אזהרת המסע של בכירי הכלכלנים לממשלה

רגע לפני הקמת הממשלה החדשה, ובזמן שמפלגות הקואליציה העתידית נושאות ונותנות כדי ליצור את התשתית למהלכים שהממשלה תעשה, בכירי הכלכלנים במגזר הציבורי ובמשק שיגרו יחד, במקרה או שלא, אזהרה ברורה שלא כוללת רק מה שאסור לממשלה לעשות - אלא גם מה היא צריכה לעשות.

בכנס של מכון אהרון במרכז הבינתחומי ביום חמישי האחרון הודיעו נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, הממונה על התקציבים שאול מרידור, החשב הכללי רוני חזקיהו והכלכלנית הראשית שירה גרינברג לממשלה החדשה כי היא תהיה חייבת להתמודד עם מה שהממשלות האחרונות העדיפו להתעלם ממנו - המסגרות הפיסקאליות וההשקעה בתשתיות והפריון המדשדשים. באופן לא מפתיע, הם גם קיבלו תמיכה די גורפת מצידם של כלכלנים בכירים, בהם פרופ' צבי אקשטיין ופרופ' עומר מואב.

על רקע נתוני הצמיחה החיוביים שפורסמו בשבוע שעבר, לאותן אזהרות חשיבות רבה, שכן מפלגות הקואליציה יהיו חייבות להבין שכדי לשמור על המשק הישראלי ועל שיעורי צמיחה גבוהים מצד אחד, ולהיות מוכנים למשבר כלכלי מצד שני על רקע הבור של 10 מיליארד שקל בתקציב - צריך להשאיר בצד את הדרישות המוגזמות.

אמיר ירון | צילום: עמית שעל

נגיד בנק ישראל אמר לממשלה בצורה ברורה: "הזמן לתקן את הגג הוא כשהשמש זורחת". לדבריו, הממשלה חייבת לבצע התאמות כבר בתקציב הקרוב, "תמהיל של התייעלות, צמצום הגידול בהוצאות והגדלת ההכנסות".

ירון אפילו נתן לממשלה שתי דוגמאות, קרובות, להבין את החשיבות של יצירת כרית הביטחון דרך הקטנת היחס בין החוב לתוצר. במשבר 2003 הממשלה היתה כבר עם גירעון גבוה יחסית - ונאלצה לבצע קיצוצים כואבים. לעומת זאת ב-2008 הממשלה נכנסה למשבר עם כרית ביטחון, ויכלה לספוג את הגדלת הגירעון ולא לבצע קיצוצים שרק מקשים על המשק לצאת מהמשבר.

לאור התחזיות בנוגע להאטה עולמית, לא צריך להיות גאון כדי להבין שזו לא התקופה לזרוק את כרית הביטחון ולאפשר לגירעון להמשיך לגדול.

שירה גרינברג | צילום: אוראל כהן

החשב הכללי והממונה על התקציבים והכלכלנית הראשית, שלא התעלמו מהחשיבות שבשמירה על המסגרות הפיסקאליות והצורך של הממשלה לבצע התאמות, התמקדו בעיקר במה שהממשלה צריכה לקדם כדי לשפר את הצמיחה והפריון של המשק - השקעה בתשתיות בדגש על התחבורה הציבורית.

לפי נתוני האוצר, בעוד שהעלות המשקית כיום הנובעת משימוש ברכב פרטי עומדת על 40 מיליארד שקל, ב-2030 היא תעלה כבר ל-70 מיליארד שקל, ורובה נובע מאובדן הזמן.

לכן, הפוליטיקאים , שעד לאחרונה העדיפו לראות מחלפים איפה שאנחנו עומדים בפקקים, יהיו חייבים לא רק להכיר בבעיה, אלא גם להתמודד איתה באמצעות שינויי חקיקה והקצאת משאבים – על חשבון כספים קואליציוניים.