חקר ביצועים: השבוע של מחאת עורכי הדין, אסון המנוף וחוקי ההפלות

עורכי הדין - כשאפילו הם מוחים

כ־200 עורכי דין מהמשרדים הגדולים בארץ, בהובלת צביקה בר נתן, הודיעו השבוע על צעדי מחאה נגד היוזמות לחקיקה אנטי־דמוקרטית. הם איימו בהשבתת המערכת, במחאה ברחובות, במרי אזרחי, לא פחות. מדובר בעורכי דין שאף פעם לא היו בחזית המחאה של המקצוע, להבדיל ממי שמייצגים פלסטינים, זועקים נגד תנאי המעצר של קטינים, נלחמים בהרשעות שווא או אפילו רק טוענים נגד עוול תלישת העגילים מאוזנה של איריס אלוביץ'. הפעם, באופן יוצא דופן, אלה השבעים ביותר, אלה שמייצגים הון־שלטון ללא אפליה על רקע מפלגה או קונצרן, ושגם יודעים משהו על כיפוף כללים. אם אפילו הם מזדעקים ויוצאים מאזור הנוחות של שכר הטרחה השמן שלהם, אם אפילו הם מזהים איום, אפשר להבין את עומק הסכנה.

משה גורלי

מפגש עורכי הדין | צילום אוראל כהן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

קריסת המנוף - הזדמנות מוחמצת

קריסת המנוף ביבנה, שהרגה ארבעה עובדים, היתה יכולה לשמש הזרז הנחוץ ליישום הצעדים שלהם התחייבה המדינה בהסכם עם ההסתדרות לפני חצי שנה. האסון זכה לסיקור נרחב, כולל צילומים מזירת הטרגדיה בשידור חי (וגם, צריך להודות באמת, בזכות העובדה שההרוגים יהודים). והסיקור הזה היה יכול להוביל סוף־סוף לשינוי ההכרחי בכל הנוגע לתאונות בענף הבנייה. אבל דבר אחד חסר כאן: מי שיוביל את שינוי המדיניות. שר העבודה שאחראי לבטיחות, שר האוצר שאחראי לקופה, ושרי התחבורה והשיכון שאחראים למכרזי הבנייה הממשלתיים שאינם מתקצבים בטיחות — כולם עסוקים כעת בעתידם הפוליטי ובהקמת ממשלה, וחלק מהם יודעים שלא יישארו בתפקידם. התמריץ שלהם לעסוק בנושא הוא אפס, וזה גם בערך מספר ההתבטאויות שלהם בעניין השבוע. עד שהמשרדים הרלבנטיים יאוישו הזעזוע הציבורי יחלוף, וההזדמנות לשינוי תוחמץ. עד האסון הבא.

נמרוד בוסו

הפגנת הגמלאים - שהמדינה לא תפצה

אלפי גמלאים הפגינו השבוע בתל אביב במחאה על הקיצוץ בקרנות הפנסיה הוותיקות, שאמור להיכנס לתוקף ביולי. הכאב והדאגה שלהם מובנים - מדובר באובדן של כ־1,000 שקל בשנה, רק משום שחברי הכנסת מסרבים להחליט על העלאת גיל הפרישה. אבל התמונה מורכבת הרבה יותר. לצד מאות אלפי החוסכים שייפגעו יש עוד יותר מ־2 מיליון חוסכים בקרנות הפנסיה החדשות, שמלכתחילה לא זכאים לשום הגנה מפני קיצוץ בפנסיות שלהם; כל טלטלה בשווקים או עלייה בתוחלת החיים מכווצות את הקצבאות העתידיות שלנו. שר האוצר משה כחלון הבטיח לפנסיונרים של היום שהמדינה תמנע קיצוץ בקצבאות שלהם, אבל למה רק להם מגיעה הגנה כזאת מכספי משלם המסים, ולשאר החוסכים לא? ולנוכח העובדה שאין סיכוי שהמדינה תפצה את כל החוסכים, הוותיקים וה"חדשים", על התכווצות הפנסיה שלהם, כדאי שהאוצר לא יפזר הבטחות שווא. ובעיקר - כדאי שהמדינה הזאת תעלה סוף־סוף את גיל הפרישה, כדי לנסות למזער את הפגיעה בחסכונות של כולנו.

רחלי בינדמן

הפגנת הגמלאים | צילום: דור מנואל

רוזנבוים - ככה עושים סיבוב

ספק רב אם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן באמת האמין שיש לעו"ד מיכל רוזנבוים סיכוי כלשהו להיות מועמדת הקואליציה לתפקיד מבקר המדינה. ספק רב אם הוא בכלל חושב שהיא ראויה ומספיק מנוסה לתפקיד כבד האחריות הזה. היא טבולה בניגודי עניינים עד מעל צוואר, ובין השאר חלק מפרנסתה מגיע מגורמים בחסידות גור שהמליצו על מועמדותה. אז היא לא תהיה מבקרת המדינה, אבל את הקופון גור וליצמן כבר אפשרו לה לגזור; עצם אזכור שמה כמועמדת ישדרג משמעותית את משרד ה"בוטיק" האנונימי למדי שלה. כך עושים סיבוב לטובת מקורבים, ובעוד כמה שנים אנחנו עשויים לקבל אותה שוב כמועמדת לתפקיד כזה או אחר, בחסות החצר.

גלית חמי

שדרות ירושלים - אבל למה ככה?

עיריית תל אביב־יפו מתחילה בסוף השבוע להפעיל את "היפואית", שירות הסעות חינמי שיפעל בכל ימות השבוע. הוא אמור להקל על תושבי יפו, בין השאר לקראת הסגירה הקרובה של שדרות ירושלים לצורך עבודות הרכבת הקלה. זה שירות חשוב, לנוכח הלקונה התמידית בתחבורה הציבורית, במיוחד בדרום העיר. אלא שבכל הנוגע לשדרות ירושלים, השירות הזה הוא רק פלסטר. הרכבת הקלה היא פרויקט מבורך, אבל סגירת עורק חיים ראשי ביפו וציר מרכזי שמחבר את בת ים וחולון לתל אביב היתה צריכה להיעשות אחרת לגמרי, עם חשיבה רחבה יותר ופתרון טוב יותר.

ליאור גוטמן

מלחמת הסחר - סוף־סוף נוגעת לציבור

מלחמת הסחר הרותחת שמתנהלת בין סין לארצות הברית כבר כמעט שנה לא ממש עניינה את רוב הציבור, בשתי המדינות, חרף העובדה שההגבלות שהטיל ממשל טראמפ עלולות לעלות למשק האמריקאי בכמעט מיליון משרות, ולעלות לכל משק בית כ־800 דולר. אבל השבוע דונלד טראמפ ירה לכיוונים חדשים; מצד אחד הוא ניתק את וואווי הסינית מספקיות אמריקאיות - מה שעתיד להשפיע על ביצועי החברות האלה והמניות שלהן, ומן הצד האחר נרשמה חסימה מסתורית של שידור הפרק האחרון של "משחקי הכס" בסין. אפשר להגיד על נשיא ארצות הברית הרבה דברים, אבל הוא תמיד ידע להפעיל את הפסיכולוגיה האנושית; ואם הוא רוצה להוכיח לבוחרים שלו (ולסינים) שהוא עובד, סוף־סוף הוא לוחץ על הכפתורים שמפעילים אותם.

סופי שולמן

מימין מייסד וואווי רן ז'נגפיי ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ | צילומים: טי.אן.אס, בלומברג

גוגל נגד וואווי - רווח במקום הפסד

גוגל, קוואלקום וחברות נוספות התגייסו למלחמת הסחר, ומצאו כל מיני דרכים להחרים את ענקית האלקטרוניקה והתקשורת הסינית וואווי. לא נעים, אבל לא נורא. הסינים כבר הוכיחו שהם צומחים היטב גם תחת ניתוק, וממהרים לייצר חלופות. האיסור של סין על כניסת גוגל, פייסבוק ואמזון הולידה את עליבאבא, אימפריית קמעונאות חסרת תקדים, וטנסנט, ענקית התקשורת־אינטרנט־מובייל. ייתכן שגם במקרה של וואווי החרם רק יועיל לה; בעודה מנסה לדחוף את מוצריה לשווקים המתפתחים של דרום מזרח אסיה ואפריקה, הניתוק הכפוי מחנות האפליקציות והשירותים של גוגל באנדרואיד יאפשר לה לפתח ולדחוף שירותים משלה מתוצרת סין, כגון אפליקציית המסרים המיידיים והרשת החברתית וויצ'ט. ארצות הברית עוד עלולה לגלות שהחרם הנוכחי על סין רק ניפח את הדרקון.

ליאור באקאלו

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

איסורי ההפלות - כמה זה נורא בעצם?

אלבמה ומיזורי אסרו בימים האחרונים הפלות, כולל לקורבנות אונס, ובטקסס כבר הוגשה הצעת חוק לעונש מוות לנשים שעברו הפלה. הדיון הסוער הזה יגיע לבית המשפט העליון, שם המינוי של טראמפ ברט קוואנו אמור לזרוק את ארה"ב כמעט 50 שנה אחורה, לעולם שבו הפלות אסורות באופן גורף. ואז יהיה אפשר לרכך קצת את העניין, לזרוק איזו עצם, "להתפשר", ולאפשר חריגה במקרים יוצאי דופן, למשל אונס. עד כמה המשמעות של כל זה נוראה? אפשר לסכם את העניין בפשטות כך: נשים יצטרכו להתחנן כדי לקבל חירות בסיסית ביותר, והן יוכלו לקבל אותה רק אם הן קורבן (וגם אז זה לא יהיה קל). ואם זה עדיין לא מספיק ברור, זה כמו לשלול מנשים את הזכות להצביע בבחירות, לנוע בחופשיות, לקנות דירה או לפתוח עסק. אולי זה השלב הבא.

הגר רבט