מדוע המחאה בהונג קונג קריטית לכלכלה העולמית

הונג קונג עומדת בפני איום קיומי. המחאה הרחבה שנמשכת מאז תחילת השבוע משקפת את הצטברות הלחצים כתוצאה מהשינויים שמערערים על היסודות שהבטיחו את השגשוג הכלכלי של העיר הסינית ושמרו על זהותה הייחודית.  לאופן בו יפתרו את המשבר יהיו השלכות לא רק על המושבה הבריטית לשעבר ועל המרכז הפיננסי העולמי, אלא גם על הקשרים העתידיים של סין והעולם המערבי הדמוקרטי.

כשבריטניה החזירה ב-1997 את השליטה על הונג קונג לסין, הממשלה הסינית הבטיחה לעיר כי תוכל להמשיך ולשמור על עצמאות מערכת המשפט, על החירויות הדמוקרטיות ועל "רמה גבוהה של אוטונומיה" למשך 50 שנה לפחות. הנוסחה הזו של "מדינה אחת, שתי מערכות" תמכה בהצלחה של העיר כי היא אפשרה להונג קונג לשמור על הגישה לשווקים העולמיים מעצם היותה חברה נפרדת, מצייתת לחוקים ותומכת במסחר חופשי בארגון הסחר העולמי (WTO). אך ככל שנשיא סין שי ג'ינפינג הלך וריכז בידיו יותר כוח מאשר כל מנהיג אחר מאז מאו דזה דונג, כך הלכה ואיבדה הונג קונג מהאוטונומיות שלה, ובהתאם את זכות הקיום הכלכלית שלה, והאיום עליה נהיה גדול יותר ויותר.

מחאה בהונג קונג | צילום: רויטרס

מחאה אזרחית בהונג קונג | צילום: רויטרס

הסיבה המיידית למחאה שהוציאה לרחובות מאות אלפי אנשים, היא הצעה לשינוי החוק, שתאפשר לראשונה להסגיר אנשים מהונג קונג לסין ולרשויות אחרות שאיתן אין להונג קונג הסכמי הסגרה. השינוי הטכני הזה לכאורה מדאיג את כולם החל משופטים מקומיים ועד לבנקאים זרים, מכיוון שהוא מסיר את שכבת המגן מעל מערכת המשפט של הונג קונג ומותיר אותה לחסדי הנהלים הגחמניים והמדכאים הנהוגים במערכת המשפט הסינית.

ממשלת הונג קונג אמנם הייתה נכונה לכמה ויתורים אך סירבה לסגת, והצעת החוק תעלה לקריאה שנייה בבית הנבחרים היום (ד'). מאמצי הממשלה להרגיע את החששות נכשלו בחלקם מכיוון שנושא ההסגרה הוא רק האחרון ברשימה ארוכה של איומים המופנים כלפי האוטונומיה של העיר ומערכת המשפט. בשנים האחרונות, ממשלת הונג קונג פסלה מחוקקים שנבחרו על ידי הציבור, הוציאה לחוק מפלגה פוליטית, אסרה את מנהיגי המחאות בעד הדמוקרטיה, גירשה עיתונאי של הפיננשל טיימס, והעלימה עין כשהממשלה הסינית חטפה בעל חנות ספרים ומיליארדר משטחי הונג קונג.

ההפרות של מדיניות "מדינה אחת, שתי מערכות" הפכו כל כך בוטות, שמדינות המערב כבר הזהירו כי מעמדה של העיר כמרכז עסקים בינלאומי נמצא בסכנה. ביום שני, משרד החוץ האמריקאי הביע "דאגה חמורה" מחוק ההסגרה. דוברת המשרד מורגן אורטגוס מסרה כי השחיקה המתמשכת של מדיניות הפרדה זו "מסכנת את המעמד המיוחד המבוסס של הונג קונג בזירת היחסים הבינלאומיים".

הממשלה הסינית לרוב דוחה ביקורת מסוג זה בטענה שמדובר ב"התערבות" בענייניה האישיים. אך האמת הלא נעימה מבחינת בייג'ינג היא ששמירה על האוטונומיות של הונג קונג היא הבסיס שמאפשר לעיר לזכות ביחס מועדף מצד ממשלות זרות.

בחוק מדיניות ארה"ב - הונג קונג נקבע כי החירות של הונג קונג וה"דרגה הגבוהה של אוטונומיה" לה היא זוכה הן תנאים מקדימים להמשך מערכת היחסים הכלכלית הנרחבת של ארה"ב עם העיר גם לאחר 1997. אולם אם הממשל האמריקאי יקבע שהונג קונג "אינה אוטונומית מספיק" החוק מאפשר לנשיא לחתום על צו נשיאותי שיקפיא את מעמדה המיוחד של העיר.

עם זאת, דיפלומטים אינם מאמינים שארה"ב או כל מדינה מערבית אחרת תבטל באופן גורף את מעמדה המיוחד של הונג קונג. מהלך מסוג זה יעניש את החברות הסיניות הממשלתיות, הטייקונים והבכירים שמשתמשים בהונג קונג כנקודת כניסה למערכת הפיננסית העולמית. הוא גם יערער על האינטרסים הפוליטיים והכלכליים של ממשלות וחברות זרות בהונג קונג, ויעניש אזרחים מקומיים שיפגעו מההשלכות הפיננסיות השליליות כתוצאה מכך. עדיין, הלחץ להטיל סנקציות מסוימות רק יילך ויגדל אם בייג'ינג תמשיך ללחוץ.

מחאה נגד חוק ההסגרה בהונג קונג | צילום: רויטרס

בעוד סין והמערב נכנסים לעידן חדש של תחרות אסטרטגית, המצב בהונג קונג הוא בעל השלכות עמוקות בהרבה מהזכויות של 7 מיליון אנשים ושורה של משקיעים בינלאומיים. הונג קונג עומדת בקו החזית של המאבק העולמי בין מפלגה קומוניסטית שהולכת ומתחזקת והמדינות המאמינות בערכים דמוקרטים ליברלים.

הקרב סביב חוק ההסגרה הפנה זרקור על חוסר היכולת לשלב בין שתי המערכות הפוליטיות והמשפטיות השונות. בשנים הראשונות לאחר שהונג קונג חזרה לשליטת סין, כשהיא עוד הייתה חלשה יותר, המנהיגות שלה פחות אסרטיבית והכלכלה של הונג קונג חשובה בהרבה למדינה, ניתן היה לדלג בקלות מעל הסתירות שעומדות בלב מדיניות מדינה אחת, שתי מערכות.

כעת העיר, ממשלת סין ושאר העולם עומדים בפני רגע של חשבון נפש. אם חוק ההסגרה יצא לפועל, משקיעים, אנשי עסקים ועיתונאים לא יוכלו יותר להסתמך על כך שהונג קונג היא מקום בטוח לביצוע פעולות שאסורות בסין. דבר שיעלה את השאלה: מדוע להישאר שם?