לרקוד בין גבר לאשה

"זו יצירה שמזמינה אנשים להסתכל על הדיכוטומיה המגדרית, המינית והזוגית ולבחון עד כמה הם מוכנים או מסוגלים לדמיין, לקבל ולהכיל מודלים שונים", מספר יורם כרמי, מנהלה האמנותי והכוריאוגרף של להקת המחול פרסקו, שעבודתם "ג'נדרוסיטי" תעלה בבכורה ביום רביעי במרכז סוזן דלל (ההכנסות יועברו לעמותת מעברים למען הקהילה הטרנסית).

"ג'נדרוסיטי", הלחם של Gender (מגדר) ו־Generosity (נדיבות), מדברת על הצורך שלנו להסתכל על המין שלנו בצורה פלסטית. הרעיון שלה התעורר אצל כרמי, חבר הקהילה הגאה שחי עם בן זוגו 25 שנה, מתוך כעס גדול על תהליכים שחווה הקהילה: "בשנה האחרונה היה המאבק על הזכות להורות אחרת, והיו לא מעט מקרים של התאבדויות בקהילה הטרנסית, שמודרת גם בתוך הקהילה הלהט"בית. אז אמנם יש תהליך של פלורליזם, רואים יותר מודלים לחיקוי שהם לא הטרו־נורמטיביים ויש שיח שמעודד דימוי גוף שונה, אבל בפועל יש עלייה במגמת האלימות, ההומופוביה והגזענות".

הכוריאוגרף יורם כרמי: "אנחנו נותנים לעצמנו חופש בסיליקון בשדיים ובשפתיים, אבל כשמישהו מעצב את המגדר שלו, אנחנו מעקמים את האף" | צילום: יח"צ

"הבלונים מעצבים את הגוף מחדש"

אחד המוטיבים העיקריים במופע של פרסקו, מארבע להקות המחול הבינוניות בישראל (לצד אבשלום פולק, קמע וענבל), הוא בלונים בוורוד ותכלת כסמל לאופן שבו אנחנו מבחינים בין בנים ובנות. מלבד העובדה שהם מוסיפים צבעוניות, דמיון, הומור ומקוריות, משמשים הבלונים את הרקדנים לסימול אובייקטים שונים - ממשחק אקראי ועד לאיברי המין שלהם.

כרמי בחר לדבר על מגדר, זוגיות ואהבה באמצעות האלמנט הפלסטי של בלון, שיכול להיות קרוב או רחוק, להוציא אוויר, להשמיע קולות ואפילו להתפוצץ. "בהתחלה הבלונים קשורים לצוואר ובהדרגה הם הופכים נגישים יותר למשחק עד שבסוף הרקדנים משתמשים בהם כדי לעצב את הגוף מחדש. אנחנו נותנים לעצמנו חופש בהגדלת שדיים או בסיליקון בשפתיים, אבל כשמישהו הולך יותר רחוק ומעצב את המגדר שלו אנחנו מעקמים את האף".

הבלונים הם לא האביזר היחיד על הבמה. כדי להעניק למופע ממד גרוטסקי וקומי עוטים הרקדנים מעין שפתיים אדומות גדולות ומתנשקים - נשים עם גברים, גברים עם גברים, נשים עם נשים. "זה שובר את הילדותיות של הוורוד והתכלת, וזה מעין מעבר לרגע של מבוגרים, למקום האינטימי שמבינים שבו אפשר לחגוג את המיניות והמגדר. במקור מדובר בפריט שנרכש בחנות לאביזרי מין וצבענו אותו באדום כדי שיבלוט ויבינו שמדובר במשחק, שהם לא באמת נוגעים זה בזה".

דווקא בשנים האחרונות נדמה שהמגמה השתנתה, ותינוקות לבושים גם בשחור ובהדפסים של גולגולות. "אני לא באמת חושב שזה עומד להשתנות. קשה מאוד לצפות שהורה שנולדה לו ילדה יגיד לה להחליט מה תהיה כשתגדל. זה קיצוני. בשבדיה היום אפשר לכתוב בתעודת הזהות non gender ויש קהילת הורים קטנה שלא מגדירים ולא משתמשים בכינויי גוף לילדים, עד שהם עצמם בוחרים. זו מחשבה מעניינת לא להלביש על הילד שלך את המגדר ולתת לו לבחור".

לועגים לגבר החזק והאשה הרכה

המוזיקה היא חלק מהסיפור, ולצד שירים של פיטר גבריאל וסופט סל יש שיר מהמחזמר "מצחיקונת". "זו התגשמות הדיכוטומיה הגברית והמיזוגניה", אומר כרמי. "עומר שריף שר לברברה סטרייסנד 'את אשה, אני גבר, בואי נתנשק'. היא אשה רכה והוא גבר חזק והיא מחכה לו עם ארוחת הערב. אנחנו עושים את זה קברטי מאוד ולועגים לדבר הזה. המטרה היא שהקהל ייצא עם חיוך אף שיש רגעים של בוקס בבטן, בעיקר כי אנחנו מבינים איך התרגלנו להסתכל על העולם, וכמה קשה לנו עם אנשים שהשונות שלהם נראית לעין".

מופעי הבכורה של ג'נדרוסיטי יתקיימו בימים שלישי ורביעי השבוע, ב-21 וב-22 במאי.