כשאין שר - פורחים בוואקום

הדרך השלישית מביאה לתוצאה הפוכה: הגירעון בטווח המיידי אינו יורד, אך הצמיחה בטווח הארוך שמגדילה את התוצר מביאה בסופו של דבר גם להפחתת הגירעון.

משה כחלון | צילום: אוראל כהן

פקידי האוצר היו יכולים לעשות לעצמם חיים קלים לו היו מציעים לשר האוצר הנכנס לבצע קיצוץ רוחבי בכל המשרדים הממשלתיים ולהעלות את מס ההכנסה ומס ערך מוסף. מדובר על גזירות רוחביות שפוגעות שווה בכולם. והכי חשוב: אין צורך במלחמות מול ועדי עובדים ולוביסטים, כי כלל הציבור הישראלי אינו מאורגן. זו בדיוק הסיבה שפוליטיקאים מעדיפים אותם. אלא שלמהלכים הללו מחיר כלכלי וחברתי עצום.

לכן, הצעדים שמקדמים פקידי האוצר בדבר הפחתת ההטבות בקרנות השתלמות ובפנסיה התקציבית, הנוגעים בקבוצת העובדים החזקה ביותר - הם מבורכים. בסופו של דבר, הדילמה אינה בין פגיעה בפנסיות לבין "כלום", אלא בין הפחתת הטבה לעשירון העליון לבין העלאת המס הישיר (מע"מ) על כולם, לרבות על החמישון התחתון, שצורך את כל הכנסתו ולכן משלם מע"מ בגובה כל הכנסתו. עדיף להפחית הטבת מס ("פטור") לקבוצה קטנה של עשירים מאשר להעלות שיעור מס כללי ולפגוע בכל החלשים. כך גם לגבי קיצוץ רוחבי שמבוצע מחוסר יכולת לקבוע סדר עדיפויות, ובעיקר מונע עימות חזיתי בין רה"מ ושר האוצר אל מול השר הרלבנטי.

מגיע קרדיט לפקידי האוצר שספגו בקדנציה של כחלון מהלומה גדולה. מתברר שמישהו שם באוצר הבין שצריכים לחשוב מחוץ לקופסה אחרי שלל הכשלונות שספגו במהלך העשור האחרון. אך בסופו של יום מדובר בהחלטה של הדרג הנבחר. בלעדיו התוכניות יישארו אות מתה.