חקר ביצועים: מלחמות העצמאות של הדמוקרטיה, הציבור והרגולטורים

נתניהו נגד המערכת

עצמאות הדמוקרטיה מלחמה כוללת

על איזו עצמאות עלינו להילחם מעתה? אם קואליציית נתניהו המתרקמת תמשיך את מדיניות קודמתה, מסתמנת סכנה ממשית לעצמאות מערכות המשפט, התקשורת והתרבות, שלושה מוסדות שבלעדיהם אין דמוקרטיה אמיתית ושמותקפים בטענה שהם חותרים תחת רצון העם וגוזלים מהרוב את זכותו למשול. בנימין נתניהו משוכנע שהשילוב בין התקשורת למערכת המשפט רקם מזימה לשלוח אותו לספסל הנאשמים ולכן, כדי לחלץ את עצמו, יש לחסלן. מבחינתו, זו מלחמת העצמאות שלו. מבחינת הציבור, זו צריכה להיות מלחמה על עצמאות המערכות האלה, שהיא עצמאות הדמוקרטיה.

משה גורלי

בנימין נתניהו | צילום: צילום מסך

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

תח"צ קטסטרופלית

עצמאות הציבור אין חירות לנוע

ביום ראשון בלילה, כשרוב אזרחי ישראל חישבו כמה טילים שוגרו ליישובי הדרום, יצאה לדרכה רכבת מנתב"ג לירושלים. 200 בני אדם היו עליה, אבל גם אחרי שלוש שעות הם לא הגיעו. זה החל בתקלת תקשורת, נגרר למחסור בקטר מושך והסתיים בהבטחה לפיצוי. זו תמצית חייהם של המשתמשים בתחבורה ציבורית: השירות גרוע, או לא קיים, או גם וגם. זו עצמאות קריטית שחסרה לציבור הישראלי: החופש לנוע. לנסוע ולהגיע, בזמן, במחיר סביר ועם שירות ראוי, ודאי בימי חול, אבל גם בסופי שבוע. והממשלה, ושר אחד במיוחד, מונעים מהישראלים את החירות הכל כך בסיסית הזאת.

ליאור גוטמן

הנגיד מציב מראה

עצמאות בנק ישראל קול תחת ביקורת

בארצות הברית הקרב על עצמאות הבנק המרכזי מתחולל לנגד עינינו בימים אלה. בארץ הוא רועם פחות, אבל מרחף ברקע כל הזמן. הנגידה הקודמת קרנית פלוג, למשל, ספגה ביקורת מפורשת מהשר משה כחלון, אחרי שהעלתה ספקות בנוגע לבבת עינו, תוכנית מחיר למשתכן. אלא שספקות כאלה הם בגדר ייעוץ כלכלי לממשלה — מתפקידי בנק ישראל, בדיוק כמו קביעת הריבית. הדו"ח האחרון של הבנק התריע מפני הגירעון המבני בתקציבי הממשלה וניסה להציף את ההידרדרות הצפויה בקצב הצמיחה של ישראל; זו מראה שהממשלה צריכה להתבונן בה, בלי ביקורת או איומים מרומזים על הנגיד, בלי לחצים ישירים או עקיפים. והבנק חייב להשמיע את קולו גם אם ביקורות ולחצים כאלה ימשיכו להגיע.

אורי פסובסקי

נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון | צילום: עמית שעל

האיומים כבר כאן

עצמאות הפקידים הקרב על האוצר

הגאווה על ההתנהלות התקינה (יחסית) של מדינת ישראל נשענת, במידה רבה, על עצמאות הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה, אלה שמגבשים את המדיניות בפועל ולא צריכים לחשוב מבחירות לבחירות. והמאבק על עצמאותם מתמשך. עכשיו, למשל, עוד לפני שיש ממשלה חדשה, כבר יש קרב חדש. בקדנציה הקודמת משה כחלון התיימר להגן על שלטון החוק, אבל בימים אלה אנשיו מפזרים איומים ברורים, אפילו לא מרומזים, להחליף את ראש אגף התקציבים שאול מרידור — משומרי הסף החשובים במערכת — משום שהתעקש לפרסם את הנתונים על הגירעון בתקופה לא נוחה לשר. מסר דומה הועבר גם ליועץ המשפטי של האוצר אסי מסינג, שהתנגד למהלכים שנויים במחלוקת של כחלון בימי הקמפיין. ואם כך זה נראה עוד לפני הרכבת הממשלה, המלחמה הקרובה על העצמאות תהיה קשה.

עמרי מילמן

איך להימנע מדור של זקנים עניים

עצמאות הקשישים במחיר עצמאותנו בהווה

החיים בישראל, ודאי בתקופות כאלה, לא משאירים הרבה מקום לחשוב על העתיד; בואו נשרוד את היום. תחת טילים, קשה לחשוב על העובדה שגיל הפרישה בדרך למעלה, ועל כך שהחסכונות שלנו לא יספיקו לרמת חיים סבירה בפנסיה. גם הממשלה לא נוטה להסתכל קדימה, היא מעדיפה את החיים בהווה, אלה שבהם אנחנו משקיעים את הכסף בצריכה ומצמיחים את הכלכלה. אבל החרדות וההימנעות שלנו והאינטרסים הצרים של המדינה כעת לא יכולים לבוא על חשבון העתיד וליצור דור שלם של פנסיונרים עניים. הממונה על שוק ההון משה ברקת הוא נציג המדינה לענייני החיסכון של הציבור, וככזה הוא צריך לפעול באופן רחב יותר כדי לדאוג לחיסכון מספק. זו הדרך היחידה להבטיח את העצמאות שלנו בעתיד, גם אם המחיר הוא התערבות רבה יותר של הממשלה, כלומר פגיעה בעצמאות שלנו, בהווה.

רחלי בינדמן

משה ברקת | צילום: עמית שעל

רשות שוק הון חלשה

עצמאות הרגולטור מאבק הכרחי

אחרי שנים שבהן הטיפול בשוק ההון הופקד בידי אגף של משרד האוצר, לפני שנתיים הוא יצא לעצמאות עם הקמת הרשות שאחראית לתחום ובעצם מפקחת על כ־160 מיליארד שקל מחסכונות הציבור. והעצמאות הזאת מציקה לאנשי האוצר, שמנסים להצר את צעדי הרשות, וגם לחברי הכנסת. התוצאה היא שבמקום לחזק את הגוף הזה בשנותיו הראשונות, הוא נולד חלש — כפי שקבעה אפילו ועדת הטייקונים של הכנסת, זאת שהוביל הח"כ לשעבר איתן כבל. רשות חלשה היא רשות שבעלי אינטרסים יוכלו ללחוץ עליה בקלות, ושלא תצליח לעשות כראוי את העבודה החשובה המוטלת עליה. הממונה משה ברקת מחויב להילחם על עצמאותה, כדי להגן טוב יותר על הכסף שלנו.

אתי אפללו

הרשויות המקומיות מתנערות

עצמאות תכנונית מסירה אחריות

הרפורמה בחוק התכנון והבנייה מ־2013 הרחיבה משמעותית את סמכויותיהן של ועדות התכנון העירוניות (הוועדות המקומיות), והפכה אותן לגופים עתירי סמכויות. המטרה היתה לצמצם את הביורוקרטיה ולייעל את הבנייה, אבל בפועל המצב הזה מאפשר לעוד ועוד ערים, בעיקר במרכז, לצמצם את היקף הבנייה בתחומן למינימום הכרחי, לנוכח התנגדות תושביהן. הכניעה ללחצים כאלה יכולה בהמשך גם לפגוע בהליכים תכנוניים מורכבים שמחייבים שיתוף פעולה בין כמה רשויות, למשל כאלה הנוגעים להסעת המונים. במילים אחרות, עצמאות אין פירושה התנערות מאחריות; אם הוועדות ימשיכו להתנהל משיקולי נימבי, הסמכויות האלה עוד יינטלו מהן, ובצדק.

נמרוד בוסו

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

התעשייה מתרחקת מישראל

עצמאות ההייטק עם סכנה בצדה

תעשיית ההייטק הישראלית יצאה לעצמאות מהר מאוד — השוק כאן פשוט קטן מדי, וכדי לגדול באמת חברה צריכה לצאת אל העולם. בעבר החברות עוד היו פועלות מכאן עם שלוחות מכירות בחו"ל, כיום המטה יושב מעבר לים וכאן אולי נותר מרכז פיתוח (למעט דוגמאות חריגות כמו צ'קפוינט של גיל שויד). הישראלים מפסידים מזה: הכנסות ממסים, מקומות עבודה, תעשיות נלוות, ובעיקר תשתית חזקה לצמיחה של רעיונות נוספים וחברות נוספות. אם מרכזי הפיתוח ימשיכו לזלוג החוצה ובתי הגידול כאן יתרוקנו, ישראל תאבד את העליונות הטכנולוגית שלה בתוך שנים אחדות. המדינה צריכה למצוא דרך לפעול על הקו הדק שיאפשר לתעשייה לצמוח ולפרוץ החוצה, אבל גם יצליח לשמור לפחות את פעילות הפיתוח שלה בישראל, כדי שתישאר כאן תעשייה.

מאיר אורבך