בלאק קיוב לא לבד

1. בלאק קיוב היא סוג של פעילות עסקית אזרחית שיוצאי מערכת הביטחון משתמשים בכישורים שרכשו בשירות כדי להתפרנס. האם קצינים במיל', סוחרי נשק שמחמשים ומאמנים רודנים כדי לרצוח ולדכא את עמם הם מופת של מוסר ותקינות? בבלאק קיוב הכישורים האלה משמשים לאיסוף "מודיעין עסקי", בעיקר מודיעין "שלילי" כמנוף לחץ על מי שפועל לרעת הלקוח.

2. חשוב לדון בשני הבדלים. ראשית, ההבדל שבין איסוף מידע על מתחרה עסקי פרטי לבין איסוף מידע על עובד ציבור. עובד ציבור שהוזכר כאחד ממוטרדי בלאק קיוב אמר לי: "כשהבת שלך מפחדת מהמעקבים האלה, יכול להיות לזה אפקט מצנן על פעילותך כעובד ציבור. גם אם זה חוקי, זה מגעיל, אבל גם מסוכן לשירות הציבורי". ויש מקום לדאגה - הדה-לגיטימציה הנוראה נגד שומרי הסף בשירות המדינה, ובמיוחד נגד בכירי מערכת המשפט, עלולה לחשוף גם אותם לסוג של קמפיין שלילי-אישי.

וההבדל השני הוא בין מידע רלבנטי או כזה שמטרתו לכלוך נטו. למשל, קיומו של קשר מוקדם בין בוררי כיל טובה שטרסברג כהן ואלקס הרטמן הוא מידע רלבנטי. אבל, חשיפת פרט מביך מחייהם האישיים אינו רלבנטי ואינו לגיטימי. והכול בהנחה, שניתנת כמובן לסתירה, שהאיסוף נעשה במסגרת החוק - ללא האזנת סתר, הפרת פרטיות, הטרדה או התחזות. ובולט כאן הדמיון לקמפיינים שליליים שיודעים לנהל כאן משרדי יחסי ציבור. חיפוש ופרסום מידע שיפגע ביריב הוא פרקטיקה מקובלת שבלאק קיוב רק שיכללה באמצעים שנויים במחלוקת.

3. הסיפור הקשה ביותר שהוצג בתחקיר הוא הניסיון לברר את מניעיה של המתלוננת הראשונה נגד הרווי ויינסטין. האלוף במיל' גיורא איילנד, נציגה של בלאק קיוב שהתראיין בתחקיר, הודה בתקלה והצביע עליה כקו פרשת המים שמינף את הרצון לתקן. אגב, הסיפור הזה התכתב אצלי עם פרשת קצב, כאשר הפרקליטות הכפישה בבג"ץ את אמינותן של המתלוננות, כדי להכשיר את ההסדר שייחס לנשיא הטרדה מינית קלה בלבד ולא אונס. סטלה פן, הסוכנת המדיחה, סיפרה שירדה מהסיפור אחרי שהתבררה לה האמת. הפרקליטות לעומת זאת זגזגה עם האמת. בהתחלה האמינה למתלוננות. אחרי השימוע החליטה שלא להאמין ומחקה את סעיף האונס. ובסוף, לאחר שקצב באיוולתו דחה את ההסדר המקל, היא חזרה להאמין להן והחזירה את האונס לכתב האישום.

4. העימות בין גיורא איילנד לאילנה דיין בתום הקרנת תחקיר עובדה על בלאק קיוב היה לטעמי החלק החזק שבסיפור. איילנד, שיש קונצנזוס על הרקורד והיושרה שלו, היה מתוח, עצבני, אבל גם חד משמעי: מאז שאנחנו כאן (אפרים הלוי, יוחנן דנינו ואני), הכול תקין, חוקי, מוסרי ואפילו תורם למדינה. איילנד לא יכול לשאת את המחשבה שהוא נשכר ומתוגמל כדי להכשיר, כעלה תאנה, פעילות לא חוקית במקרה הגרוע או "כשרה אך מסריחה" במקרה הפחות גרוע. 

זו לא הפעם הראשונה שאיילנד נשכר למיזמים שנויים במחלוקת. בעבר היה יועץ ומנכ"ל לגבעות עולם חברה שלהתנהלותה יצא מוניטין גרוע. איילנד, כאז כמו היום, האמין ומאמין שמדובר באנשים הגונים שתקלות יצאו מתחת ידם והוא יצליח לשנות, ליישר, ולהקרין עליהם את המוניטין המופתי שדבק בו. במובן זה גם איילנד, כאנשי בלאק קיוב, עושה שימוש מסחרי ומתפרנס מהנכס המרכזי ששימש אותו בשירותו הצבאי והביטחוני - שמו הטוב. גבעות עולם ובלאק קיוב משלמות לאיילנד על הנכס הזה כדי שיעמוד לרשותן במגעיהן עם הרשויות ומול התקשורת.

איילנד בשידור וגם מקור נוסף שקשור בבלאק קיוב אמרו שהתחקיר היה עמוס בטעויות עובדתיות שלא פורטו. בינתיים מכוונת בלאק קיוב את טענותיה לזמן הקצר שקיבלה מ'עובדה' כדי להגיב. כוחנות, חוסר הגינות, מתן במה לאינטרסנטים נגדה, אלה תמצית הטענות, לצד טענת ה'מידע הכוזב' שלא ברור מהו. וזאת, לצד תגובת איילנד - מאז שאני כאן הכול כשר וחוקי.

מבלאק קיוב נמסר בתגובה: "לגבי פרשיית עידן עופר, אנו עומדים על כך שמערכת עובדה בדתה עובדות שאין להן ולמציאות כלום ושום דבר. החברה מעולם לא נפגשה עם עידן עופר, החברה מעולם לא עבדה עמו, החברה מעולם לא עקבה אחר פוליטיקאים, שופטי בית משפט או רגולטורים בישראל או ביצעה עליהם מבצעים כלשהם. ה'עובדות' מתבססות על פגישה ומסמך סיכום מידע שנכתב בחברה לפני חמש שנים, במטרה לבדוק ניגוד עניינים כפי שמבצע כל משרד עורכי דין בתחילתו של כל תיק. מסמך זה נכתב מלפני חמש שנים, לטובת דרג זוטר באחת ממאות החברות במערך החברה לישראל, ומאחר שלא נמצאו ניגודי עניינים, המסמך והפגישה נשכחו עם ההיסטוריה ומעולם לא יצאו לפועל. לבסס על זה שורת ראיונות של אנשים 'מזועזעים' על משהו שמעולם לא התרחש, הוא נבזי אך בעיקר מטעה. על כל אלה ועוד הוגשה תביעה כנגד עובדה, אילנה דיין וגורמים נוספים על סך 15 מיליון ליש"ט בבית המשפט העליון של אנגליה, ואנו בטוחים שפרשת סרן ר׳ תהיה טיול בפארק לעומת השקרים המזעזעים שהצופים נחשפו אליהם בעל כורחם".