פינוי שדה דב: דרושה חלופה

שבועיים נותרו עד ל־1 ביולי – היום שבו אמורים צה"ל וחברות התעופה לפנות את שדה דב סופית לטובת הדחפורים. אך בכל יום שחולף הופך הסיפור ליותר ויותר סבוך ורווי ספינים, חלקם מצד קואליציית מתנגדי הפינוי בראשות ראשי הערים אילת ותל אביב, חלקם מצד תומכי הפינוי בראשות משרד האוצר ורמ"י.  ביניהם ניצבים ראש הממשלה ואנשי משרדו נטול המנכ"ל מבולבלים ונטולי החלטיות.

דבר אחד כבר ברור בשלב זה: ממצב של פינוי שדה ודאי גמור וחתום, כפי שהיה עד לפני כשבועיים, הצליחו ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי ובעלי בריתו להביא לפתיחה מחודשת של הדיון, שבסופו תיבחר אחת משלוש חלופות. חלופה ראשונה שבה החלו אנשי משרד רה"מ לדון בימים האחרונים, ושמקורה בסביבת מתנגדי הפינוי, מכונה חלופת "שדה תעופה בהמתנה". לפיה, ב־1 ביולי אכן ייפסקו הטיסות, אך לתקופה של שלושה חודשים לא ייעשה כל צעד להריסת השדה, וזאת כדי לאפשר למדינה להתחרט על המעבר במידה שתיווכח כי המעבר לנתב"ג לא מוכיח את עצמו ואינו מאפשר היקפי טיסות מספקים לאילת.

מסיבת עיתונאים נגד סגירת שדה דב בשבוע שעבר | צילום : דני שדה

זו החלופה היחידה שמותירה סיכוי כלשהו להמשך פעילות השדה, ושבמסגרתה עשויה המדינה לנסות לטעון כי אין מדובר בהפרה של הסכם כלפי בעלי הקרקע, שכן בפועל הופסקה פעילות הטיסות כפי שנקבע בהחלטת הממשלה. אולם הסיכויים שהותרת השדה על כנו לאורך שלושה חודשים לפחות לא תיחשב כהפרת הסכם, הן על ידי מנהלי הקרקע הפרטית, והן על ידי בית המשפט הם קלושים, ולכן מסתכנת כאן המדינה באובדן של מיליארדי שקלים הן בהכנסות מהקרקע, והן בפיצוי לבעלי הקרקע הפרטית על שנים ארוכות של שימוש בנכסיהם ללא תמורה (פיצוי שעליו מוחלים בעלי הקרקע במסגרת הסכם הפינוי). לכן קשה להאמין שחלופה זו תיבחר.

חלופה נוספת היא המשך המדיניות שעליה כבר החליטה הממשלה אינספור פעמים – פינוי מלא ומוחלט של שדה דב והעברת כלל

פעילות הטיסות לבן גוריון. בימים כתיקונם, עם ממשלה כתיקונה, שיודעת לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן – זו החלופה היחידה שהיתה באה בחשבון. אך הימים כידוע אינם כתיקונם, ודומה כי ראש עיריית אילת, שמאחוריו ניצבים 60 אלף תושבים המצביעים ברובם באופן מסורתי לליכוד, הצליח לערער את בטחונו של ראש הממשלה לגבי מהלך הפינוי ערב הבחירות.

החלופה השלישית, שנולדה בסוף השבוע ונחשפה אתמול ב"כלכליסט", היא חלופת הפעלתו מחדש של שדה התעופה הישן באילת. מדובר אמנם בחלופה שתגרום למדינה להיראות אווילית, ובצדק. אך בצד הזכות, יהיה בכך כדי לצמצם את הפגיעה בתושבי אילת, שפתיחתו של שדה רמון הרחיקה מהם את תל אביב לפחות כפי שסגירת שדה דב הרחיקה אותו. בניגוד לחלופת השדה בהמתנה, במקרה זה גם לא תחשוף עצמה המדינה לפגיעה במיליארדים. לכן, ייתכן שבסופו של דבר דווקא חלופה חלמאית זו תיבחר.