המשכן לאמנות עין חרוד מציין 80 להקמתו

עבודת הווידיאו של מלי דה קאלו עוסקת, כמו שאר העבודות המוצגות לצידה במשכן לאמנות עין חרוד, במשכן עצמו. בעבודה מנהלים חמישה גיבורים מתחלפים, שכולם דמויות מפתח בהיסטוריה של המשכן, שיח אחד עם השני על גבי חמישה מסכים נפרדים. העניין בה נוצר בזכות העובדה שהם לא תכננו דיאלוג, אלא כל אחד הוקלט לחוד, כמונולוג, ועבודת עריכה מבריקה היא זו שחיברה אותם לרב שיח.

עבודות של קרן בנבנישתי והדר גד | צילום: קרן בנבנישתי , הדר גד

עבודות וידיאו - אחד המדיומים הפופולריים באמנות העכשווית - נופלות הרבה פעמים על שעמום. היכולת של הצופה להתרכז היא מינימלית, ועבודות שאורכן יותר מכמה דקות עלולות לאבד את תשומת הלב של הצופה די מהר. דה קאלו מצליחה להתגבר על המכשול הזה בדרך מקורית, שהופכת את הנושא המדובר בעבודה, גם אם הוא לא רלוונטי באופן אישי לכל אחד מהצופים, לסיפור מרתק.

העבודה של דה קאלו, “דברי ימי המשכן”, ניצבת במרכזו של אשכול התערוכות הנוכחי במשכן, שחוגג 80 שנה להקמתו. תחת אוצרו הראשי יניב שפירא, הזמין הזמין המשכן 14 אמנים ישראליים עכשוויים להגיב לסיפור, לחלל ולהיסטוריה של המקום בו מוצגות העבודות. המהלך הזה חשוב במיוחד מכיוון שלמרות ההיסטוריה הארוכה והשינוי המהותי שעבר המשכן במהלך השנים תחת שרביטה של האוצרת גליה בר־אור, נוכחותו עדיין אולי לא מספיק מורגשת בסצנת האמנות המקומית. נכון, מדובר בפריפריה, אבל גם פריפריה, כשהיא עושה עבודה חשובה, ראויה לתשומת לב.

הדרכים בהן בחרו האמנים להגיב למקום הן רבות ומגוונות. באשכול התערוכות, שנקרא “14 כיוונים לרוח“, מציגים לצד דה קאלו 13 אמנים נוספים, שעובדים במדיות ובטכניקות שונות. עפרי כנעני מציגה גם היא עבודת וידיאו נהדרת בשם “הון אנושי”, שצולמה במחסני המשכן ושכוכביה הם פסלים מהאוסף שלו. על רקע הפסלים הקלאסיים משמיעה כנעני שיחות עם עובדים זוטרים שונים שעבדו במשכן במהלך השנים, שעוסקות רובן בכסף, ויוצרת סצנות אירוניות מושלמות שבהן המלל משתלב עם האימג’.

האמן הראל לוז, בן עין חרוד ודור שלישי למייסדי הקיבוץ, צייר על אחד מקירות המסדרון הרחב של המשכן עבודה קיר המתחקה אחרי הצמחייה הסובבת את המבנה. מעבר לערך המדעי שלה, מדובר בעבודה שגורמת למתבונן לחוש בטבע בלי שייכנסו לו אבנים ואדמה לנעליים, ומתאפיינת ברוגע ויזואלי נדיר. האמן יאיר ברק, עושה כבוד לספריית המשכן, ומציג צילומים נהדרים של מדפי ספרים, שיוצרים אפקט מתעתע בין דו־ ותלת־מימד.

התערוכה בעין חרוד עושה מהלך שאיננו חדשני באמנות אך עדיין לא קורה הרבה: היא הופכת את החלל לנושא של כל היצירות המוצגות. ומכיוון שמדובר בחלל עם כזה רזומה עשיר, היא מצדיקה אפילו נסיעה ארוכה.