ממדרכות ניו יורק ועד הפיד בישראל: אף אחד לא מרוצה מהצנזורה של פייסבוק

שני אירועים הוסיפו השבוע נקודות לחץ חדשות לפייסבוק. הראשון התרחש בניו יורק והשני כאן בישראל. הראשון זכה לכותרות בכל העולם, השני בקושי סוקר בתקשורת המקומית. הראשון עוסק בתופעה רחבה, השני מתמקד במקרה נקודתי. אבל שניהם עוסקים בדיוק באותה בעיה, ושניהם ממחישים כמה הסוגיה שבעבורה הם מבקשים פתרון מורכבת וסבוכה - כאשר שום דרך שבה תנקוט לבסוף הרשת החברתית לא תהיה מקובלת בצורה גורפת על כלל המשתמשים והמבקרים שלה.

האירוע הראשון אירע ביום ראשון בניו יורק. עשרות אנשים ערומים התאספו מול מטה פייסבוק במנהטן, שכבו על הרצפה (בתקווה, לא ישירות על המדרכה המזוהמת של העיר) והניפו באוויר תמונות מוגדלות של פטמות. המיצג, שאורגן על ידי צלם העירום ההמוני ספנסר טוניק וארגון בשם הקואליציה הלאומית נגד צנזורה (NCAC), נערך במחאה על מדיניות צנזורת העירום של פייסבוק ואינסטגרם, ובפרט נגד האיסור (הרק כמעט גורף) שלה על הצגת פטמות נשיות.

"המדיניות פוגעת במיוחד באמנים שעבודתם מתמקדת בגוף שלהם, כולל אמנים קוויריים או עם מגדר לא-קונפורמטיבי, ובגוף של חברי הקהילה שלהם", נכתב בהודעה לעיתונות שהפיץ NCAC. "מוזיאונים וגלריות מתקשים אפילו לקדם תצוגות שכוללות עירום". דון רוברטסון, מייסדת ארגון ההעצמה הנשית Grab Them By The Ballot, שהשתתף גם הוא במיצג, אמרה: "פייסבוק ואינסטגרם פספסו את המסר לחלוטין, והן נצמדות למדיניות מיזוגנית שמתעלמת מההקשר של עירום אמנותי".

המוחים רוצים, בקצרה, שפייסבוק תתיר את המושכות ותיצור מדיניות ליברלית יותר בכל הנוגע להצגת עירום. הם לא דורשים להפוך את פייסבוק להיכל פורנו, סטייל טאמבלר לפני שנרכש על ידי יאהו, אבל מבקשים להרחיב את המנעד הקיים - שתהיה פחות צנזורה של הגוף האנושי. המקרה השני, זה מישראל, דורש גם הוא פחות צנזורה, אך מהיבט אחר לגמרי.

במקרה הזה, מדובר במכתב התראה מעורך דין שבלוגר הרכילות עומרי חיון שלח ביום שני לפייסבוק, ובו מחה על מהלכים מצדה של הרשת החברתית שהגבילו את החשיפה לפוסטים שלו. בשנה האחרונה מיישמת פייסבוק מדיניות של הגבלת החשיפה בפיד של פייק ניוז וידיעות קליקבייט, לרוב מבלי להסיר אותם פרט למקרים שהם מהווים הפרה ברורה של מדיניות השימוש באתר. זאת, מתוך הכרה באפקט ההרסני שיש לידיעות כזב על השיח הציבורי מחד, ומאמץ להימנע ככל האפשר מצנזורת יתר של תכנים מאידך. זה ניסיון אמיתי ומושכל למצוא פתרון שמאזן אינטרסים מנוגדים.

אבל חיון, שטוען שהיקף החשיפה של התכנים שלו הוגבל בגלל מדיניות זו, סבור שפייסבוק הלכה רחוק מדי. "נטלתם לעצמכם, לכאורה, חירויות שבסיסן המשפטי, החוקתי והחברתי, אינו ברור, להחליט בדבר היותו של פרט מידע אמיתי אם לאו ולפעול", כתבו פרקליטיו למנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני (שמנהלת את פעילות השיווק והמכירות של החברה בישראל, ואין לה יד בקביעת מדיניות תוכן). "חירות זו הנה למעשה הקמת בית דין שדה שמקור סמכותו אינו ברורה, הפוסק מהי אמת, מהן פייק ניוז וחורץ גורלות. למעשה, יטען מרשנו, הנהגתם סדר עולמי חדש אשר דומה כי יש לבחון היטב, במבט אזרחי מודאג את גבולותיו".

חיון דורש למעשה, כמו המפגינים בניו יורק, שפייסבוק תצמצם את הצנזורה, והוא אף מרחיק לכת יותר מהם. המפגינים דרשו שפייסבוק לא תחסום או תסיר תוכן, הוא דורש שפייסבוק לא תגביל החשיפה שלו בפיד וטוען שמעשים אלו שקולים לצנזורה.

הטענה של חיון מעניינת במיוחד, שכן היא כמעט הפוכה לסנטימנט שליווה פרשה אחרת שקשורה לפייסבוק והעסיקה בשבועות האחרונים את כלי התקשורת, בעיקר בארה"ב. לפני כשבועיים רודי ג'וליאני, כיום אחד מפרקליטיו של דונלד טראמפ, שיתף בטוויטר סרטון שבו יו"רית בית הנבחרים ננסי פלוסי מדברת באטיות ובאופן משובש, כך שנראה שהיא שיכורה או סובלת מאירוע מוחי. הסרטון, התברר במהרה, היה מעובד ומהירותו הואטה ב-25% כדי לשנות את הטון ואת קצב הדיבור של פלוסי. בסרטון המקורי, מדברת הפוליטיקאית הדמוקרטית בקצב ובצורה רגילים לחלוטין.

החשיפה בחשבון של ג'וליאני סייעה לסרטון להפוך לוויראלי, והוא החל להתפשט בפייסבוק, יוטיוב וטוויטר תוך שהוא צובר במהירות עשרות מיליוני צפיות. פיייסבוק, בתגובה, לא הסירה את הסרטון אלא עשתה לו מה שעשתה לפוסטים של חיון והגבילה את התפוצה ואת הנראות שלו בפיד. "אנחנו עובדים קשה כדי למצוא את האיזון הנכון בין עידוד חופש הביטוי לקידום קהילה בטוחה, וסבורים שהורדת התפוצה של תוכן לא-אותנטי היא האיזון הזה. אנחנו מתירים לאנשים להעלות את הסרטון כאמצעי ביטוי, אבל לא נציג אותו בראש הפיד", מסרה. זאת, אגב, בניגוד ליוטיוב שהסירה את הסרטון וחסמה אפשרות להעלות אותו מחדש.

ההחלטה של פייסבוק עוררה ביקורת חריפה. "כשפייסבוק אומרת, 'אני יודעת שזה שקר אבל אני עדיין אציג את זה' היא הופכת לשותפה בהפצה של תוכן מזויף", אמרה פלוסי. מחוקקים דמוקרטים אחרים הביעו סנטימנט דומה ותקפו גם הם את החברה על החלטתה. הם, למעשה, באים לפייסבוק בדרישה הפוכה מזו של חיון. הגבלת תפוצה אינה מספקת, וצריך להסיר תוכן מזויף לחלוטין.

הדואליות הזו נכונה גם לסוגיית העירום בפייסבוק. בשעה שיש רבים, כמו המפגינים בניו יורק, שסבורים שפייסבוק צריכה לשחרר את המושכות ולאפשר יותר עירום בפלטפורמה שלה, סביר להניח שיש לא מעט משתמשים וגורמים שיגיבו בשליליות לשינוי שכזה. הם מצידם, עשויים לדרוש מפייסבוק להדק את הכללים ולשוב ולהגביל את האפשרות להעלות תמונות עירום לאתר אם ישתנה המצב.

המקרים הללו ממחישים כמה בלתי אפשרי הוא מצבה של פייסבוק. כל פעולה שתנקוט, לכאן או לכאן, יכולה לחשוף אותה להאשמות בצנזורת יתר מצד אחד, או היעדר אכיפה מספקת מצד שני. אין לחברה אפשרות אמיתית לנצח בקרב הזה, כי כל פעולה שתנקוט יכולה לחשוף אותה לביקורת ולטענות על התנהלות לא ראויה. אין מספיק עירום? זה רע. יש יותר מדי עירום? זה גם לא טוב. הוגבלה החשיפה של פייק ניוז? אחד יטען שמדובר בצנזורה מסוכנת, סדר עולמי חדש לא פחות, אחר יאמר שזה לא מספיק ושפייסבוק הופכת בכל לשותפה של מפיצי התוכן.

לא מדובר בבעיה שייחודית לפייסבוק, אם כי היקף האינטראקציות החברתיות בפלטפורמה והדומיננטיות שלו הופך את הסוגיה של לאקוטית יותר. יוטיוב, לדוגמה, מתמודדת עתה עם ביקורת חריפה סביב החלטתה להתיר סרטון עם התבטאויות הומופוביות, חלק ניכר מהן במסגרת מתקפה אישית קיצונית נגד יריב של יוצר הסרטון. אפשר להניח במידה גדולה של ביטחון שלו היתה יוטיוב מסירה את הסרטון, היא היתה זוכה לביקורות חריפות לא פחות, ולא בהכרח רק מהחשודים המיידיים.

זה מלכוד 22 קלאסי; אין החלטה נכונה שהחברות האלו יכולות לקבל, אין מוצא אמיתי מביקורת ציבורית, אין עמק השווה שאפשר להגיע אליו בניסיון לרצות את כולם. כמשדובר על סוגיית צנזור התכנים באתר, הפלטפורמות השיתופיות והחברתיות נדפקו, לא משנה מה יעשו. וכשזה המצב, הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לקבל החלטות על סמך הערכים והמוסר של קובעי המדיניות בחברות. ביקורת תהיה בכל מקרה, אבל לפחות הם יוכלו לישון בשקט בלילה.

קצרצרים

1. המצב בטסלה לא מזהיר בתקופה האחרונה. גם העובדים מרגישים בכך, ולראייה היקף התלונות שהם מפרסמים בעת זו ברשת החברתית האנונימית Blind, שמיועדת לתלונות על מקום העבודה. התגובה המבריקה של טסלה? חסימת הגישה לרשת החברתית ממחשבי החברה, ואיתה חסימת האפשרות לקבל הודעות אימות מהרשת למיילים של החברה (בליינד מחייבת הרשת עם כתובת מייל ארגונית). שיהיה בהצלחה עם זה.

2. למיקרוסופט היו כבר רעיונות איומים ונוראיים בעבר (ד"ש לקליפי), אבל זה כנראה מתעלה על כולם: סבון גוף ומוצרי טיפוח אחרים במיתוג של אקסבוקס, שישווקו החל מיולי באוסטרליה ובניו-זילנד. יוצר אקסבוקס, שיימוס בלקלי, לא התלהב. "אני רק רוצה לשתות הרבה אלכוהול עכשיו", כתב בטוויטר.