כך הפכה נאפסטר לשער של אנשים רבים אל האינטרנט כולה

לפני 19 שנה בערך נכנס למשרד שבו ישבתי בבסיס ביפו; אחד החיילים האחרים - לימים יהיה כתב בכיר ושם מוכר בכל בית - שאל אם אני יכול למצוא לו את Sowing the Seeds of Love של להקת הפופ הבריטית Tears for Fears. אחרי כמה דקות (טוב, קצת יותר מכמה דקות. בכל, זאת, חיבור ISDN), השיר ירד והוא ישב להאזין לו, נפעם מהפלא הטכנולוגי.

זה היה זמן קצר אחרי שדבר קיומה של נאפסטר הפך מאירוע מקוון בעיקרו לאירוע חדשותי מיינסטרימי, כזה שמדברים עליו לא רק בפורומים של IOL וב-MIRC, אלא גם בעיתונים ובמהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה ברדיו. זה גם היה הרגע שבזכותו, בראייה לאחור, אפשר להבין עד כמה התרומה של נאפסטר לרשת ולתרבות משמעותית - הרבה יותר מהשינוי שהיא עשתה בתעשיית המוזיקה וביחס שלנו לרכוש מקוון.

בסוף השבוע ציינה הרשת 20 שנה לתוכנת שיתוף הקבצים הראשונה. עיקר הדיונים התעסקו בשאלה האם נאפסטר הרסה או תעשיית המוזיקה (היא לא) או רק שינתה אותה מן היסוד (ברור שכן), והאם השינוי הזה היה לטובה או לרעה. בכלכליסט דנו גם בהשלכות המוסריות שהיו לנאפסטר כאשר מדובר בשיתוף רכוש דיגיטלי, והאם מדובר בגניבה.

ואולם, ההשלכות של נאפסטר על האינטרנט ובכלל היו מרחיקות לכת הרבה יותר, מהפכניות הרבה יותר. כיום, השימוש והצורך של האינטרנט נראה מובן מאליו, חלק בלתי נפרד מהחיים של כל אדם. אבל בתחילת המאה, לפני שנאפסטר הגיעה, היו לא מעט אנשים שתהו האם לאינטרנט יש בכלל עתיד רלוונטי.

תקופת הפריצה של נאפסטר היתה במקביל להתפוצצות של בועת הדוט.קום, כשחברות מקוונות רבות קרסו ונסגרו זו אחר זו ברעש גדול, לא פעם אחרי הנפקה מתוקשרת. לא מעט אנשים הפסידו בקריסה הזו סכומים אדירים, בעיקר מכיוון שהשקיעו בחברות שלא הבינו ושפעלו בפלטפורמה שלא הכירו. למרות שהאינטרנט היתה אז כבר כלי מוכר, וחברות כמו אמזון, גוגל ויאהו עשו זכו לסיקור תקשורתי מקיף, אנשים רבים, ובהם לא מעט שהיו אמונים על סיקור חברות אינטרנט, לא הכירו את הרשת ולא הבינו אותה.

האינטרנט היתה עדיין במובנים רבים מוצר נישה, שמחוץ לפלח אוכלוסייה מסוים וצעיר במיוחד, היתה מוצר אבסקורי שתכליתו לא מובנת. רבים אולי ידעו שאפשר להתעדכן שם בחדשות, לדבר עם מכרים ועם אנשים זרים, ואולי גם לרכוש מוצרים, אבל לא הבינו למה זה טוב. הסיקור התקשורתי היה לא פעם בהתאם, וכאשר לא עסק בפעילות חברות מקוונות מזווית עסקית-כלכלית, התמקד בעיקר בצד הביזארי או המפחיד של הרשת, מעין גן חיות של פריקים וחנונים.

את השירות הצבאי שלי עשיתי בגלי צה"ל בתחילת המאה, מרביתו כעורך באתר הצעיר של התחנה, ואני זוכר היטב את חוסר ההבנה של המדיום, עד כדי התנגדות אקטיבית של עורכים ברדיו לשיתוף פעולה עם האתר. בשביל התקשורת, חלקים ניכרים בתקשורת ובציבור זו היתה פשוט יישות בלתי מובנת ובלתי ניתנת להבנה, שלא ברור מי צריך אותה ולמה.

נאפסטר היתה אחד הסמנים הראשונים לשינוי ביחס הזה. היא היתה מוצר שאפשר להסביר בקלות, שכל אחד יכול להבין, שלא צריך ידע מוקדם במחשבים או ניסיון בגלישה ברשת כדי לדעת מיד למה הוא טוב. ICQ היתה קונספט מורכב יחסית - תוכנה שמאפשרת לך לראות מתי החברים שלך מחוברים לרשת ולדבר אתם. זה לא דיבר לאנשים שלא הבינו את האינטרנט. אבל תוכנה שמאפשרת לך למצוא ולהאזין בלחיצת כפתור לך שיר שאי פעם הוקלט? שמאפשרת לך בתוך רגע למצוא את הלהיט החדש של בריטני ספירס או להוריד את כל אבי רוד? זה משהו שכולם הבינו, שכמעט כולם יכלו להתחבר אליו.

נאפסטר היתה השירות הראשון שהבהיר לאנשים שלא הבינו את האינטרנט, שלא התעניינו בה, שגם להם יש מה לחפש שם. זו היתה נקודת מפנה שבה הסיקור התקשורתי המיינסטרימי עבר, בצורה משמעותית, מהתחום העסקי-כלכלי או הביזארי לצד הצרכני שימוש. זה היה הרגע שבו אנשים שלא היתה להם משיכה טבעית לתחום התחילו לשאול ולהתעניין, לנסות להבין במה מדובר, איך מתחברים ואיך מפעילים את זה, כי סוף סוף היה שם משהו שהם הבינו מידית, שהם יכלו להתחבר אליו, שהם ראו איך הוא יכול לשנות את חייהם. נאפסטר, בקצרה, הנגישה את האינטרנט לכולם.

אבל התרומה של נאפסטר לא נעצרת שם. נאפסטר לא רק חיברה אנשים לעולם המקוון, היא גם תרמה מהותית לעיצוב האופן שבו אנחנו תופסים אותו. בשנים שלפני נאפסטר, היה קשה מאוד למצוא מידע ברשת. בין אם כי לפני השקת גוגל ב-1997 לא היו מנועי חיפוש טובים מספיק, ובין אם מכיוון שפשוט עוד לא היה מספיק מידע ברשת.

נאפסטר לימדה אותנו שאפשר אחרת. שבעולם המקוון, מידע לא צריך להיות משהו קשה לאיתור, שרק משתמשים מנוסים יכולים למצוא וגם זאת רק אחרי עבודה לא קלה. היא הראתה לנו שאפשר, במאמץ קל יחסית, ליצור מקום שבו כל המידע זמין בצורה מידית כמעט. אמנם היה מדובר "רק" במוזיקה, אבל זו היתה למעשה כל המוזיקה, או לפחות כמעט כל המוזיקה שמשתמשים רצו. לא היה משהו דומה לפני כן – מקום שבו כל אחד יכול למצוא בקלות את כל המידע שהוא מחפש.

שירותים ופרוטוקולי שיתוף קבצים מאוחרים יותר, כמו קאזה ז"ל וביטורנט תבדל"א, הרחיבו את הקונספט משירים בלבד וקבצים מכל סוג. ויקיפדיה עשתה את אותו הדבר לידע האנושי (ואולי זה לא מקרה שכל השירותים הללו החלו לפעול ב-2001, השנה שבה העיסוק התקשורתי בנאפסטר הגיע לשיא, ושבה גם היא נסגרה אחרי שהפסידה בקרבות המשפטיים שחברות התקליטים ניהלו נגדה). קינדל של אמזון הנגיש בצורה מקוונת חלק ניכר ממאגר הספרים העולמי, ושירות הסטרימינג של נטפליקס הוקם בשאיפה לבצע מהלך דומה עם סרטים וסדרות. היורשים העדכניים של נאפסטר – שירותים כמו ספוטיפיי ואפל מיוזיק – עושים בדיוק מה שהיא עשתה, רק מהר יותר וטוב יותר.

כיום, הצפייה של משתמשים היא שנוכל למצוא באינטרנט כל דבר שנחפש, במהירות ובלי מאמץ, אולי רק בתוספת תשלום קטן. שכל מידע מכל סוג יהיה נגיש לנו באופן מיידי, על המחשב, בסמארטפון, בטאבלט או בטלוויזיה החכמה. זו הנחת היסוד שלנו כשאנחנו מתחברים לרשת. שהמידע יחכה לנו שם. נאפסטר היתה הראשונה לעשות את זה באמת, לעשות את זה כמו שצריך, בצורה הכי טובה בהתחשב במגבלות הטכנולוגיות של אותה עת. והיא סמנה את הדרך לכל מי שבא אחריה: כל המידע, כל הזמן, לכל אחד.

קצרצרים

1. סקר חדש של טינדר, מכל הגופים דווקא, מצא ש-1 מכל 5 חברי הקהילה הלהטב"קית יצא מהארון ברשת – למשל באמצעות וידיאו ביוטיוב או פוסט בטוויטר. לפי הסקר, שנערך בקרב אלף איש, מגלה שלמדיה החברתית יש חלק מהותי בחשיפת הזהות העצמאית של חברי הקהילה, כאשר לא פעם היא משמשת כשדה ניסוי טרם יציאה בפני קרובי משפחה וחברים.

2. רוח הרפאים של קיימברידג' אנליטיקה ממשיכה לרדוף את פייסבוק, אחרי שבית משפט פדרלי דחה את בקשת הרשת החברתית לדחות על הסף תביעה בנושא שהגישה בדצמבר עיריית וושינגטון הבירה. העירייה מאשימה את החברה בהטעיית משתמשים, שכן לטענתה פייסבוק ידעה על הפרצה שנתיים לפני שחשפה אותה. הימור שלנו: זה ייגמר בהסדר טיעון עם סכום זניח מבחינתה של פייסבוק.

3. לפני ווטסאפ ומסנג'ר, היה BBM בעולם; שירות המסרים המידיים של בלקברי שהושק ב-2005, שנתיים לפני האייפון. בזמנו הוא היה הדבר החם בסביבה, עד שהגיעו אייפון, אנדרואיד ואפליקציות המסרים המודרניות והפכו אותו, ביחד עם החברה שמאחוריו, ללא רלוונטיים. בסוף השבוע הוא הפסיק את פעילותו, והשקט בו עבר המהלך מוכיח שהוא יחסר לאף אחד.

4. מזכיר המדינה של ארה"ב, מייק פומפאו, לבש בסוף השבוע את החליפה של האיומים והזהיר את גרמניה שאם תמשיך לעבוד עם וואווי (כפי שהצהירה המדינה שבכוונתה לעשות), היא עלולה לאבד גישה למידע אמריקאי. "אנחנו לא יכולים לאפשר למידע פרטי של אזרחים או למידע על ביטחון לאומי להגיע לרשתות שאנחנו לא בוטחים בהן", אמר אחרי פגישה עם מקבילו הגרמני, הייקו מאס.