עובר בהפתעה: האמנית מירי נשרי תובעת אבהות מכל העולם

"האם תינוק זה הוא שלך?". תארו לעצמכם שהמשפט המלחיץ הזה מגיע אליכם בדואר מאשה זרה, מלווה בקופסת עץ קטנה שבתוכה ציור של עוּבּר. זה מה שעשתה האמנית מירי נשרי ב־20 השנים האחרונות בפרויקט תחת השם הזה, שמוצג כעת בתערוכת יחיד במוזיאון חיפה לאמנות, במסגרת אשכול התערוכות "Fake News — Fake Truth" (עד סוף אוגוסט).

נשרי (68) היא אמנית רב־תחומית שהציגה במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב וגם ביאנלה בשבבדיה ובמוזיאונים בניו יורק, נורבגיה ופינלנד. ציורי עוברים, היא מספרת, מלווים אותה כבר מאמצע שנות השמונים. "תמיד הזדהיתי עם דימוי העובר — משהו שהוא בפוטנציה, לא מפותח עד הסוף, משהו שעוד צריך להתעורר".

מירי נשרי | צילום: צביקה טישלר

"רציתי ילדים עם כולם"

הפרויקט יוצא הדופן נולד מתסכול אמנותי. "בסוף שנות התשעים הצגתי בכל מיני מקומות, אבל הרגשתי שזה חסר משמעות: יש תערוכה, אנשים באים, אומרים 'יפה', הולכים הביתה וחוזר חלילה. רציתי לייצר קשר אינטימי עם הצופה, להפעיל אותו, לגרום לכך שלאמנות יהיה איזשהו כוח אקטיבי". אז היא התחילה להפיץ את העוברים שלה. הנמענים הראשונים היו חברי משלחת אוצרים מחו"ל שהגיעו לביקור בארץ. "לקחתי את העוברים שציירתי, הקטנתי, שמתי בין שתי חתיכות פרספקס, צירפתי מכתב שבו כתבתי 'האם תינוק זה הוא שלך?' וגם טופס הצהרת אבהות. עטפתי הכל יפה ובעזרת פקידת הקבלה במלון, שמתי לכל אחד מהם 'מתנה' כזו על הכרית".

הקופסה שיוקו אונו שלחה בתגובה לתביעת האבהות | צילום" יח"צ

ומישהו מהם הגיב?

"לא. זה כנראה היה מרתיע מדי. אז בשלב הבא של הפרויקט הכנסתי את ה'עובר' לתוך קופסה קטנה מעץ עם הכיתוב 'מירי הפצת עוברים', שבה הצגתי את עצמי כמעין חומר מפרה, ולצד הציור בקופסה היה טקסט שנוסח בעזרתה של אפרת מישורי: 'מעצם היותך אדם שחי בעולם הזה כמוני, היחסים בינינו היו בלתי נמנעים. אי לכך, אני רואה בך שותף/ה מלא ליצירת החיים החדשים בתוכי. התכיר/י באבהותך על הילד ותישא/י במלא האחריות המשתמעת מכך? תשובתך תהפוך צאצא זה ליצירתך לכל דבר'. ולזה צירפתי שלושה טפסים — הצהרת אבהות, אימוץ והכחשת אבהות.

"בהתחלה הייתי קצת מגלומנית, רציתי לעשות ילדים עם כל העולם פחות או יותר, אז שלחתי לאנשים משפיעים בכל מיני תחומים — פוליטיקאים, מדענים. אבל הם פחות הבינו עניין, אז עברתי לאמנים ואנשי רוח. ולא רק לגברים, אם כי התעקשתי שגם הנשים שאליהן פניתי ייקחו את תפקיד האב, כי רציתי להישאר האמא היחידה, מין אלת פיריון, אם קדמונית. אני קוראת לזה 'סטוץ תודעתי'".

טופס ההצהרה שנשלחו לנמענים | צילום" יח"צ

רצית לייצר היפוך תפקידים בין גברים לנשים?

"גם, אבל לא רק. אני מסתכלת על זה כאמנית שרוצה להפיץ את יצירותיה, שכולם יאהבו אותה ושלכולם יהיה איתה קשר דם".

"הדחיות הן הכי מעניינות"

בתערוכה בחיפה מוצגים כעת תוצרים שונים של הפרויקט — ציורי העוברים, הטפסים שמילאו ה"אבות" השונים ותוצרים אמנותיים שהם הפיקו בפרויקט. "אנשים כתבו תגובות מעניינות", מספרת נשרי. "אסא כשר למשל עמד על ההבדל בין תינוק ויצירה וטען שרעיונות יצירתיים הם חשובים אבל לא כמו ילד. מאיה בז'רנו הקדישה לי שיר שנקרא 'גאולה שלי'. ואילו אבי מוגרבי צילם סרט וידיאו של שעה שבו הוא פונה אליי ומבקש שאפסיק להרוס לו את החיים".

אריזת תביעת האבהות | צילום" יח"צ

כ־300 קופסאות שלחה אז נשרי לנמענים שונים, בארץ ובעולם, והגיעה אפילו עד הדאלי למה והאפיפיור. "שלחתי לאפיפיור כי הוא האב האולטימטיבי וקיבלתי תשובה מליצית מהמזכיר שלו שהוא לא יכול למלא את בקשתי אז הוא מחזיר לי את מה שמצורף. לקח לי זמן אבל הבנתי שבסוף התשובות השליליות הן הכי מעניינות. יוקו אונו הפתיעה אותי מאוד, נראה שזה התחבר לה לעבודות שלה והיא שלחה לי את הקופסה בחזרה עם צילום של שד חשוף".

התוצרים הראשונים של הפרויקט הוצגו בתערוכה אחת בשנת 2000 בגלריה הקיבוץ בתל אביב ואחר כך נכרכו בספר שהוציאה "אמנות לעם". "חשבתי שאמשיך בפרויקט הזה כל החיים", מספרת נשרי, "ורציתי לתת לו חיי נצח. אז השלב הנוכחי של הפרויקט הוא אתר אינטרנט אינטרקאטיבי, שבו כל אחד יוכל 'לעשות תינוקות' עם 'מירי הפצת עוברים' גם אחרי שכבר לא אהיה פה".