עודד דוידוב וגיא מזיג מציגים: כך גורמים להולוגרמות לשיר

איך משרתת הטכנולוגיה את ציבור המוזיקאים? עודד דוידוב - מוזיקאי ומפיק, וגיא מזיג - זמר, יוצר, מלחין מעבד ומפיק להקת "הדורבנים", סיפרו על כך בהרחבה בכנס when technology meets music של כלכליסט ובנק לאומי בבית ספר רימון למוסיקה.

“בשנה שעברה היה מופע 70 שנים לישראל בחגיגות יום העצמאות”, סיפרו השניים. “חברות ההפקה התקוטטו מי יקח את הפרויקט, שכנראה היה בו הרבה כסף. ובסוף שופט עצר הכול ודרש פתרון תוך חודש וחצי לפרויקט הענק הזה. מה שעזר לנו היה טכנולוגיה וניסיון”. לדברי דוידוב, תזמורת חיה ושרית חדד היו אמורים לבצע את הלהיט "חי" של עופרה חזה, עם הקלטה של הזמרת. "מדובר בערוצים, כלומר הקלטות של כל דבר בנפרד, תופים, תזמורת, שירה, בסוף עושים מהם מיקס. מה שמקבלים בטלפון למשל לא מאפשר לשמוע כל ערוץ בנפרד”.

גיא מזיג | צילום: אוראל כהן

מזיג הוסיף: “בעולם למשל, היה המופע עם ההולוגרמה של אלביס. השרה מירי רגב בעצמה אמרה שהיא חייבת הולוגרמה לטקס, ולקחנו את עופרה חזה כאופציה, ואת ההולוגרמה היו צריכים להשלים עם שחקנית שזזה שעל גופה הושתל פרצוף של עופרה חזה, וזה היה קשה מאוד. פשוט לא היו לנו בישראל את הארכיונים ההיסטוריים. בארצות הברית אומן מחזיק זכויות שפגות מדי 70 שנים, לכן למשל לביטלס מוציאים כל הזמן רימאסטר, כדי לשמר את הזכויות. אימצנו פתרון טכנולוגי שהצליח עם הביטלס: השתמשנו בתהליך שנקרא הפיכת פאזות, הכל מנוקה ונותרת רק השירה. לשמחתנו, עלה ממש בעיתוי מדהים אתר עם אלגוריתם שמאפשר לפרק את השיר לפלייבק ושירה”.

כך יכלו השניים לקחת את השיר "חי" מיוטיוב ולהעלות אותו לאותו אתר חדש - ולקבל את קולה בצורה נקיה ומתאימה לעבודה. לדברי מזיג, קולה של הזמרת עבר עיבוד קל, ניקוי מרעשי רקע, וסנכרון לעיבוד החדש. דוידוב: “בהופעה הוספנו עוד כלים מהמחשב. וזה רץ במופע. אחרי המופע הקלטנו את שרית חדד ויש גם את הקול שלה וכך נוצר דואט מדהים ומרגש”.

גיא מזיג ועודד דוידוב | צילום: אוראל כהן

השימוש בתוכנת עיבוד ממוחשבת אינו הראשון עבור השניים: “במופע ב-2014 לזכרו של אריק איינשטיין, נדרשה גרסה לשיר 'עטור מצחך'", סיפר דוידוב. "בגרסה המקורית מדובר בשיר קסום ושום ערוץ לא היה זמין. למזלי הכרתי איש סאונד שהביא לי את ההקלטה משנת 1988 בדרכים לא דרכים. היה קשה לשכנע את בעל ההקלטה והשגנו את הערוצים. קולו של אריק היה מדהים והצלחנו לסיים את הפרויקט”.

“הכלי ששימש אותנו משמש את תעשיית הקולנוע", סיפר מזיג. "קוראים לו ווקליין, לוקחים את השחקן אחרי הסצנה, והוא עושה את אותו הדבר אבל בסביבה שקטה. צריך זה יתאים בדיוק לסאונד של הסצנה שמתרחשת. ואז אפשר להושיב את ההקלטה הזו בדיוק כמו על ההקלטה המקורית. וכך עשינו. המחשב יודע איזה קצב צריך, באמצעות תוכנת הווקליין, אנחנו אומרים לה באיזה קצב אנחנו רוצים ומקבלים את השיר. אפשר לעשות הכל, נשאלת השאלה רק מה בוחרים לעשות עם הטכנולוגיה”.