צילום: © Frenetic Films
מזימות משפחתיות: הנוסחה המצוינת של הבמאי אסגר פרהדי
"כולם יודעים" חושף את הנוסחה של זוכה האוסקר האיראני - מלודרמה משפחתית שהיא בעצם מותחן היצ'קוקי
לאסגר פרהדי יש נוסחה. הבמאי האיראני שזכה כבר פעמיים באוסקר לסרט הזר ("פרידה" מ־2011 ו"הסוכן" מ־2016) יוצר דרמות משפחתיות שהן בעצם סרטי מתח: "פרידה" סיפר על הקונפליקט של ילדה עם מי מהוריה הגרושים עליה להישאר, אבל המנוע הדרמטי היה תעלומה סביב תקיפה וסכום כסף שנעלם; "העבר" עסק בזוגיות שהתפרקה, אבל קטר העלילה היה תעלומה סביב ניסיון התאבדות; "הסוכן" עסק בסדקים בזוגיות של שחקנים, אבל הקטליזטור היה תעלומה סביב תקפה של אשה; ועכשיו הגיע ארצה סרטו האחרון, "כולם יודעים", שגם בו יש אירוע פלילי, תעלומה בלשית ומירוץ נגד הזמן, שחושפים את כל הסודות וההדחקות של בני משפחה אחת.
קראו עוד בכלכליסט
"כולם יודעים" הוא הסרט התשיעי שבו משחקים יחד פנלופה קרוז וחאווייר בארדם, פרטנרים קולנועיים מאז "נקניק, נקניק" ב־1992 ונשואים בחיים מאז 2010. קרוז מגלמת בו אשה שמגיעה עם בתה ועם בנה לעיירה הספרדית שבה גדלה. בארדם מגלם חבר משפחה ותיק. שניהם נשואים לאנשים אחרים, אבל כולם יודעים שבעבר הרחוק היו הזוג הלוהט של הכפר. המפגש המחודש של כל פלגי המשפחה קורה לרגל חתונה.
כל השבט מתקבץ בבית המלון המשפחתי הקטן, קישוטים נתלים, הבגדים היפים נלבשים וכולם מחייכים אל המצלמה. אבל אז אחת הדמויות נחטפת, ונאסר על בני המשפחה להתקשר למשטרה. בזמן שהם מחליטים מה לעשות, מתברר שמתחת לחיוכים ולתחושת האחווה, יש לא מעט חשבונות משפחתיים ישנים, סכסוכים שנשארו עמוק בבטן עד שמשהו פוצץ את בלון העמדות הפנים.
המיקס בסרטיו של פרהדי מרתק. הוא במאי מלודרמות משפחתיות - הטמפרמנט הרגשי תמיד גבוה, וסרטיו עוסקים בחורבן משפחתי, עונש על חטאים רגשיים. אבל באותה נשימה, יש לו היכולת ליצור פיתולי תעלומה מותחים שלא היו מביישים את היצ'קוק.
הסרט עשיר מאוד בדמויות ובפרטים. מהרגע הראשון פרהדי גורם לנו לשים לב להמון דברים שעד מהרה יהפכו לנקודות מפנה עלילתיות. מבטים חטופים בין דמויות, חיוכים חבויים, מנהגים של דמות אחת שישתקפו מאוחר יותר אצל דמות אחרת ויחשפו את הקשר האינטימי ביניהן. ובמקביל, הוא גם יחשוף עד כמה האינטימיות הזאת שברירית ומבוססת על אחיזת עיניים. "כולם יודעים" קוראים לסרט, אבל הוא בעצם "כולם מרכלים" או "כולם משקרים". וגם, כולם סובלים, בעיקר מסיבות כלכליות. כולם מעמידים פנים שהם עשירים יותר ממה שהם, רק בשביל הפאסון והמעמד המשפחתי, והשקר הזה מתפוצץ להם בפרצוף.
"כולם יודעים" חושף היטב את המיומנות הכבירה של פרהדי בכתיבה, בשזירת עלילות ודמויות ובתיאור מערכות יחסים אנושיות ומעוררות הזדהות, אך גם חושף את נקודות התורפה שלו. הסרט גדוש בדמויות, סודות ופרטים, עד כדי מחנק. בסרט כה מהודק, מפתיע למצוא כמה וכמה חוטי עלילה שנותרו פרומים בסוף, וכמה וכמה סצינות שבהן הדינמיקה המשפחתית מתחילה לחזור על עצמה ולהטות באופן מסוכן את הכף לכיוון הטלנובלה הספרדית. "כולם יודעים", שכמו תמיד מוציא את גיבוריו מפורקים וחסרי כל, הוא לא סרטו הטוב ביותר של פרהדי, אבל דווקא הוא עוזר לחשוף מה כל כך טוב בו.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה