אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"כסף הפסדתי בלי סוף. עוד מיליארד לא יוסיף לי דבר" צילום: אלעד גרשגורן

ראיון כלכליסט

"כסף הפסדתי בלי סוף. עוד מיליארד לא יוסיף לי דבר"

יותר מ־20 שנה אחרי שנכשל בניסיון ההשתלטות שלו על בזק, גד זאבי מסתער שוב על אימפריית התקשורת השוקעת: "שום דבר בחיים לא עשה לי טראומה. גם לא סיפור בזק"

20.04.2019, 08:15 | דיאנה בחור־ניר וליאור גוטמן
הכניסה לביתו של גד זאבי, על ראש הכרמל בחיפה, היא פנטזיה על ארמון אפריקאי: שני פסלים של לוחמים אפריקאים מקדמים את פני המגיעים לדלת הכניסה הענקית, שלושה מטרים גובהה, העשויה עץ אבוני מהמאה העשירית. פסלים אפריקאיים נמצאים גם במעלה המדרגות לקומת המגורים שמעל המשרד, תזכורת לימים שבהם זאבי עשה את הונו באפריקה — תחילה באוגנדה, שם פעל כשנה וחצי בתחילת שנות השבעים ופיתח קשרים עם השליט אידי אמין דאדא, ובהמשך בקניה, שבה חי כ־20 שנה והקים שדות תעופה, בתי חולים, כבישים וסכרים.

הנוף מחדר העבודה של זאבי צופה לגנים הבהאיים ולמפרץ חיפה, אבל בתוך הבית קשה להתעלם מתשוקה לרכיבה על סוסים, שנשקפת כמעט מכל תמונה ופסל. "זה התחביב הכי גדול שלי. ריסקי? בחיים הכל ריסקי. נפלתי לפחות 30 פעם, אז מה? אף פעם לא שברתי כלום. פעם יצאה לי הכתף, אבל קמים, אפילו לא מטפלים בזה. נפלת? אתה עושה גלגול צנחנים וקם".

וזה, בקליפת אגוז, סיפורו של זאבי (79) — האיש שכמעט התרסק שוב ושוב, ניער את עצמו ועלה על הסוס. בשנים האחרונות הוא ניצח מערכה של 15 שנים מול המדינה בפרשת בזק, הביס משפטית קונסורציום של בנקים, זכה במשפט שבו הואשם בקבלת שכר חודשי במרמה מחברת מלם, ופעל בהצלחה להדחת יונה יהב מראשות העיר חיפה. 

זאבי במשרד הביתי. "בחיים הכל ריסקי. נפלת? אתה עושה גלגול צנחנים וקם", צילום: אלעד גרשגורן זאבי במשרד הביתי. "בחיים הכל ריסקי. נפלת? אתה עושה גלגול צנחנים וקם" | צילום: אלעד גרשגורן זאבי במשרד הביתי. "בחיים הכל ריסקי. נפלת? אתה עושה גלגול צנחנים וקם", צילום: אלעד גרשגורן

אבל כל זה הוא רק מתאבן לטוויסט המפתיע בסיפור העסקי של זאבי, ששב כעת ומבקש להסתער על השליטה בבזק. "שב", כי לפני 20 שנה זאבי רכש כמעט 20% ממניות בזק. הרכישה ההיא הפכה אותו לשם מוכר בישראל, אבל גם סיבכה אותו בפרשייה מהסוג הלא נגמר: זאבי התקשה לעמוד בתשלומי החובות ונאלץ להיפרד מהמניות; במקביל, המדינה טענה שהוא רכש את המניות כאיש קש של האוליגרך מיכאל צ'רנוי. הוא ניהל קרב התשה על שמו הטוב במשך 15 שנה, עד שבאוקטובר 2015 זוכה.

בשבוע שעבר הוא השלים גלגול צנחנים, קפץ על הסוס ועט על בעלת השליטה בבזק — אינטרנט זהב, שמצויה בחדלות פירעון ועצרה את התשלומים למחזיקי האג"ח שלה: הוא פנה למחזיקי האג"ח הללו והציע להם החזר של 70% מחוב החברה בהזרמת 300 מיליון שקל במזומן תמורת מלוא הבעלות על אינטרנט זהב. על פי ההצעה, 300 מיליון השקלים של זאבי ועוד 50 מיליון שקל מקופת בי־קום ישמשו להזרמת הון לבי־קום. המחזיקים יקבלו 65 מיליון שקל מקופת החברה, מניות בי־קום ב־50 מיליון שקל, וסדרת אג"ח חדשה של 300 מיליון שקל המובטחת בשעבוד על מניות בי־קום.

ההצעה הזו, ואיתה מאמציו של זאבי, חטפו מהלומה ביום שלישי, אחרי שקיימנו את הראיון, כשמחזיקי האג"ח של אינטרנט זהב הצביעו ברוב גורף של 85% בעד קידום הצעת ההשקעה של קרן ההשקעות הפרטית סרצ'לייט — למרות שהצעתו של זאבי שיקפה החזר גבוה יותר של החוב. אבל ההתפתחות הזו עדיין אינה מהווה סוף פסוק בקרב על בזק, כיוון שמחזיקי האג"ח של אינטרנט זהב אינם בעלי החוב היחידים: משוכה נוספת מהווים מחזיקי האג"ח של בי־קום, שהאינטרסים שלהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם אלה של מחזיקי האג"ח של אינטרנט זהב.

(הכתבה פורסמה לראשונה ביום חמישי ה-18.4 בבוקר. כמה שעות לאחר מכן, חשף "כלכליסט" כי זאבי לא מוותר על בזק, וכי הוא מציע לרכוש את בי-קום ב-950 מיליון שקל ).

"מיכאל צ "מיכאל צ'רנוי השתמש בי כאיש קש? בית המשפט דחה את הקשקוש הזה. נכון, צ'רנוי נתן לי הלוואה, אבל הוא קיבל אותה בחזרה. בסוף הכל הסתדר, רק שבדרך המדינה גרמה לי נזק במיליארדי שקלים וגמרה את האמינות שלי" | צילום: אוראל כהן "מיכאל צ

איך בכלל חזרת לבזק? חתיכת דז'ה וו.

"להזכירכם, הייתי המשקיע הפרטי הראשון בבזק. המדינה ברוב חטאיה לקחה לי את זה, אבל אני עדיין מאמין בבזק ולכן חזרתי. הגשתי את ההצעה לא כי המניה בשפל, אלא כי אני חושב שזאת עסקה מצוינת שתכניס הרבה כסף".

זה טוויסט מפתיע בעלילה. התחושה הרווחת היתה שיצאת מבזק בטראומה.

"שום דבר בחיים לא עשה לי טראומה, גם לא סיפור בזק. עבדתי בארצות נחשלות, היו לי חוויות לא פחות מאתגרות".

ועדיין, היציאה שלך מבזק היתה קשה ומכוערת. שמך הטוב הוכתם על ידי הטענה ששימשת איש קש של צ'רנוי.

"הבעיות שעלו היו פוליטיות: מישהו לא רצה שגד זאבי יהיה הבעלים של בזק. כל האשמות השווא נדחו על ידי בית משפט. אני איש קש? קשקוש מוחלט. נכון, צ'רנוי נתן לי הלוואה, אבל הוא קיבל אותה בחזרה בתוספת ריבית. בסוף הכל חזר למקומו בשלום, רק שבדרך המדינה גרמה לי נזק של מיליארדי שקלים".

איך הגעת לתחשיב הזה?

"תראו כמה לקחה קבוצת סבן־אייפקס־ארקין, הבעלים הקודמים (שהוציאו מהחברה דיבידנד של 7.9 מיליארד שקל ואז מכרו אותה ברווח של 4.9 מיליארד שקל, תשואה של יותר מ־300% לפני מס — דב"נ ול"ג), וכמה הוציא אלוביץ' (שביצע עסקת בעלי עניין שבמסגרתה בזק, שבה החזיק בשרשור 15%, קנתה מהחברה הפרטית שלו יורוקום את חלקו ב־yes בשווי מנופח, מה שאפשר לו לשאוב מבזק (הציבורית) מיליארד שקל — דב"נ ול"ג) — ותחברו הכל יחד. זה היה צריך להיות שלי, אני הייתי אמור להיות הבעלים".

ועכשיו, אם העסקה תתממש, תסגור מעגל?

"אני לא סוגר שום מעגל. ההצעה שלי הפעם היא דבר חדש שעומד בפני עצמו, בלי קשר למה שהיה. זה שהמדינה לקחה לי את המניות בטענות שבסוף נדחו, לא שייך לנושא. אני מסתכל על עסקה בתור עסקה: אם מדובר בחברה ששווה או לא שווה להשקיע בה".

"שאול אלוביץ הוא לא מסכן ולא בטיח. הכל היה עובר אם הוא היה משאיר מספיק רזרבות ביורוקום. הוא פשוט לא תכנן לטווח ארוך. השיטה הזאת, להאשים אחרים בכישלונות שלך, זה קשקוש מוחלט. לא ביבי אשם, אלוביץ "שאול אלוביץ הוא לא מסכן ולא בטיח. הכל היה עובר אם הוא היה משאיר מספיק רזרבות ביורוקום. הוא פשוט לא תכנן לטווח ארוך. השיטה הזאת, להאשים אחרים בכישלונות שלך, זה קשקוש מוחלט. לא ביבי אשם, אלוביץ' אשם" | צילום: מוטי קמחי "שאול אלוביץ הוא לא מסכן ולא בטיח. הכל היה עובר אם הוא היה משאיר מספיק רזרבות ביורוקום. הוא פשוט לא תכנן לטווח ארוך. השיטה הזאת, להאשים אחרים בכישלונות שלך, זה קשקוש מוחלט. לא ביבי אשם, אלוביץ

וזה מה שהביא אותך למסקנה שבזק שווה? הרי החברה נמצאת במצב בעייתי.

"בזק היא בעלת התשתית היחידה שמגיעה לכל בית בישראל, כך שעתידה ורוד מאוד, יש לה אפשרויות בלתי מוגבלות בתקשורת ובתחומים נוספים".

אם הרגולטור יאשר הפעם, ומשרד התקשורת יאפשר לך היתר שליטה — תזכה לחוויה מתקנת בסיפור הזה?

"המדינה לא יכולה לא לאשר. אני עדיין מחזיק ברישיון שהמדינה נתנה לי לפני 20 שנה להחזיק במניות בזק. הרישיון הזה לא נלקח ממני מעולם".

"אף אחד לא הפיל את אלוביץ'. הוא הפיל את עצמו"

 

תזכורת: בסוף 1999 זאבי רכש 19.6% ממניות בזק מחברת כייבל אנד וויירלס הבריטית. לצורך הרכישה הוא קיבל מקונסורציום של שבעה בנקים ישראליים הלוואת ענק של כחצי מיליארד דולר, שכנגדה הוא נדרש להעביר ערובה. בשביל הערובה הוא קיבל הלוואה של 125 מיליון דולר מחברה בבעלות מיכאל צ'רנוי — אוליגרך יהודי רוסי שעשה את רוב הונו בעסקי פחם ואלומיניום ברוסיה, עלה לישראל ב־1994, ושהמשטרה בדקה כמה נושאים ששמו נקשר בהם.

כשהפרקליטות הבינה שתנאי ההלוואה בין צ'רנוי וזאבי כללו אופציה לפירעון על ידי המרת החוב ל־50% מהמניות שרכש זאבי, זה הדליק נורה אדומה: בפרקליטות חשדו שההסכם נועד לעקוף את חוק בזק, המחייב אישור של שר התקשורת לכל רכישה של יותר מ־5% ממניות החברה. זאבי וצ'רנוי נעצרו, ובמהרה הוגש נגדם כתב אישום; הטענה היתה שצ'רנוי רצה את בזק, אבל חשש שהרקע שלו יטרפד את האישור ולכן השתמש בזאבי כאיש קש.

"אהוד אולמרט בלבל לי את המוח שנים, "אהוד אולמרט בלבל לי את המוח שנים, 'תציל את בית"ר', עד שקניתי. הערכתי שיש 1.5 מיליון אוהדים פוטנציאליים, לא רק כדורגל, פוליטית, אבל מהר מאוד הבנתי שהרכישה היתה טעות פטאלית. השארתי שם 65 מיליון שקל" | צילום: יאיר שגיא "אהוד אולמרט בלבל לי את המוח שנים,

הסיפור הזה הותיר רבב רציני על שמו של זאבי. "גמרו את האמינות שלי", הוא אומר היום. "לפני הסיפור של בזק הבנקים נלחמו לממן אותי, אבל כשבאה המדינה ותבעה אותי בפרשת בזק, גם בנקים בארה"ב התחילו לבקש מחדש הלוואות שלקחתי, אף שהן נגעו לעסקים אחרים לגמרי".

זה ארך הרבה שנים, אבל באוקטובר 2015 קבע בית המשפט שהמדינה לא הצליחה להוכיח כוונה פלילית במהלכיהם של זאבי וצ'רנוי, והשניים זוכו לחלוטין. אלא שבדרך לשם, הפרשה הזו זכתה לעוד הסתעפות מייגעת: זאבי תבע את הבנקים בטענה שגבו ממנו ריבית שלא כדין, ודרש שישיבו לו 850 מיליון שקל. לטענתו, הבנקים גם דחפו למינוי כונס נכסים למניות בזק שהיו בידיו, וגם גבו ממנו ריבית פיגורים על התקופה שבה המניות היו בידי הכונס. גם ההסתעפות הזו הסתיימה בניצחון של זאבי, ובית המשפט קבע שהבנקים ישיבו לו כ־290 מיליון שקל.

"הבנקים ניסו לנצל את העסק ולקחו ממני עוד מיליארד שקל בנוסף לחוב שהגיע להם, אז תבעתי אותם. קיבלתי בחזרה 300 מיליון שקל, כך שהם עדיין הם מורווחים על הריבית על החוב ב־700 מיליון שקל. לאחרים מוחקים מיליארדים, וממני הם מורווחים. אבל היום אין לי שום בעיה עם אף אחד מהם. נגמר".

זאבי הוא, כמובן, לא הטייקון היחיד שניסה לגעת בבזק ונכווה. מי שהשליטה בבזק הביאה למפלתו הוא שאול אלוביץ', שאחז בבזק (15%) דרך פירמידת שליטה שבראשה עמדה החברה הפרטית שלו, יורוקום. כשמינוף היתר של יורוקום הוביל אותה לכדי חדלות פירעון, אלוביץ' ניסה להצילה בכמה דרכים: ראשית, הוא ביקש לכאורה לנצל את הקשר עם בנימין נתניהו ולקבל הקלות רגולטוריות לבזק, כדי להעלות את ערכה כך שתוכל להעביר דיבידנדים ליורוקום; ושנית, כאמור, הוא ניווט את בזק לרכוש ממנו את חלקו ב־yes תמורת שווי מופקע. בסופו של דבר הפרשה התפוצצה במסגרת תיק 4,000.

מה אתה חושב על פרשת בזק־אלוביץ'?

"זה לא נעים לשבת בספסל הנאשמים. בסופו של דבר, מי שצריך, משלם".

"נכנסתי ביונה יהב בצורה הכי ישירה. חיפה תישאר דפוקה אם לא ידחפו אותה דרך הכלכלה. ב־20 שנה לא יזמנו שום פרויקט חדש כי זה משחק אבוד. הצעתי לתרום לעיר מרכז מוזיאונים. למה זה לא קרה? אימפוטנטים, זו המילה", צילום: ענר גרין "נכנסתי ביונה יהב בצורה הכי ישירה. חיפה תישאר דפוקה אם לא ידחפו אותה דרך הכלכלה. ב־20 שנה לא יזמנו שום פרויקט חדש כי זה משחק אבוד. הצעתי לתרום לעיר מרכז מוזיאונים. למה זה לא קרה? אימפוטנטים, זו המילה" | צילום: ענר גרין "נכנסתי ביונה יהב בצורה הכי ישירה. חיפה תישאר דפוקה אם לא ידחפו אותה דרך הכלכלה. ב־20 שנה לא יזמנו שום פרויקט חדש כי זה משחק אבוד. הצעתי לתרום לעיר מרכז מוזיאונים. למה זה לא קרה? אימפוטנטים, זו המילה", צילום: ענר גרין

אלוביץ' נפל או הפיל את עצמו?

"הפיל את עצמו. הוא לא מסכן ולא בטיח. הכל היה עובר אם הוא היה עושה תכנון נכון קדימה ומשאיר מספיק רזרבות. הוא פשוט לא ראה את הנולד, לא תכנן לטווח ארוך, ולכן נכשל. אתה הבוס, אתה צריך להחליט. כשאתה לא עושה את זה, האשמה היא שלך".

והלחץ לסיקור אוהד של נתניהו (לכאורה תמורת הקלות רגולטוריות לבזק)?

"אתה צריך להיות מספיק חזק כדי להבין אם מישהו מנסה לסדר אותך ולדעת להתנתק ממנו. לכולנו יש חולשות; צריך לדעת להתגבר על החולשה ועל היצר ברגע הנכון. השיטה הזאת, להאשים אחרים בכישלונות שלך, זה קשקוש מוחלט. לא ביבי אשם, אלוביץ' אשם".

"אני לא כמו יצחק תשובה, לא מחקתי מיליארדים"

 

לך עצמך נותרו חובות?

"אין לי חוב לאף אחד מהבנקים בישראל. חוץ מלדיסקונט, שגם הוא סגור מבחינת ההסדר ביחס לחברה המשפחתית שהייתי ערב לה".

זאבי מתייחס במקרה הזה לחברת אִינְפֵּקוֹס (Inpecos) השוויצרית, שרשומה על שם רעייתו וילדיו. אינפקוס תיווכה בעסקאות נפט, ועל פי פרסומים, הלקוחה הגדולה שלה היתה קבוצת סי.פי.סי שבשליטת זאבי. בתחילת העשור הקודם נקלעה החברה לקשיים ולא עמדה בתשלומים על הלוואות שקיבלה מהבנקים; בין היתר מדובר באשראי מבנק דיסקונט, שזאבי חתם על ערבות כנגדו. כשהאשראי לא שולם, דיסקונט דרש מזאבי את סכום הערבות, וביקש לעקל כספים מעסקאות שזאבי ביצע. בין היתר, דיסקונט טען שזאבי לא רק מנהל את החברה אלא שולט בה בפועל ועושה בה כבשלו. בסופו של דבר, אחרי מה שהצטייר כניסיון להתחמק מתשלום החוב, הגיעו הצדדים להסדר.

"החברה לא שייכת אליי, אלא למשפחה", מסביר זאבי. "חילקתי את רכושי עוד ב־1983, והם בעלי הרכוש הזה. זו נאמנות משפחתית שבעליה הם אשתי וארבעת ילדיי, ואני רק מנהל להם את העסק. יש הרבה חברות כאלה, לחלקן יש מנהלים אחרים. באינפקוס קרה מה שקרה, אני הייתי ערב אישית, ודיסקונט תבע מכוח הערבות האישית: לחברה, שהיא שוויצרית, אין להם גישה; אליי יש להם. עשינו הסדר, והכל בסדר. אני לא חייב להם גרוש. לא עשיתי הסדרים כמו תשובה, לא מחקתי סכומים של מיליארד או מיליארד וחצי".

הצורך להחזיר חובות גם דחף אותך ב־2012 למכור את יפנאוטו, יבואנית סובארו, ולצאת מהגרנד קניון בחיפה.

"ב־2007 עשיתי עם יפנאוטו 100 מיליון שקל. מ־2008 ואילך הפסדנו בכל שנה. השקעתי בחברה הזאת 250 מיליון שקל כיסוי הפסדים עוד כשהייתי הבעלים. ואז הבנקים אמרו, 'סטופ, בגלל הנושא של בזק, אנחנו לא רוצים לממן אותך יותר', והכריחו אותי למכור. וכשאתה מוכר נכס מתוך לחץ, אתה מפסיד עליו את המחיר האמיתי שלו. על מנת להחזיר חוב מכרנו נכסים בהיקף של כ־450 מיליון שקל, שהיו שווים לפחות מיליארד שקל. אם ב־2010, כשמכרנו את מניות בזק, הייתי מקבל מהבנקים את 300 מיליון השקלים שהם חויבו להחזיר לי אחר כך בהוראת בית משפט, לא הייתי נדרש לכל המכירות האלה".

ניצחת בכל המשפטים. איך אתה מסובב את הדברים ככה שאף פעם לא תיפול?

"אני נהנה מכל רגע, גם במלחמות, לכן אני בדרך כלל מנצח. מלחמות רק מכניסות לי אדרנלין, ואני מרגיש יותר חזק מאשר בזמנים רגועים. משפטית עוד לא הפסדתי באף קרב. כסף הפסדתי בלי סוף, אבל תלוי איך מסתכלים על כסף: עוד מיליארד דולר לא יוסיף לי כלום. אני לא אוכל כסף. בן אדם צריך שיהיה לו משהו פלוס עוד קצת, שירגיש בטחון, לא עוד ועוד".

מאיזו מלחמה הכי נהנית?

"אני נהנה מכל מלחמה. אם היא קצרה או ארוכה. יש אנשים שרואים את זה כבזבוז משאבים, אבל אני מסתכל על זה בעיניים אופטימיות: מכל דבר לומדים, גם ממלחמה. אצלי הכל זה מתמטיקה, כלכלה. אם יש לי דילמה, אני עושה את הפורמולה, החשבון הכלכלי. אם התוצאה חיובית, אני נלחם. אם היא שלילית, אני לא נלחם, אבל גם לא לוקח את זה ללב יותר מ־3–4 דקות. לכן אני לא שונא אף אחד. לא רואה אף אחד בתור אויב".

"אם דברים לא יזוזו בחיפה, היא תהפוך לבית אבות"

 

לא כולם יחתמו על האמירה הזאת של זאבי, ודאי לא יונה יהב, ראש עיריית חיפה המודח, שזאבי וקבוצת אנשי עסקים במסגרת עמותת "שינוי בחיפה" ניהלו קמפיין אגרסיבי להדחתו. זאבי, חשוב להבהיר, שלצד האכפתיות של זאבי כלפי חיפה, יש לו גם אינטרסים נדל"ניים בעיר: הוא היה בעלי הגרנד קניון, הקים עם אפריקה ישראל את הסיטי סנטר (קניון, משרדים ומלון במושבה הגרמנית) ועם אשדר את מתחם המגורים "פרויקט טריו", וכיום הוא בעלי בית החולים אלישע, שכולל גם דיור מוגן צמוד. גם ברקע הסכסוך עם יהב עומד פרויקט נדל"ן. המדובר בתוכנית לפנות את בית הספר דוד ילין לאתר חלופי, ולהקים שם את "פרויקט מגידו" שיכלול כמה מגדלי מגורים. כשהתגלעה מחלוקת בין זאבי ויהב, זאבי פתח בקמפיין אישי נגד ראש העיר. הוא טוען שהסיבה היא התקיעוּת המתמשכת של העיר: "לצערי, חיפה לא התפתחה. חוץ מבעיר התחתית, שבה תראו את משרדי הממשלה, אין בה שום דבר שהוא לא בן 50 ומעלה. בא לבכות.

"חיפה תיתקע כל זמן שלא יקדמו את הכלכלה. תוכנית המתאר האחרונה שאושרה לעיר היא מ־1934. אי אפשר לבנות עיר על בסיס 100 שנה אחורה. כל תוכנית שאתה רוצה לבצע הולכת לוועדה המחוזית ומחייבת תב"ע חדשה, שלוקח המון זמן לאשר. ב־20 השנים האחרונות לא יזמנו פה שום פרויקט חדש, כי ראינו שזה משחק אבוד. הצעתי לתרום לעיר מרכז מוזיאונים לגלריות ועסקים. למה זה לא קרה? אימפוטנטים, זו המילה. אחרי שבע שנים שהעירייה לא אישרה את זה, זרקתי את התוכניות ועכשיו אנחנו בונים שם מגורים.

"צריך להתמודד עם ההגירה השלילית בכלכלה: לבנות לגובה כי אין שטחים, לבנות פארק תעשיה שיתמרץ עסקים שעזבו לחזור, להקים נמל תעופה בנלאומי, אם תהיה תעסוקה וכלכלה - כל היתר יבוא לבד".

נכנסת ביהב.

"בצורה הכי ישירה, שלא יהיו אי־הבנות".

תמכת בעינת קליש־רותם, שניצחה והפכה לראשת העיר?

"היא לא היתה הבחירה שלי בכלל, אבל היא נבחרה ואנחנו רוצים לראות את העיר מתפתחת תחתיה. אם דברים לא יזוזו, העיר תהפוך לבית אבות ותמות בתוך 20 שנה".

"בית"ר ירושלים? הראש שלי לא התגבר על הרגש"

 

זאבי גדל עד גיל 8 בקיבוץ מסדה, שהוריו היו ממייסדיו, ומאז התמקם עם המשפחה בחיפה. לאב היתה חברה לעיבוד קרקעות שהפכה לחברת הנדסה י' זאבי ובניו. ב־1965, עם פטירת אביו, זאבי סיים לימודים בטכניון ועבר לנהל את החברה המשפחתית, שחלק גדול מעבודותיה היו עבור משרד הביטחון. "הייתי הקבלן הפרטי הכי גדול בארץ לעבודות אזרחיות, ואחרי מלחמת ששת הימים משרד הביטחון הציע לנו לעשות באוגנדה פרויקט של הקמת שדה תעופה ליד הכפר שממנו בא אידי אמין. זה חור במשולש הגבולות אוגנדה־קונגו־סודן, 1,000 ק"מ מהבירה, והוא רצה שם שדה תעופה בינלאומי. באפריקה השליט קודם כל דואג לעצמו, אחר כך לאשה, אחר כך לילדים, אחר כך לכפר, אחר כך לשבט, ואחר כך לכל היתר. אז אידי אמין רצה שדה תעופה שיאדיר את שמו, ומכיוון שלישראל היה שם אינטרס, בחרו בי להיות השייגעץ. ואני, כמו צבר שלא מפחד משום דבר, נעשיתי חבר שלו ברגע.

"אחרי תקופה מסוימת עלה לו הדם לראש, הוא בא לבקש מישראל מטס של מיראז'ים שיעשו רושם על התושבים, דיין הסביר לו שזה לא פשוט. אמין ביקש מגולדה כסף, הסבירו לו שאין לנו ושאנחנו בעצמנו פושטי יד. הלך לגרמניה, הלך לארה"ב, כולם סירבו. כשהוא נחת בלוב קדאפי אמר לו שהוא ייתן לו את כל הכסף שבעולם, רק שישלח את הישראלים הביתה.

"כשהוא חזר, הפסיקו גם לשלם על עבודות. שאלתי אותו, 'מה?'. הוא קרא לשר האוצר ואמר, 'אם זאבי לא מקבל את הכסף, אתה יכול להמשיך ללכת לכיוון הכלא'. קיבלתי כסף ונתתי הוראה להתפנות. לעבור עם ציוד 1,000 ק"מ, בדרך לא דרך, זה לא מבצע פשוט. המקום היחיד להתפנות אליו היה קניה; מדינות אחרות היו לא בכיוון הנכון או עוינות. חניתי בקניה ונשארתי שם 21 שנה".

נהפכת לטייקון קנייתי?

"הייתי משמעותי מאוד בכלכלה: בניתי נמל תעופה, שני בנקים, עסקי דלק, חקלאות, בנייה, מגורים, מרכזים מסחריים. בסוף שנות השמונים התחלנו לרכוש נכסים בארה"ב ואירופה, וכבר הייתי יותר זמן במקומות אחרים מבקניה, ואשתי אמרה 'מספיק'. ב־1991 חזרנו".

ב־2000 קנית את בית"ר ירושלים תמורת 3 מיליון דולר. למה בחרת לדמם שם כסף? זה לא מתאים לך.

"עושים גם שגיאות בחיים. אהוד אולמרט בלבל לי את המוח שנים, 'תציל אותנו'. יום אחד אמרתי לו כן, וקניתי. כבר בשנה הראשונה הבנתי שזאת טעות פטאלית. השארתי שם 65 מיליון שקל וברחתי".

מה המאיס עליך את הקבוצה כל כך מהר?

"כשנכנסתי עשיתי תחשיב כלכלי: 1.5 מיליון אוהדי בית"ר פוטנציאליים בארץ — לא רק כדורגל, פוליטית. עשינו כל מיני עסקים עקיפים שהיו צריכים להכניס לקבוצה כסף, כרטיסי אשראי של בית"ר. עד שפתאום התחילו להגיע חשבונות מים וחשמל 30 שנה אחורה. חוץ מזה, אי אפשר לחנך את האוהדים. הקבוצה מנצחת 0:1 וכולם רוצים להרוג את המאמן, למה? הובלנו את הליגה עד השליש האחרון. הבאתי את גוטמן מחיפה, זרקו עליו בקבוקים. ראיתי שזה בלתי חדיר, הדבר הזה. יכולתי לתרום לדברים יותר טובים. הראש לא התגבר על הרגש. יש לי גם תכונות רעות".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



59 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

56.
זאבי בנה את הגרנד בחיפה ומעולם לא עשה את השיקום מסביבו
היה מחויב לעשות שיקום סביבתי ותיקון נזקים מהבנייה סביב הגרנד קניון ולא עשה. צריך להיות תמים, חסר זיכרון וחסר הבנה כדי לחשוב שיש בו משהו טוב לחיפה. את המיליארדים שהפסיד גילגל לציבור את הרווחים ממש לא, ולראיה הבית המפואר. מעניין אם שילם לכתבים על ה"כתבה"? מהמרת שלא
האיש פוגע בחיפה  |  21.04.19
לכל התגובות