אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"להגיד שהסכסוך הוא בלתי פתיר זו אמירה לא נכונה. כנראה שיש תקווה" צילום: גדי דגון

הכמוסה

"להגיד שהסכסוך הוא בלתי פתיר זו אמירה לא נכונה. כנראה שיש תקווה"

עירן הלפרין, פרופ' לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית מהמרכז הבינתחומי, שומר על אופטימיות. בפרק מלא השראה של "הכמוסה" הוא מספר על הדרך שלו מפציעה אנושה בלבנון להחלטה להתמקד בשבירת מעגל האיבה, באמצעות חקר הפסיכולוגיה של הסכסוכים

10.05.2019, 22:40 | קרן צוריאל ואורי פסובסקי

"נפצעתי מאוד מאוד קשה בלבנון לפני קצת יותר מ-20 שנה. עברתי אשפוז מאוד ארוך ופציעה אנושה, והחוויה הזו שעברתי גרמה לי לחשוב שלא יכול להיות שאנחנו כחברה מוכנים לקבל את העובדה שזו גזירת גורל ושככה אנחנו צריכים לחיות", מספר פרופ' עירן הלפרין בריאיון ל"כמוסה", הפודקאסט מבית כלכליסט. "אז הלכתי ללמוד מדע המדינה ויישוב סכסוכים. אמרתי, 'מה זאת אומרת, יש פה סכסוך פוליטי, שאלות פוליטיות ואידיאולוגיות. אני אלמד איך עשו את זה במקומות אחרים בעולם, אבין את חילוקי הדעות האידיאולוגיים ואבוא עם איזה רעיון שישנה את המציאות'. כתראפיה אישית למדתי גם פסיכולוגיה. זה לא רע למי שעבר חוויות כמו שעברתי".

הלפרין מספר כי "ככל שחלפו השנים חלחלה אצלי התובנה שאמנם הבעיות פוליטיות ואידיאולוגיות, אבל הקושי שלנו להתמודד איתן נובע בעיקר מהפסיכולוגיה של שני הצדדים. היא לא ייחודית לישראל ולא לפלסטינאים. זו פסיכולוגיה של חברות בסכסוך, וברמה פשטנית, אם לחברות בסכסוך יש פסיכולוגיה אז יש גם טיפול פסיכולוגי שאפשר לעשות".

וזה מה שהלפרין עושה: הוא עומד בראש המעבדה לרגש בקונפליקט במרכז הבינתחומי בהרצליה, שחוקרת את המנגנונים הפסיכולוגיים שמופעלים אצל קבוצות שחיות בקונפליקט, ומפתחת התערבויות שמסייעות לאנשים משני צידי הקונפליקט לצמצם את הפער ביניהם. ובריאיון עם הלפרין, מתברר שמחקר מהסוג הזה אי אפשר להוביל ללא מידה הגונה של אופטימיות.

"אני אדם מאוד אופטימי, אשתי תגיד שאפילו מנותק מהמציאות לפעמים, אבל אני לא חושב שאפשר לעסוק בסוג המחקר הזה בלי להיות אופטימי", הוא אומר. "אנחנו לא שואלים איך פסיכולוגיה חברתית יכולה להסביר איך נוצרים סטריאוטיפים או גזענות, למשל, אלא לקחת את התובנות האלה, ולבדוק איך אפשר להשתמש בפסיכולוגיה כדי לצאת מהקונפליקט ולייצר התערבויות מתאימות. ואני מאוד אופטימי גם כי אני רואה את תוצאות הניסויים שלנו: אנחנו יכולים לשנות בצורה מובהקת וחזקה את העמדות של פלסטינים וישראלים, או אנשים שחיים בסכסוכים אחרים בעולם. אז כנראה שלהגיד על הסכסוכים האלה שהם בלתי פתירים זו אמירה לא נכונה. כנראה שיש תקווה. והניסויים שלנו מספקים המון תקווה".

עירן הלפרין, צילום: גדי דגון עירן הלפרין | צילום: גדי דגון עירן הלפרין, צילום: גדי דגון

הריאיון עם הלפרין נערך שעות אחדות לאחר שהוכרזה שביתת הנשק בין ישראל לעזה, אחרי סופשבוע סוער במיוחד שבו נורו מאות רבות של טילים על עוטף עזה ודרום ישראל. זו לא תפאורה נוחה לשיחה על פיוס בין קבוצות שמצויות בקונפליקט, אלא שאלה החומרים שמרכיבים את המחקר של הלפרין. "עולות שאלות מאוד בסיסיות, כמו איך משפיעה חשיפה לכזו אלימות פוליטית של טילים והפצצות על העמדות של אנשים; האם היא מייצרת מעגל הקצנה שבו אנשים שנחשפים לאלימות הופכים ליותר קיצוניים. יש לנו פרויקט מעניין שבודק האם החשיפה הזו לאלימות משפיעה על רמות האמפתיה של אנשים - לא רק בהקשר של הסכסוך, אלא גם בחיי היומיום שלנו. וזה מעלה שאלות על תקווה וייאוש, האמונה של אנשים שזה כל פעם קורה מחדש, שאין שום דבר שאפשר לעשות, שזו מן גזירת גורל כזו".

בלי קשר לעמדה פוליטית, אף אחד לא נהנה מהסכסוך וכולם רוצים לפתור אותו בצורה כזו או אחרת. מה מונע את זה מאיתנו?

"אותם מנגנונים פסיכולוגיים שעוזרים לחברות שחיות בסכסוך עוצמתי ותחת איום קיומי, הם גם אלה שמונעים מהן להתקדם ליישוב הסכסוך. ראשית, המדינה צריכה לגייס את הציבור שלה להגיד שהוא מוכן להקריב את האינטרסים הכי בסיסיים שלו לטובתה. ובשפה שלנו כישראלים, להגיד טוב למות בעד ארצנו. זה אתגר אדיר, אנשים לא אומרים את זה מרצונם. ודבר שני, מדינות צריכות לייצר חיים נורמליים בתוך סיטואציה לא נורמלית. עכשיו עפים טילים לכיוון המדינה שלנו, וכשקמנו בבוקר אפילו לא שאלתם אותי - 'אולי נבטל את הריאיון?'. גם זה אתגר אדיר של חברות בסכסוך, לאפשר לאנשים להמשיך לחיות חיים נורמליים וטובים בסיטואציה מאוד מאתגרת.

"ואת שני הדברים האלה משיגים רק בדרך אחת, שכל החברות בסכסוך עושות: הן מספרות אותו סיפור חד צדדי, מוטה ופונקציונלי, שמשרת את המטרות הפסיכולוגיות שלהן, שאנחנו הצודקים ותמיד רצינו שלום והיינו מוכנים להקרבות משמעותיות למענו, אבל הצד השני, שאמות המידה המוסריות שלו נמוכות, והוא מוכן להקריב נשים וילדים דפק את זה. אנחנו תמיד הקורבנות האולטימטיביים. זה הנראטיב שכל חברה שחיה בסכסוך מספרת - מהגן ועד טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות".

"להגיד שהסכסוך הוא בלתי פתיר זו אמירה לא נכונה. כנראה שיש תקווה"
 
להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן"להגיד שהסכסוך הוא בלתי פתיר זו אמירה לא נכונה. כנראה שיש תקווה"

בראיון מרתק לפודקאסט "הכמוסה" מתאר הלפרין את תובנותיו מחקר סכסוכים בכל רחבי העולם, את המקום המרכזי אותם משחקים רגשות כמו פחד, שנאה וייאוש בסכוסכים כאלה, וגם את התוצאות מעוררות ההשראה מניסויים במעבדה ובשטח, שעשויות ללמד על אפשרות להתגבר על המכשולים האלה.

תגיות