבה מאל אינסטגרם. ואולם, האחרונה עדיין כוללת יותר משתמשים צעירים מיריבתה, כש-84% משתמשים באינסטגרם בכל יום, לעומת 81% בסנאפצ'ט. במילים אחרות, סנאפצ'ט זכתה בתחרות הפופולריות, אך לא במה שחשוב באמת. קצת כמו הילארי קלינטון ב-2016.

3. פעמוני הדלת של Ring מבית אמזון, שמסוגלים לנטר נסיונות פריצה ולהזהיר את הדייר מרחוק, הם רעיון טוב; המצלמות שלהם מסוגלות לזהות תנועה גם בחושך, והחיישנים יקלטו גם פורץ מומחה. עתה מסתבר שהטכנולוגיה שלהם הפכה אותם ליעד בעצמם: לפי דיווחים מאזור לאס וגאס, הופיעו לאחרונה לא מעט פעמוני Ring שנלקחו מבעליהם; הפעמון ידע להזהיר שהגיע מישהו חשוד, אבל עדיין לא הומצאה טכנולוגיה שתאפשר לשמור עליו מפני הגנב. כל פעמון כזה שווה מאה דולר - כסף קל בשביל הפושעים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
ניצן איכזבת. פושעים הם טמבלים, ולכן הם פושעים. כל אמצעי התראה על כן כשר
הסיבה העיקרית שיש פחות פשע היא כי הוא פחות משתלם מבעבר, והאמצעים האלה מבטיחים שהוא ימשיך להיות כזה. הפרטיות היא כבר ערך משני עבור דור ה-Y. באשר לזיהום בגלל שרתים - תנוח דעתך: כריית ביטקויין בזבזנית יותר מהם...
כג  |  11.04.19
2.
כלל לא חשוב אם החידושים עובדים
השאלה היא האם הם נמכרים והמכירות גדלות. אז מה אם מערכות זיהוי פנים ברחוב טועות? אם ניתן לשכנע את הפקידים בערים ובמדינות שכדאי להתקין את המוצר המטרה הושגה - נכנס כסף לקופת החברה. טכנולוגיה היא עסק שנועד להכניס כסף לבעלי החברה שמייצרת או מפיצה אותה. מוכרים צריכים לפתות את הלקוחות לקנות ואם זה מצליח זו ההצלחה האמיתית ולא אם הסחורה מועילה לקונה הטיפש או החכם בעיני עצמו.
טכנולוגיה זה כסף  |  09.04.19