חסינות לנתניהו? עיר מקלט לעבריינים

נתניהו מתחיל לעבוד. ידו האחת שולחת את סנגורו עו"ד עמית חדד לבקש את דחיית השימוע, וידו השנייה שולחת את ח"כ מיקי זוהר להחזיר לחיינו את החסינות לפי החוק הקודם. התחרות בין ההאצה (חסינות) והבלימה (שימוע) יצאה לדרך בתקווה שהאחד ייתר את השני: שהחסינות תבטל את הצורך בשימוע כי כתב אישום לא יוגש.

מיקי זוהר. נשלח להחזיר לחיינו את החסינות לפי החוק הקודם | צילום: עומר מסינגר

חסינות נועדה במקור למנוע את התנכלות השלטון לחבר הכנסת כדי שיוכל למלא את תפקידו. העבירות שמיוחסות לנתניהו, שוחד וקבלת מתנות, אינן כלולות במסגרת תפקידו. נתניהו עצמו זכה להגנת בג"ץ כאשר התבקשה הסרת חסינותו לאחר שחשף במהלך דיון בכנסת מסמך סודי. הנשיא אהרן ברק הגן אז על מעשהו הלא חוקי של נתניהו והגדירו כ"סיכון טבעי" שאליו נקלע חבר הכנסת. אלא שמול "הסיכון הטבעי", המחסן, הבהיר ברק ש"החברות בכנסת אינה הופכת 'עיר מקלט' לחברי כנסת המבצעים עבירות פליליות".

כיום החלטת ועדת הכנסת לא להסיר חסינות מחייבת אישור של מליאת הכנסת. לפי החוק שחל עד 2005, החלטת ועדת הכנסת לא להסיר חסינות היתה סופית אך נתונה לביקורת בג"ץ. לכן נרקמת התוכנית להסיר את ביקורת בג"ץ על ההחלטה לא להסיר את החסינות, וזאת בחקיקת פסקת ההתגברות. החלטת ועדת הכנסת עלולה ליפול בבג"ץ בגלל אי סבירותה, ובלשונו של הנשיא בדימוס מאיר שמגר בפרשת פנחסי: "מעשים של רישום כוזב, ניסיון לקבלת דבר במרמה והצהרה כוזבת אינם בגדר מעשים שעליהם ניתן לפרוס את סוכת המגן של החסינות".

בג"ץ התערב בעבר בהחלטות ועדת הכנסת לא ליטול חסינות. היועץ המשפטי החליט להעמיד לדין את ח"כ מיכאל גורולובסקי על ההצבעות הכפולות. ועדת הכנסת החליטה לא להסיר את חסינותו ובג"ץ הפך החלטה זו. בעניינים אלה של הסרת חסינות מתחייבת ביקורת שיפוטית מוגברת, כי בלעדיה מה ימנע מחברי הקואליציה להעיף, להשעות ולהעניש חברי אופוזיציה. מדובר כאן בזכותו של נבחר ציבור למלא את תפקידו. לסילוקו של בג"ץ תהיה כאן משמעות דרמטית על הדמוקרטיה.

לכאורה גם היום ניתן לשמר את חסינותו של נתניהו, אבל לצד ההבדל המהותי – אישור החסינות בוועדה לעומת אישורה במליאה – יש הבדל חשוב נוסף. כיום מוטל על חבר הכנסת לבקש על נפשו. לא היועץ צריך להתחנן לוועדה, אלא על חבר הכנסת לנמק מדוע עליה לגונן עליו. החזרה למצב הקודם תחסוך מנתניהו את הפנייה הזו. הוא יוכל לדבוק בחפותו, ואף בנכונותו ללכת למשפט, ורק תומכיו וחצרניו הם אלה שמתעקשים. לפי החוק הנוכחי, על נתניהו לפנות לוועדת הכנסת כשאחת העילות לבקשת שימור החסינות שבה ינפנף נתניהו היא "כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך אפליה". יריית הפתיחה לאסטרטגיה זו כבר ניתנה בנאומיו של נתניהו, ואתמול הגיעה לשיאה בכותרת חינמון הבית: "חסינות לנתניהו – מפני התנקשות משפטית". בכך מקרב את עצמו נתניהו ליצחק רבין – שניהם קורבן להתנקשות.

כאמור, החזרת חוק החסינות הקודם לא תועיל ללא ההתגברות כי החלטת ועדת הכנסת תבוטל בבג"ץ, לפחות לפי תקדימי פנחסי וגורולובסקי. כתבי האישום של נתניהו אינם מתקיימים במרחבי החסינות – לא המהותית (עבירות במסגרת מילוי התפקיד) ולא הדיונית (עבירות שלא במסגרת מילוי התפקיד). חסינות לנתניהו משמעותה הפיכת הכנסת לעיר מקלט לעבריינים, למתן רישיון לנבחרי ציבור לפשוע ולחמוק בחסות חסינות הרמטית שמתגברת על ביקורת בג"ץ.