הדחת נפתלי בנט מתיק החינוך עשויה לחזור לנתניהו כבומרנג

המאבק על מועד הבחירות הקודמות לווה בשאיפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבוע תאריך שיאפשר לו להפוך את טקסי יום העצמאות לאירועי קמפיין.

הפיטורים של שר החינוך נפתלי בנט מעוררים את השאלה מי ייהנה מתקופת אירועים וטקסים לא פחות פורייה. אם נתניהו ימשיך להחזיק את תיק החינוך, הוא יוכל לנכס לעצמו את כל אירועי תחילת שנת הלימודים, שבועיים וחצי לפני הבחירות. אם יעניק את התיק ליו"ר הבית היהודי, הרב רפי פרץ, תיהנה השותפה הדתית מכל הטוב הזה. מצד שני, הלאמת הטקסים יכולה להפוך לבומרנג, אם שבועיים לפני הבחירות תתפתח שביתת מורים בשל היעדר הסכם קיבוצי עם הסתדרות המורים.

שר החינוך לשעבר שי פירון מיש עתיד אומר שהשנים האחרונות יצרו תופעה חדשה: מנש"ר – מנכ"ל שהוא בעצם שר. אין ספק שזה המצב במשרד החינוך, שבו המנכ"ל שמואל אבואב מכהן ללא שר פעיל כבר כחצי שנה מאז ההכרזה על הבחירות, ועתיד לפתוח את שנת הלימודים במצב דומה.

מימין: נשיא המדינה ראובן רבלין ונפתלי בנט שר החינוך, בטקס פרס המורה של המדינה. אין מי שיחתום על הסכמים | צילום: שאול גולן

בהיעדר שר בעל סמכות, אין מי שיוציא לדרך רפורמות. אבל דווקא בעניין הזה מצבה של מערכת החינוך לא רע יחסית. בנט הוביל מדיניות די ברורה בארבע השנים האחרונות, דוגמת מתן עדיפות ללימודי המתמטיקה והאנגלית או תוספת סייעת שנייה בגנים. כך שעד שיגיע שר חדש, הכיוון של המערכת די ברור. האמת היא ששרי חינוך מייצרים כל כך הרבה רפורמות ששנה אחת בלעדיהן לא בהכרח תזיק.

פירון מצביע על בעיה הרבה יותר גדולה: אין מי שישיג תקציבים שחסרים. גם אם היה – אין ועדת כספים מתפקדת שיכולה להעביר אותם. כך למשל חלק מהתקציב להרחבת לימודי המתמטיקה לשנה הבאה עדיין לא קיים, ובלי שר לא ברור איך הוא יגיע. יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך בשלטון המקומי אבי קמינסקי מספר שהרשאות לבניית 1,600 כיתות חדשות תקועות באוצר, ואין מי שידאג לשחרר אותן. התוצאה לדבריו תהיה שבמקום שהכיתות יחכו לילדים של שכונות מחיר למשתכן, הילדים יחכו לכיתות.

התקציב לצהרונים ל־220 אלף ילדים בגנים וכיתות א ו־ב, רבים מהם בפריפריה, לא חודש לשנת הלימודים הקרובה, ואם לא יועבר התקציב לא יתאפשר להפעיל אותם בספטמבר. בהיעדר ועדת כספים אין מי שיעביר עודפי תקציב מהשנה שעברה. כך תקועים 2 מיליארד שקל שאמורים לממן בין היתר את החינוך הבלתי פורמלי.

בשנים האחרונות גדלו מאוד הפערים התקציביים לרעת התיכונים הערביים. השנה החל משרד החינוך בתוכנית מאוד מצומצמת להקטנת הפערים. בלי שר בכלל לא בטוח שיהיה המשך לתוכנית הזו. זו השנה השנייה בה מיושם חוק החינוך המיוחד. יישום של מהפכה כזו בלי שר בעל סמכות, שיפתור בעיות, לא מבטיח טובות.

מי יחתום?

הבעיה הגדולה ביותר שיוצרות ממשלות המעבר במשרד החינוך היא שאין מי שיחתום על הסכם קיבוצי עם הסתדרות המורים. ההסכם הנוכחי של ההסתדרות שמייצגת את המורים ביסודי, חלק מהמורים בחטיבת הביניים והגננות, יפוג בסוף החודש. בהסתדרות שומרים בינתיים על קו מאוד לא לוחמני, כך שנראה שהמשא ומתן עם הצוותים המקצועיים של האוצר ומשרד החינוך מתקדם לשביעות רצונם.

בפועל גם אם בהסתדרות ירצו לשבות בתחילת שנת הלימודים, זה לא יוכל להיות על ההסכם הקיבוצי, כי אין שר שיכול לקבל החלטות על תוספות תקציב משמעותיות או כנסת שיכולה לאשר אותן. משבר עלול להתפתח סביב דרישה צפויה של המורים להסכם זמני לשנת הלימודים הזאת, עד שיושג הסכם קיבוצי. זו גם יכולה להיות עילה לשביתה אפשרית בתחילת שנת הלימודים. ספק אם יש דבר שנתניהו רוצה פחות שבועיים לפני הבחירות. שאלה קשה היא איך יימצא כסף לתוספות משמעותיות למורים כאשר ברור שהתקציב הבא ואולי גם הנוכחי עומדים בפני קיצוצים כואבים ביותר.

צמצום פערים

בהסכם עם ארגון המורים העל־יסודיים שנחתם לפני שנתיים הושם דגש על העלאת שכרם של המורים החדשים. זאת בשל פערי השכר בין המורים הוותיקים והחדשים, שהם מהגדולים ב־OECD, וכדי לאפשר משיכת מורים איכותיים. התוצאה היא שהשכר ההתחלתי של מורה בתיכון עומד היום על 8,300 שקל בחודש וביסודי על 7,000 שקל בחודש. הציפייה היא שההסכם הקיבוצי החדש יביא לשיפור משמעותי גם בשכר המורים החדשים ביסודי.

עוד נושא ללא פתרון הוא תשלומי ההורים. את התשלומים צריכה לאשר ועדת החינוך, וקשה לראות את הוועדה החדשה מוקמת לפני נובמבר. כיוון שבתי ספר לא יוכלו לתפקד זמן רב כל כך ללא התשלומים, סביר שמשרד החינוך יחפש פתרון משפטי: פנייה לכנסת להקמת ועדת חינוך זמנית או להתיר לבתי הספר לגבות באופן זמני את הסכומים שגבו בשנה שעברה.