אחרי 25 שנה: הכפר עין חוד דורש זכויות על הקרקע

תושבי הכפר הערבי עין חוד בכרמל, ליד עין הוד, עתרו נגד המדינה בטענה שהיא מעכבת החלטה בת 25 שנה, אז הוחלט להכיר רשמית בכפר, להסדיר את מעמדם של התושבים כבעלי הזכויות בקרקע ולהתקין במקום תשתיות ראויות.

בהמרצת פתיחה שהגישו תושבי היישוב לבית המשפט המחוזי בחיפה, באמצעות עורכי הדין שי גרנות, יהודה אילוק ונחום מיטלמן ממשרד גרנות ושות', הם דורשים צו הצהרתי שלפיו היישוב עין חוד הוא בעל הזכויות על הקרקע שעליה הוא יושב כיום. כמו כן הם דורשים להורות לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לחתום עם היישוב ותושביו על חוזי חכירה מהוונים לדורות בתנאים זהים לאלה החלים על כל היישובים המוכרים מסוגו של עין חוד, כלומר לקבוע בין היתר כי התושבים יהיו פטורים מתשלום דמי חכירה.

הכפר עין חוד | צילום: אלעד גרשגורן

כיום נמצאים בשטח עין חוד 55 משפחות, ובסך הכל 194 איש. לטענת התושבים, למרות עשרות השנים שחלפו מאז ההכרה הרשמית בכפר עין חוד, טרם נסלל כביש גישה ראוי ליישוב, תשתית החשמל רעועה (רק חלק מהכפר מחובר לחשמל), אין שירותים עירוניים וציבוריים בסיסיים. את בית הספר, המסגד, בית הקברות ורשת אספקת המים הם נאלצו להקים לבד ומכספם.

שנים של התעלמות

בעבר שכן כפר עין חוד בקרקעות שבהן נמצא כיום כפר האמנים עין הוד. במהלך קרבות 1948 עזבו התושבים את הכפר, קרקעותיו הוכרזו כנכסי נפקדים, ובהמשך הוקם עליהן כפר האמנים. חלק מתושבי הכפר, המשויכים למשפחת היג'א, נדדו אל קרקעות סמוכות שהיו בבעלותם, ורוב התושבים עזבו את הארץ.

בדצמבר 1994 קיבלה ממשלת רבין החלטה להכיר בעין חוד, והסדרת מעמד היישוב הוטלה על משרד הפנים. כן הוחלט להעביר לטובת הכפר 170 דונם משטח הפארק הלאומי הסמוך. בספטמבר 2000 הופקדה בוועדה המחוזית תוכנית מתאר חדשה ליישוב ביוזמת רמ"י ומשרד הפנים, שכותרתה "הסדרת ושינוי גבולות פארק הר הכרמל ומתן מעמד קבע והכרה ביישוב עין חוד". בתוכנית זו נקבע כי תותר ביישוב בנייה של כ־235 יחידות דיור, אך רק בשטח של 80 דונם, ויינתנו לתושבים השירותים הנדרשים בהתאם לתוכנית מפורטת שתוכן בהמשך.

בינואר 2005 המדינה הכירה רשמית בכפר, ונסללה דרך גישה ליישוב. הכפר חובר בחלקו לרשת החשמל והוכנה תוכנית לפיתוח ושיווק המגרשים. באפריל 2006 הוחלט על גיבוש הצעה להסדרת זכויות התושבים בקרקע, אך עד היום רמ"י טרם קידמה הליך שיאפשר הענקת חוזה חכירה לתושבים. לטענת התושבים, בכל השנים שחלפו המשיכו וניסו לקבל תשובות בעניינם אך לא קיבלו מענה.

למעשה מאז ההחלטה על ההכרה בוצעו מעט צעדים ליישום ההחלטה להכיר ביישוב, אך יישום ההחלטות כמו גם בנייה בכפר הם הליכים שניתן יהיה לקדם רק לאחר הסדרת זכויות החכירה, הליך שלא קודם כלל על ידי רמ"י. "למעלה מ־24 שנים ממועד קבלת ההחלטה... נמנעת רמ"י מליישם את החלטותיה שלה עצמה, נמנעה מהסדרת הזכויות במקרקעין, ונמנעת מלהמציא ליישוב ולתושביו חוזי חכירה לדורות לקבלת הערותיו, ולצורך חתימה על החוזה מול תושבי היישוב", לשון ההמרצה.

לסיכום נכתב כי על אף טיפולה של רמ"י, כפי שהשתקף בסיכום דיון משנת 2006, לא קרה דבר: "הנפגעים היחידים ממצב בלתי נסבל זה הם תושבי היישוב, אשר כל מבוקשם הוא לקבל את הזכויות הבסיסיות המגיעות להם בתור היותם אזרחים שומרי חוק הנאמנים למדינה, באופן של הסדרת זכויות החכירה שלהם בלשכת רישום המקרקעין".

"הסוגיה מורכבת"

מרמ"י נמסר בתגובה: "הסוגיה מוכרת ומטופלת ברשות מקרקעי ישראל זה מכבר, ואף הוקם לשם כך צוות מקצועי מיוחד במחוז חיפה של הרשות על מנת לבחון את הסוגיה. מדובר בנושא היסטורי מימי קום המדינה, המחייב גיבוש מדיניות תוך מתן תשומת לב לעובדות ולשינויים שחלו לאורך השנים. רשות מקרקעי ישראל מחויבת לאינטרס הציבורי ותקבל את החלטותיה לאחר בחינה מדוקדקת ובהתאם לדין. עמדתה המקצועית תוצג בפני בית המשפט במסגרת. ההליך ככל שיידרש".