הבחירות בספטמבר, ופיתוח הפריפריה ימשיך להתמסמס

הבחירות החוזרות שיתקיימו רק בספטמבר גורמות לכך שמדינת ישראל תתנהל ללא ממשלה מתפקדת כמעט שנה שלמה. מדובר בתקופה משמעותית שבמהלכה המדינה ומשרדי הממשלה מתנהלים ללא מדיניות הנקבעת על ידי נבחרי ציבור אלא לעיתים רבות מדי על סמך החלטות, לעיתים שרירותיות ושאינן מחוברות לכל מדיניות, של הפקידות המקצועית במשרדים. חצי שנת עבודה נוספת נטולת מדיניות כזו, באותה שנת עבודה, עלולה להוות פגיעה אנושה בחברה הישראלית בכלל, ובתושבי הגליל והנגב בפרט.

הפקידים אינם נבחרי ציבור – הם לא מתווים מדיניות, הם לא מחויבים לציבור והחלטותיהם פעמים רבות נסמכות על מה שנוח ולא על מה שראוי ונכון לעשות במסגרת חזון ומדיניות מותאמת.

דוגמה שולית אך כזו שמאירה בזרקור את תופעת הפקידות הקובעת בהיעדר מדיניות, קיבלנו בתשובת לשכתו של מפקד חיל האוויר לתושב הצפון כששאל מדוע מטס יום העצמאות אינו עובר באזור. לא שיקולים מבצעיים, ביטחוניים או מקצועיים אלא שחור על גבי לבן: "נתיבי הטיסה מגובשים תוך התחשבות בריכוזי אוכלוסייה על מנת לאפשר לכמה שיותר מתושבי המדינה ליהנות ממנו". במילים אחרות - לא כדאי לחיל האוויר להרחיק עד הצפון.

קריית שמונה (ארכיון) | צילום: עמית שעל

עם זאת, תמונה רחבה והרסנית עוד יותר ניתן למצוא בהחלטות הכלכליות של הפקידות הממשלתית. לאחרונה התבשרו התעשיינים שפיזור תשתית הצנרת להולכת הגז הטבעי כמקור אנרגיה חלופי ואטרקטיבי תרוכז ברובה במרכז הארץ. במקום לעודד מפעלים להתיישב בגליל ובנגב, הוחלט שמירב תשתית הגז תותקן באזור המרכז, מה שעל פי כל התחזיות ימשוך תעשיינים דווקא לאזורי הביקוש. אז למה החלטה כזו מתקבלת? כי אין מדיניות וזה מה שקל.

בדיוק באותו אופן אנו למדים כי רשת הסיבים האופטיים החדשה שתאפשר גלישת אינטרנט מהירה יותר תבוצע רק היכן שזה יהיה כלכלי לחברות התקשורת - כלומר רק באזורים הצפופים, אזורי הביקוש. ומה עם הגליל והנגב? שם יישארו להתמודד עם הרשת הנוכחית שלא תוכל לעמוד בדרישות מוסדות שירותים, מסחר והייטק.

לאור העדר המדיניות סביר להניח שתמשיך להיות הקצאה לא שוויונית של משאבים ותשתיות, כך שהפעילות הפיננסית תתקיים כמעט אך ורק במרכז הארץ. בהתאם, ריכוז האוכלוסייה בגוש דן ימשיך לגדול ובאופן ישיר מחירי הדיור יעלו, פקקי התנועה יחמירו, זיהום האוויר יגבר ובאופן כללי התשתיות יגיעו לסף קריסה. בה בעת אזרחי הגליל והנגב ימשיכו לסבול ממיעוט אפשרויות תעסוקה, מערכת תחבורה מיושנת ומערכת בריאות מוחלשת.

הבחירות הקרובות הן הזדמנות נוספת לשים על השולחן את פיתוח הגליל והנגב, ויצירת שוויון הזדמנויות אמיתי לכל תושבי הארץ. שוויון לא מתבטא בסכום כסף זהה לאשפוז במרכז הרפואי לגליל ובבית חולים בתל אביב, הוא מתבטא בהבנה שישנם פערים בכמות המיטות לנפש, כמות הרופאים, איכות הציוד ואף בתוחלת החיים, ולכן נדרש תקצוב מתאים ותכנית עומק לתיקון עוול של שנים.

אזרחי הגליל והנגב והמנהיגות המקומית לא מחכים לממשלה שתקום ופועלים לפיתוח האזורים באופן עצמאי, אבל רק מדיניות של שוויון הזדמנויות שתוביל להשקעות בסדר גודל ממשלתי יכולה להוביל לפתרון המשברים הלאומיים. התושבים האלו, המגשימים את חזון הציונות ומפריחים את השממה, הם הקורבנות של הבחירות החוזרות שיאלצו אותם להמתין זמן נוסף למימוש שוויון ההזדמנויות שמגיע להם.