אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מוסף שבועי 13.6.19 סדרת פח פדל מ 1955 פח אשפה

מוסף כלכליסט

כתבה פח

מה אומרת עלינו הפיכתו של פח הזבל הביתי לסמל סטטוס של מעמד הביניים הישראלי

15.06.2019, 15:43 | ארי ליבסקר

מי שנסע באחרונה בנתיבי איילון לא היה יכול שלא להבחין בשינוי: על שלטי הענק בצד הדרך, שלרוב מאכלסים את בר רפאלי ושיבוטיה, התנוסס צילום ענקי של פח אשפה. הסלוגן לא השאיר מקום לספק: "הפח נכנס לאופנה".

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

לא במקרה מכלי האשפה המעוצבים זכו לשלט באיילון. הם עדות למהפכה תרבותית של ממש שעוברת על הבית הישראלי, שבמסגרתה פח הזבל נהפך לאביזר אופנתי. סמל סטטוס מבריק, גאדג'ט מנקר עיניים, שרובץ במרחב שבין הסלון לאי במטבח, לצד מסך בגודל 70 אינץ' ואיי רובוט.

יותר גודל

עד לא מזמן, פח היה מכל דמוי דלי שהולבשה עליו שקית ניילון והוא הוסתר היטב בארון שמתחת לכיור. פחים גדולים היו בעיקר נחלתם של בשלנים מקצועיים. כיום, כשכולם כבר נהפכו לבשלנים מקצועיים, הפח הענקי מצא מרחב מחיה חדש בבתים של מעמד הביניים והעשירון העליון. חיפוש ברשת מעלה מגוון של מאות פחים, כולם בנפח שמחייב למקם אותם מחוץ לארון. יבואני הפחים טוענים כי כבר כיום כשליש מפחי האשפה בבתים בארץ אינם מוסתרים, והקיבולת שלהם רק הולכת ועולה. אם בעבר הנפח של פח סטנדרטי היה 15 ליטר, הפחים החדשים הם בקיבולת של 30 ליטר, 45 וגם 65 ליטר. כמו נפח ממוצע של אדם בוגר.

"בשנים האחרונות יש עלייה מטאורית בצריכת הפחים הגדולים, כי אנשים מייצרים הרבה יותר זבל. אי אפשר להסתפק בפחים הקטנים", אומר יעקב אורטס, יבואן מוצרי המטבח היוקרתיים של Cucina La. ובהקבלה לסמארטפונים נחשקים: כאשר הנפח גדל, המחירים עולים. מחירם של פחי אשפה מהדור החדש חוצה בקלות את רף 1,000 השקלים. "אנחנו מוכרים שני גדלים: 60 ס"מ ב־2,200 שקל ו־80 ס"מ ב־2,400 שקל", אומר אורטס, שמייבא פחים גדולים כבר 30 שנה. פח מבית היוצר של Brabantia יעלה בין אלף שקל ל־1,300 שקל. פח של אקו, מהסוג שהופיע על שלטי הפרסום, מתחיל מ־300 שקל ומגיע עד 1,100 שקל תמורת הגרסה שמצוידת בחיישן לפתיחה אוטומטית. וזה, נזכיר, בשביל מכל שאוגר באופן זמני את הפסולת שאנחנו מבקשים להיפטר ממנה.

שלט הפרסום באיילון. "משנה חיים", צילום: שרון ענבי שלט הפרסום באיילון. "משנה חיים" | צילום: שרון ענבי שלט הפרסום באיילון. "משנה חיים", צילום: שרון ענבי

יותר טראש

"כשאני מדבר עם אירופאים אני מבין עד כמה הפחים אצלנו גדולים הרבה יותר מאלה שאצלם", אומר חזי דרויש, יבואן פחי Brabantia. "אצלנו המשפחות גדולות יותר, ואנחנו גם יצרני זבל מטורפים. אנחנו מייצרים זבל אפילו יותר מהאמריקאים. ובניגוד לאירופאים, אנחנו גם לא מפרידים זבל. הצרכן הישראלי אוהב לבזבז הרבה כסף וקונה הרבה דברים שהוא לא צריך. אחר כך צריך לזרוק את זה איפשהו, וכך הפח הגדול נהפך לפריט פופולרי. פעם, כשהיינו ילדים, אנשים השתמשו בפחים של 15 ליטר. אבל אז גם היינו משתמשים בבקבוקי חלב רב־פעמיים ושום דבר לא היה עטוף בכלום. היום אנחנו מוקפים באריזות וזה תופס המון מקום. הפח הקטן צר מלהכיל". דרויש יודע על מה הוא מדבר. העסק המרכזי שלו נקרא "די.סי. פאק", שמייצר במפעלים בגליל ובשרון כוסות חד־פעמיות ואריזות. "באירופה יגישו לך במשרדים קפה בכוסות פורצלן", הוא אומר. "בארץ לעומת זאת משתמשים בכוסות חד־פעמיות יותר ממה שמשתמשים בכוסות רגילות".

הישראלים אכן מייצרים הרבה יותר זבל בהשוואה למקביליהם במדינות המפותחות. ישראלי ממוצע מייצר כ־610 ק"ג זבל בשנה לעומת כ־500 ק"ג בלבד שמייצרים במדינות ה־OECD — פער של יותר מ־20%. כך שהחיבה של הישראלים לפח שלהם, כמו גם העברתו למרכז הבית, נולדו בראש ובראשונה מהצורך להתמודד עם כמויות זבל הולכות וגדלות. "הסגידה של ישראלים לפח נובעת מזה שאנחנו מייצרים זבל בכמות עצומה", מאשר אמיעד לפידות, מנהל תחום המיחזור והפסולת ב"אדם טבע ודין". "הכל כאן נאסף בפלסטיקים, מירקות ועד הפריטים הכי קטנים בחנויות, והיקף הזבל הולך וגדל. כמות הפסולת הביתית עלתה בעשור האחרון בכ־6% לאדם, מ־1.63 ק"ג ביום ב־2007 ל־1.72 ק"ג ביום ב־2017. משפחה ממוצעת מייצרת 3.17 ק"ג זבל ביום, וזה לא כולל את הנפח, שגם הוא גדל. לכן אנחנו צריכים פחים ענקיים. וכפי שזה נראה כרגע, בעתיד נצטרך שני פחים, אם לא יותר".

 

יותר דיזיין

אבל כדי להפוך פח זבל לסמל סטטוס צריך גם לשווק אותו לגמרי אחרת. לחשוב מחוץ לדלי, בשפתם של אנשי שיווק. "מדובר במוצר נהדר", מנסח אורטס מלה קוצ'ינה את תהילת מכלי האשפה החדשים. "הלקוח יכול לבחור את הצבע, יש פדל שמרים את המכסה, לא צריך בכלל לגעת בידיים. הפח מרובע ויש לו שני גלגלים בקצה למקרה שצריך להזיז אותו. הוא עשוי מנירוסטה כך שלעולם הוא לא מחליד". ודרויש הולך צעד קדימה: "זה משנה לך את החיים. זה נמצא לידך, אתה עובד, חותך, וישר שם את הכל בפח. וזה נוח הרבה יותר מלפתוח את הדלת של הארון. פה אתה פשוט נוגע ברגל ו־והופ! הכל בזבל".

חזי דרויש: "מדובר בסך הכל בזבל, אבל אנשים תמיד רוצים את הדבר היוקרתי. בוא נאמר שההבדל בין פח מחנות רגילה לבין פח מעוצב זה כמו בין יונדאי למרצדס. מה, לא תרצה שתהיה לך מרצדס?"

לא בכדי פחי־העל עוצבו רובם ככולם מנירוסטה כסופה בוהקת, ממש כמו יתר מכשירי החשמל במטבח העכשווי. הם באים בגרסאות עגולות, אליפטיות, מרובעות או מלבניות בגימור מוקפד, לעתים אפילו עם רגליים עדינות, נראים לרגע כמו שידת אר־דקו מעודנת בחדר השינה. "מדובר בסך הכל בזבל, אבל אנשים תמיד רוצים את הדבר היוקרתי ואת מה שנראה הכי טוב", אומר דרויש. "כשהם רואים שלאחרים יש פח מעוצב, הם מרגישים שגם להם מגיע. בוא נאמר שההבדל בין פח מחנות רגילה לבין פח מעוצב זה כמו בין יונדאי למרצדס. מה, לא תרצה שתהיה לך מרצדס? אם יהיה לך פח מכוער, תצטרך להסתיר אותו. וכשמטבחים עולים היום גם מאות אלפי שקלים, אז אחרי שהשקעת כל כך הרבה תשים פח זול שיכער? אנשים מוכנים לשלם מחיר כדי שיוכלו לשים את הפח על גבול הסלון בלי להתבייש".

מי שהבין את הצורך להתהדר בפח הביתי הוא שי ישראלי, היבואן הרשמי של פחי אקו. ישראלי פנה לפלח השוק של אנשי מעמד הביניים וניסה לשכנע אותם שלזבל שלהם מגיע יותר. "אני כבר שבע שנים רץ עם זה" הוא אומר, "ובהתחלה לא הבינו על מה אני מדבר. אבל אני הבנתי שאנחנו משתמשים בפח יותר מבכל מוצר אחר. בלי לשים לב אנחנו פותחים אותו יותר מאשר את המקרר או התנור. הישראלי גם מייצר המון זבל, ועם פח רגיל הוא נאלץ להוריד שקיות זבל כמה פעמים ביום. לכן כל מה שהיה צריך זה להפוך את הפח הגדול לאופנתי".

"ברגע שאתה הופך את הפח למוצר טרנדי, אז אנשים ירצו להחליף אותו מדי שנתיים, כי הם ירגישו שהוא מיושן", אומר רוני דניאל, יועץ מקצועי של המרכז הישראלי לבנייה ירוקה. "זה מה שקורה עם ספות למשל, או כל מוצר צריכה אחר. אם זה סתם פח ישן ולא אסתטי, אתה יכול להחזיק אותו 20 ו־30 שנה. אם הוא חדש, תרצה שהוא יישאר מעודכן. וייתכן שזה גם יגביר את הצורך שלך לייצר יותר זבל. אחרי הכל, לא קנית סתם פח בהרבה כסף".

יותר פיצ'רים

החוליה האחרונה במטמורפוזה שהפכה את הפח מדלי אשפה לגאדג'ט מתוחכם היתה כמובן הטכנולוגיה. אם בעבר שיא התחכום היה חוט שנקשר לדלת הארון ומרים את מכסה הפח עם פתיחתה, כיום הטכנולוגיה של פחי הזבל לא מביישת את זו של כל מכשיר חשמלי אחר בבית. זה גם משפר את הנוחות, כמובן, אבל גם עונה על הצורך של הצרכן הישראלי להישאר בקו הקדמי של החדשנות.

הפחים של אקו מצוידים במסך לד ו"ממשק ידידותי". יש להם חיישן שפותח את המכסה מעצמו, מנגנון שבת וטריקה שקטה, למי שעד היום התעורר בבהלה לקול טריקת המכסה הרועמת של הפח הישן

הפחים מסדרת סנסור של אקו, למשל, מצוידים במסך עם תצוגת לד מבוססת בטריות בגוף הפח ו"ממשק ידידותי". יש להם חיישן שמזהה את היד הנשלחת ופותח את המכסה, כדי שחס וחלילה לא יידרש מגע עם המכל שאוגר את הפסולת. הגימור מבטיח שאם בכל זאת נגעת בפח בטעות, לא יישארו עליו טביעות אצבעות. הפחים האלה מצוידים גם במנגנון שבת ובמערכת טריקה שקטה, למי שעד היום התעורר בבהלה לקול טריקת המכסה הרועמת של הפח הישן. הטריקה השקטה היא פיצ'ר נחשק גם בפחים של ברבנטיה, שם הפחים מצוידים ב"גב שטוח" ו"רגליים", ממש כאילו יצאו מחדר הכושר.

עדות יחידה לתכליתו המקורית של הגאדג'ט — פח זבל — ניתן למצוא בכך ששתי החברות מספקות גם טבליות ריח לעמעום הצחנה שעלולה להתפזר כה קרוב לסלון. אחרי הכל, חם בישראל, ושאריות העוף מרקיבות מהר.

כתבה פח
 
להאזנה לפודקאסט
לחץ כאןכתבה פח

התוצאה: מהפח

המסקנה המתבקשת היא שהישראלי, לפחות בתוך ביתו, מכור לסניטציה. רודף ניקיון אובססיבי. הוא משתמש בכלים חד־פעמיים סטריליים, שאיש לא נגע בהם קודם. את הפסולת שלו הוא מעלים מיד. הוא עושה את זה אפילו בלי לגעת בה, בזכות מכסים שמזהים את תנועתו ונפתחים מעצמם. והכל נעלם בתוך שקיות סופר חזקות, שמותאמות לגודל הפח, מהודקות אליו בכפתור מיוחד ומעלימות לבסוף את הזבל כמו לא היה.

"אנחנו 'עם הזבל', אבל הישראלי נמצא בהכחשה של העובדה שהוא בכלל מייצר זבל", אומרת האדריכלית רוני אביצור מסטודיו האדריכלים XS. "כשאני מתכננת מטבחים אני רואה שאף אחד כלל לא חושב על פח, ואם כבר מדברים על זה אז כולם חושבים שיוכלו להסתדר עם פח קטן של 15 ליטר מתחת לכיור. אבל אנחנו מדינה שבה קונים יותר, מבשלים הרבה יותר, והפח הקטן לא מספיק. הבעיה היא שאף אחד באדריכלות לא מספיק מתייחס לתופעה הזאת. המטבחים לא מתוכננים לגודל החדש של הפחים, ואף אחד עדיין לא המציא את השפה העיצובית המתאימה. התוצאה היא שאחרי שנה, כשאני מגיעה לאנשים שעיצבתי להם מטבח עם פח מתחת לשיש, אני מגלה פח גדול שעומד בלב המרחב, כי לא מסתדרים בלעדיו. אדריכלים לא אוהבים את זה, ולא תראה צילומי קטלוג של מטבחים עם פחים כאלה, גם אם הם נראים יפה. המשמעות היא שאנחנו נמצאים בשלב ביניים, שבו צריך להתחיל להכיר בתופעה — ולתכנן את המטבחים עם מקומות לפחים גדולים הרבה יותר".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות