השופט: "תמונה אחת שווה אלף מילים? לא במקרה של בר רפאלי ולאונרדו דיקפריו"

"במאזן שבין משפחתה של המערערת בישראל, הוריה ואחיה, חברותיה וחבריה, אל מול מערכת היחסים הזוגית עם לאונרדו, והחברים 'מעבר לים', ולאור התרשמותי ממגוון העדים שהעידו בנושא זה - אני מוצא כי כפות המאזניים נוטות לקביעה כי מרכז חייה המשפחתיים של המערערת גם בשנות המס שבערעור היה ונותר ישראל". כך קבע שופט בית המשפט המחוזי מרכז שמואל בורנשטיין, בפסק הדין הדוחה את ערעורה של בר רפאלי נגד מס הכנסה, וקובע כי בשנים 2010-2009 הייתה תושבת ישראל ולכן צריכה לשלם מס על הכנסות של כ-16 מיליון שקל.

על התמונות הרבות שהוצגו בפניו בהם מופיעים רפאלי ובן זוגה לשעבר לאונרדו דיקפריו כתב: " אעיר כי במקרה דנן, ובהתחשב בכך כי מדובר במי שנמנים על תעשיית הבידור והזוהר, האמירה לפיה 'תמונה אחת שווה אלף מילים', אינה בהכרח נכונה". 

יש לציין כי רפאלי ודיקפריו נפרדו לפני כ-8 שנים, ומאז היא נישאה לעדי עזרא.

הדירות של בר

בניסיון לקבוע כי מרכז חייה של רפאלי הוא בישראל טענו ברשות המסים כי עד אוקטובר 2009 מרכז חייה היה בית הוריה בהוד השרון, אז החלה תקופת השכירות במגדלי YOO.

בר רפאלי ולאונרדו דיקפריו | צילום: רויטרס

השופט קיבל את עמדת רשות המסים לאור כך ששגרת חייה של רפאלי היתה בבית זה כאשר שהתה בישראל. כך למשל התייחס לעדותה של אמה, ציפי רפאלי, לפיה "יש לה אגף בבית, יש בו הכל. שמים פרחים ומבשמים". עוד הוסיפה במענה לשאלה כי תמיד מגיעה בר משדה התעופה ישר להוד השרון.

בנוגע לדירה במגדלי YOO, שהושכרה על שמה של אחיה, דור רפאלי, ב-2010-2009, והדירה שהושכרה במגדלי W, על שמה של ציפי החל מאוקטובר 2010, קבע השופט כי "מחומר הראיות ומהעדויות עלה שהדירה במגדלי YOO עמדה לרשות רפאלי, לפי רצונה, לפי נוחותה ולפי צרכיה, באותן תקופות בהן שהתה בישראל. יתר על כן, מהעדויות עלה שרפאלי נהגה לעשות בה שימוש בפועל, לא כאורחת גרידא, אלא כדיירת". זה בהתבסס, בין היתר, על עדויות העובדים בבניין.

לגבי הדירה במגדלי W שהיתה רלוונטית רק למשך חודשיים מהתקופה המדוברת, לא נקבע כי היתה "בית קבע" לאור משך הזמן המועט בתקופה הרלוונטית, אולם עצם זה שהושכרה מיד בסיומה של תקופת השכירות של הדירה במגדלי YOO, יכולה להעיד על האופן שבו רפאלי התייחסה לדירה הראשונה.

בנוגע לטענת רשות המסים כי הדירה שנרכשה על שמה של אמה ב-2011 בפרויקט Blue בת"א היא למעשה של רפאלי, התייחס השופט לתכתובות בין רפאלי לאמה שם היא שואלת "בכמה קניתי את הדירה בבלו?"... "כמה מזה כבר שלמתי"?. בהתכתבות אחרת, כתב אביה לרפאלי "גם כשאמא סידרה את הדירה בבלו עבורך, בקנייה הרווחת סכום ענק ושרבבו את שמך...". רפאלי טענה בעדותה כי ייתכן ומדובר בטעות כתיב וכי מדובר בהתכתבות הלקוחה "מריב של שנה ומשהו, אי אפשר לקחת משפט אחד בלי קישור".

צילום: אסנת רום

"נדירים המקרים בהם ניתנות 'מתנות חינם'"

בנוגע למחלוקת על ההכנסות מפרסום ויחסי ציבור, "הנחות הסלב" , למשל לגבי ההנחה בשכירות בפרויקט YOO ו-W כתב השופט והתשלום ששולם על ידי בעלת הזכויות בפרויקט לבעל הדירה בו התגוררה רפאלי, "סבורני כי נדירים המקרים בהם ניתנות "מתנות חינם", בפרט כשמדובר במסגרת יחסים עסקית, להבדיל ממסגרת משפחתית או חברית קרובה, ובנסיבות העניין ההגיון והשכל הישר מלמדים כי אף בהעדר הסכמים כתובים ומפורשים, מאחורי תשלום אותם סכומים, עומדת ציפייה לקבלת תמורה, במישרין או בעקיפין, בדמות פרסום ויחסי ציבור."

עוד ציין כי מדברי נציגי החברה "עלה בבירור כי הסכימו לשלם אותו סכום וזאת על מנת שיתאפשר להם לעשות שימוש בשמה של המערערת לצרכי יחסי ציבור כמי שמתגוררת שם".

סמנכ"לית שיווק ומכירות בקבוצה המחזיקה בפרויקט YOO, שסיפרה כי סייעה לגשר בפער שבין מה שבעל הבית דרש לבין מה שרפאלי היתה מוכנה לשלם (לאחר שהתקיימה פגישה בינה לבין רפאלי והוריה בה בחנו את האפשרות לרכוש דירה לרפאלי), הסבירה בעדותה את הרעיון השיווקי מאחורי המיתוג. לדבריה המטרה היא שרפאלי "תהיה בתוך הפרויקט. תגור בפרויקט, תסתובב במסדרון, תהיה במכון כושר, תביא את החברים שלה".

בעוד שציפי רפאלי טענה כי לא ידעה על התשלום הנוסף מצד החברה, השיבה הסמנכ"לית לשאלת ביהמ"ש: "ברור שם ידעו על ההבנה שהם יקבלו השלמה של שכר דירה" הסמנכ"לית הדגישה כי "אני לא זוכרת אם נאמר לך (לציפי -ע"מ ות"ג) או לא, אבל אני חוזרת ואומרת שההגיון שלי אומר שאני אמרתי להם כדי שירגישו את המחויבות".

"לא היה למערערת בית קבע בארה"ב"

רפאלי, טענה כי ביתו של דיקפריו בלוס אנג'לס שימש לה כביתה שלה באותן שנים. אולם השופט התקשה לקבל קביעה זו. לטענתו "קיים חלל ראייתי לא מבוטל באשר לנסיבות מגוריה של המערערת בבית זה..". השופט פסק כי "מסקנתי מהראיות שהיו בפניי היא כי לא היה למערערת בית קבע בארצות הברית, אלא בישראל בלבד".

בר רפאלי והוריה רפי וציפי | צילום: אמיר מאירי

לדבריו "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערערת לא הביאה לעדות את לאונרדו, או למצער, מי מטעמו, עדים שיכלו בוודאי לשפוך אור על נסיבות מגוריה של המערערת בביתו של לאונרדו באותן שנים".

בעיה שנייה שמעלה השופט היא, כי לרפאלי עמדו שתי דירות נוספות - אחת בניו יורק, של דקפריו ואחת של קרוב משפחתה בלוס אנג'לס.

בעיה שלישית היא כי רפאלי לא רשמה את כתובתו של דקפריו בשום מסמך. לדבריה "לא הייתי נותנת את הכותבת שלי ושל לאו לאף אחד".

עוד ציין השופט כי לא הוצגו ראיות בנוגע לתדירות השהות של רפאלי בבית בלוס האנג'לס. בעיר עצמה שהתה 61 יום ב-2009 ו-106 יום ב-2010 בלבד, כאשר כזכור, היתה בשימושה דירה נוספת בלוס אנג'לס. מעבר לכך, עדותה של ציפי כי בר מצטרפת לדקפריו כאשר הוא מצלם מסביב לעולם או נוסעת וחוזרת, "ובמידה וזה מצטלם באירופה באה לבקר בארץ" וכן עדותה של רפאלי לגבי הפרדה רכושית מלאה בינה לבין דיקפריו מעלים שאלות לגבי סוגיית התשובות.

לדברי השופט "עניין זה מעורר תמיהה לאור העבודה כי לדברי המערערת הסיבה שלאונרדו נמנע מלסייע לה בהליכי הערעור, היא חששם של עורכי דינו מתביעה ממונית". לדבריו, "בנסיבות אלה עולה ספק מה היתה מידת השיתוף האמתיתי בין המערערת ללאנרדו, בכלל, ובאשר לאותו בית בלוס אנג'לס בפרט, וממילא - עד כמה ניתן להתייחס אל בית זה כ'בית קבע' של המערערת".

"הרושם שהיתה 'הסכמה בשתיקה' מצד רשות המסים"

מפסק הדין עולה כי למרות המחלוקת על תושבותה של רפאלי בשנים 2010-2009, בשנתיים שקדמו לכך הכיר מס הכנסה בשנים 2008-2007 כי היא אינה תושבת ישראל, במסגרת הסכם שנחתם בסוף 2009. לטענת רפאלי ההסכם לאותן שנתיים משקף הסכמה של פקיד השומה לראות בה תושבת חוץ בשנים שלאחר מכן, אולם השופט ציין כי "לא רק שאין כל עיגון לכך בחומר הראיות, אלא שהיא אף אינה מתקבלת על הדעת מאחר שכל שנת מס עומדת בפני עצמה וממילא לא נכון לכבול את שיקול דעת פקיד השומה הנדרש לבחון את המאפיינים הרלוונטיים של הנישום בכל שנה". בכל מקרה, עולה כעת מפסק הדין כי "הוסכם כי כל ההכנסות של רפאלי לשנת 2007 ייחוסי לשנת המס הקודמת (אז היתה תושבת ישראל- ע"מ) והמשיב יקבל את הצהרתה לשנת 2007 לפיה היא אינה תושבת ישראל באותה שנה...".

השופט בורנשטיין ביקר את רשות המסים על ההסכם שנחתם ב-2009 וכתב "אקדים ואציין כי דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהסכם השומה, האופן שבו הוא נערך ומההתנהלות שהיתה בקשר אליו. הרושם שנוצר מן העדויות הוא כי היתה בין הצדדים מעין 'הסכמה בשתיקה' לפיה כל צד יוכל לפרש את ההסכם באופן הנוח לו, אך בלא שקיימת הסכמה ממשית ואמיתי למשמעותו המלאה וההשלמה.."

אולם לצד הביקורת קבע השופט כי בכל מקרה ההסכם כלל אינו מסדיר את שאלת מעמדה של רפאלי מבחינת תושבות, ומכאן ועד הגדרתו כ"הסכם ניתוק תושבות" כפי שטענה רפאלי, באופן שמשליך גם על שנות מס נוספות - "הדרך ארוכה".

השופט התייחס לחוסר במידע שהיה בפני רשות המסים שמקורו במצגים שהציגה רפאלי לפקיד השומה. כך למשל במסגרת שאלון התשובות שמילאה ב-2008: "על השאלה האם היו ברשותה כרטיסי אשראי של בנקים ישראלים בתקופה בה שהתה בישראל, השיבה רפאלי בשלילה, חרף העובדה כי החזיקה כרטיס אשראי ישראלי ואף עשתה בו שימוש בפועל... על השאלה באשר לרכוש בבעלותה (לרבות כלי רכב), השיבה רפאלי כי אין לה כל רכוש בישראל, חרף זאת שהיה בבעלותה באותה עת רכב מסוג פולקסווגן.

"לאור מבחן חזקת הימים המהווה אחד מהמבחנים לקביעת התושבות (לפיו מי ששוהה יותר ממחצית השנה בארץ הוא תושב ישראל) חזקה שרפאלי תושבת ישראל בשנת 2009. חזקה זו אינה חלה ב-2010. עם זאת היקף וימי השהייה שלה בישראל לעומת ימי השהייה במדינות אחרות, מספר הביקורים והזמן ששהתה בישראל, יש בהם אינדקציה כי מרכז חייה הוא בישראל", קבע השופט בורנשטיין.

השופט הוסיף כי "המערערת לא סיפקה הסבר ברור, להבדיל מהשערות גרידא, שלא הוכחו, אודות הסיבה שבעטיה לא נשמע קולו של לאונרדו במסגרת ההליך דנן. למעשה, אף חברותיה הקרובות של המערערת התקשו להעיד על אודות הלך רוחו של לאונרדו".

רפאלי נדרשה בסופו של דבר לשאת בהוצאות משפט חריגות בהיקף של 120 אלף שקל.