הקיפאון במשק ילווה אותנו עוד הרבה אחרי הקיץ

העלויות הישירות של הבחירות החדשות שיתקיימו בספטמבר הקרוב נאמדות ב־2 מיליארד שקל. כחצי מיליארד שקל יוקצו לתהליך הבחירות עצמו, ועוד כ־1.5 מיליארד שקל צפוי להיות עלותו של יום השבתון במשק.

אך עלויות אלה הן בגדר כסף קטן כאשר אומדים את הנזק הכלכלי של תהליך הבחירות המחודש. הבעיה העמוקה ביותר היא הקיפאון שמאפיין את תקופת הבחירות הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי. תרדמת שעלולה להסתיים רק בסוף השנה, ולהותיר את 2019 כשנה כלכלית אבודה.

1 כשאין ממשלה ואין כנסת - אין מדיניות כלכלית ויש אי־ודאות בשלל נושאים כמו מיסוי, רגולציה ועוד. בתקופות כאלה החברות במשק עוצרות השקעות ולעתים הן גם עוצרות או מפחיתות גיוסי כח אדם. מדובר בשתי תופעות בעייתיות בתקופה הנוכחית, שכן ההשקעות במשק נמצאות כבר תקופה ארוכה בדשדוש. לפי דו"ח של משרד האוצר וגם של ה־OECD הועלתה תחזית האבטלה של ישראל לרמה של 4.3% עד 2020 (השיעור כעת עומד על כ־3.9%), זאת על רקע ירידה בשיעור המשרות הפנויות במשק וגם ירידה בגיוסים במגזר הפרטי.

יותר מכך, גם הקבלנים שחוו בשנים האחרונות התערבות ממשלתית חסרת תקדים, וממתינים חצי שנה לממשלה חדשה ולקברניטים חדשים שיקבלו את ההחלטות המהותיות בנושא מיסוי, תכנון ובנייה - ימשיכו להמתין. אלה חדשות רעות מאודלשוק הדיור שכן לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההשקעות בבנייה למגורים ירדו ברבעון הראשון של 2019 - זה הרבעון השמיני ברציפות.

אנשי עסקים אוהבים ודאות ויציבות, ותקופת בחירות של שנה שלמה היא דיסטופיה - ההפך מאוטופיה - עבור הקהילה העסקית. אלא שלא רק היצרנים עוצרים, גם הצרכנים דוחים רכישות משמעותיות לרבות מוצרים בני קיימא כמו מכוניות ומוצרים יקרים נוספים.

2 החלק השני של הקיפאון מתרחש במגזר הציבורי. גם כאן, כשאין ממשלה ואין כנסת - אין מדיניות. היועצים המשפטיים, החשבים, ונציב שירות המדינה הופכים להיות המנהלים בפועל. התוצאה ברורה: עצירה, הן של כספים, הן של תהליכים, הן של מדיניות, הן של פרויקטים והן של גיוס כוח אדם.

בניגוד למה שקרה ברוב מערכות הבחירות הקודמות, יש תקציב מאושר עד 2019 ולכן התקציב מחולק למשרדים כמתוכנן. זה מאוד משמח את המשרדים הממשלתיים שיכולים לכאורה להמשיך לתפקד, למעט משרד אחד: האוצר. המשרד שאחראי על תקציב המדינה מתכנן זה כמה חודשים צעדים דרסטיים כדי להתמודד עם גירעון שיצא מכלל שליטה ועומד עתה על 3.8% שהם כ־50 מיליארד שקל - סכום חסר תקדים. יעד הגירעון לשנת 2019 עמד על 2.9%, כך שמדובר בחריגה של כ־13 מיליארד שקל מיעד הגירעון שנקבע. אותו יעד שכבר זכה בזמנו להתנגדות קשה של בנק ישראל ואגף תקציבים שסברו כי מדובר ביעד גבוה מאוד. כבר בינואר האחרון נחשף ב"כלכליסט" כי גורמים באגף תקציבים מדברים על גירעון שעלול לחצות את ה־50 מיליארד שקל והשבוע הם צפויים לחזור על אותה תחזית קודרת.

גורמים באוצר מסרו ל"כלכליסט" כי אכן התחזיות צוללות כלפי מטה. לא רק של הגירעון, אלא גם של הצמיחה וגם של הכנסות המדינה ממסים. פקידי האוצר היו רוצים להתחיל לטפל בגירעון הגואה – שזכה לביקורת מגופים כמו קרן המטבע הבינלאומית (IMF) וה־OECD שמתריעים בפני משבר. אלא שכל טיפול ידחה לתקופה בה יהיו ממשלה וכנסת.

חמור מכך, באוצר מגבשים רפורמות מבניות בתחום האנרגיה, התחבורה, הבריאות, ועוד, שהמשק הישראלי זקוק להן. אך גם הן יצטרכו להמתין לשנת 2020. הפועל היוצא הוא שמשרד אוצר אינו יכול לבצע את התיקונים וההתאמות הנדרשות - לא העלאת מסים ולא קיצוצים מהותיים בתקציבים - וגם לא יכול לבצע את השינויים הנדרשים כדי להצמיח את המשק. קיפאון, כבר אמרנו?

דוגמה טובה שממחישה עד כמה האזרח נפגע מהמשבר הפוליטי שפוקד את ישראל נמצאת בתחום הבריאות. ל"כלכליסט" נודע כי באותן שעות ששר הבריאות יעקב ליצמן לא ישב מול ראש הממשלה בנימין נתניהו במו"מ הקואליציוני, הוא ישב עם פקידיו ועם פקידי האוצר כדי לגבש חבילה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית שנמצאת בשעה קשה. מדובר על חבילה עם תוכניות ברורות, מתוקצבות, עם תג מחיר מוגדר. למהלכים האלו אזרחי ישראל יאלצו להמתין עוד כמה חודשים, כמו גם לתור עם הרופא המומחה. זאת, בתקווה כי גם הממשלה הבאה, שבשלב הזה לא ברור איך היא תיראה, תרצה להקדיש לנושא הזה תקציבים ותשומת לב.

3 הבחירות החוזרות הן חלק מוואקום שלטוני של כמעט שנה ואינן מתרחשות באופן מקרי. המצב הפיננסי של ממשלת ישראל - ללא קשר למי שיעמוד בראשה - הוא רע מאוד ומזכיר תקופות של משברים פיסקליים. העובדה שישנן בחירות חוזרות תוך פחות מחודשיים מצביעה מעל כל ספק כי מה שמכונה "סיכון פוליטי" התממש. בדומה למה שהתרחש בספרד, בריטניה ואיטליה, ניתן לקבוע כי ישראל נמצאת בעיצומו של משבר פוליטי חריף שמשתק אותה - ומטבע הדברים גם את כלכלתה. הארגונים הבינלאומיים וחברות דירוג האשראי ציינו את התפתחות הזו בכל סקירה ודו"ח שראו אור.

כפי שהגדיר גורם בכיר בממשלה, ההתרחשויות הפוליטיות האחרונות היו ה"ברקזיט" של ישראל. כלומר, אירוע מכונן שהכניס את המדינה לפלונטר ולסחרור שעד כה לא נפתר וממשיך לגבות מחירים כבדים. אם לא די בכך, כל התחזיות והנתונים האחרונים מצביעים על כך שהמשק הישראלי נמצא בעיצומה של האטה כלכלית שבאה לידי ביטוי בירידה - אם כי מתונה - בקצב הצריכה הפרטית (כאשר מנטרלים את רכישת המכוניות האחרונה) ובקצב ההשקעות. זו הסיבה כי כל הגופים הישראלים והבינלאומיים כבר הורידו את תחזית הצמיחה למשק והעלו את תחזית האבטלה.

4 הליכה לבחירות חדשות אינה מאורע משמח מבחינה כלכלית. להיפך, מדובר בתרחיש רע מאוד. ובכל זאת, חשוב לציין כי הוא לא התרחיש הגרוע ביותר. אם תוכניותיו של נתניהו היו יוצאות לפועל והיו נחתמים ההסכמים הקואליציוניים - הנזק הכלכלי היה הרבה יותר גבוה. המצוקה המשפטית של נתניהו הפכה אותו מראש הממשלה חזק, לאיש חלש וסחיט. זו הסיבה כי השותפות הקואליציוניות העזו לדרוש תקציבים שאין להן אח ורע בהיקפן בתולדות המדינה, אשר המריאו ל־20 מיליארד שקל. סכום זה לא כולל את התוספת לפנסיות של עולים חדשים בעלות של מיליארדים שנתניהו הסכים לתת לאביגדור ליברמן במאמץ האחרון לשכנעו להצטרף לממשלתו החמישית. סכום זה גם אינו כולל את התוספת של מיליארדי שקלים שנתניהו עצמו דרש להעניק למערכת הביטחון במסגרת תוכנית אסטרטגית שהוא עצמו גיבש "ביטחון 2030".

לפי הסיכומים בין נתניהו לכחלון, האחרון היה מיועד להיות שר האוצר הבא של ישראל. זה האיש שהכניס את כלכלת ישראל במו ידיו לאותו משבר פיסקלי אחרי נקיטת מדיניות בלתי אחראית בעליל שהתבססה על הזנקת הוצאה הציבורית והפחתה דרמטית במסים. לפי נתונים טריים של ה־OECD, הגירעון המבני של ישראל (הגירעון ללא הוצאות חריגות וללא הכנסות חריגות) היה הופך לשני הגדול ביותר בעולם המערבי אחרי זה של ארה"ב. כחלון הוכיח בשנים בהן כיהן כשר האוצר שאין לו את היכולת ואת האומץ לבצע את הצעדים הקשים המחויבים במציאות לרבות העלאת מסים או ביטול פטורים. זחילתו אל תוך זרועותיו של נתניהו רק חיזקה את התחושה כי מדובר בפוליטיקאי שמוכן להקריב הכל למען האינטרס האישי הצר שלו.

מעל הכל, הממשלה שנתניהו חלם להרכיב, תכננה להחליש את מערכת המשפט, את שלטון החוק, ולפגוע פגיעה קשה באיכות המוסדות של ישראל - אחד הפרמטרים החשובים שמסבירים כישלון או הצלחה של מדינות בטווח הארוך.

"במקרים קיצונים יכולים להיות לתופעות האלו מחיר כלכלי משמעותי כי כאשר האווירה הכללית היא של נגיסה הולכת ומתמשכת בחופש ובעצמאות של שחקנים, אנו עלולים לראות ספירלה כלכלית חמורה בה הכוחות היצרנים עוזבים את המדינה כמו בוונצואלה", הסביר פרופ' מומי דהן בראיון ל"כלכליסט" בסוף השבוע האחרון. והוא הוסיף כי "אנחנו לא ונצואלה והתחזית שלי היא שלא נהיה שם אך גם ללכת חלק מהדרך הזו כרוך במחיר כלכלי משמעותי".

5 מתי כל זה ייגמר? לפי הערכות של גורמים בכירים באוצר רק במרץ 2020, בעוד כ־9 חודשים. לפי לוח הזמנים הבחירות תתקיימנה באמצע ספטמבר 2019, ומייד לאחריהן ישנם החגים ויתחיל המו"מ הקואליציוני שיארך לא מעט זמן לפי הניסיון האחרון. רק לאחר מכן תורכב ממשלה, יחולקו התיקים ושר האוצר - בסיבוב הנוכחי כלל לא ברור שיהיה כחלון - יגיע אל משרדו. עוד לפני זה, הוא יצטרך למנות כמה בכירים ולבנות מחדש את הנהלת האוצר שכן מנכ"ל האוצר שי באב"ד לא ימשיך בתפקידו וגם החשב הכללי רוני חזקיהו, שמזוהה עם כחלון לא צפוי להאריך ימים אחרי שזה יעזוב את המשרד.

אחרי הדיונים הפנימיים בתוך המשרדים, יתחיל המו"מ עם שאר השרים שם יאלץ שר האוצר לנסות ולשכנע את כל השחקנים הפוליטיים שאין ברירה. רק אחרי שיאושר תקציב המדינה בממשלה ויעבור לכנסת, שם נדרש אישור בקריאה ראשונה ואז לישורת האחרונה: הוועדות, אינסטנציה רווית הפתעות. אין שום סיכוי שכל התהליך הזה יסתיים עד ה־31 לדצמבר ולכן האופטימיים מדברים על סוף פברואר כאשר הפסימיים, ואולי המציאותיים יותר, מהמרים על סוף מרץ.

רק באפריל 2020 תתחיל הממשלה לפעול עם תקציב מאושר ועם קווי מדיניות ברורים. לפיכך, במהלך כל הרבעון הראשון של 2020, המשרדים יאלצו להתנהל עם תקציב 2019 במתכונת של אחד חלקי 12 - כלומר, תקציב קטן יותר מהשנה שחלפה.

כך שעבור מי שירכיב את הממשלה הבאה ועבור מי שישב בכס האוצר ב־2020 - צפויים אתגרים לא פשוטים.