צילום: ליאור גוטמן
הפשרה המצרית עם ישראל היא רמז למשקיעים זרים
שר הנפט המצרי לא השאיר ספק שתשלום של חצי מיליארד דולר לחברת החשמל הישראלית היא לא רק כלכלית. המצרים מנקים את השולחן כדי להפוך למעצמת אנרגיה אזורית
בנסיעה ברחובות קהיר, קאדילאק אסקלייד הוא קרנף אמיתי. רכב שאף אחד לא מנסה להתעסק איתו, בוודאי אם מי שיושב ליד ההגה הוא עובד זרועות הביטחון המצריות. וכשיש ארבעה קרנפים כאלה שמקיפים את הרכב שלך, ומפלסים עבורך את הדרך הפקקים האינסופיים ברחובות הבירה המצרית הופכים כבמטה קסם לדרכים פנויות.
הנסיעה ברחובות קהיר הובילה לאתר החתימה על הסכם הפשרה בין חברת החשמל הישראלית לחברות הגז הלאומיות המצריות - פיצוי על עצירת אספקתו של הגז המצרי לישראל בשנת 2011 כתוצאה מפעולות חבלה בצינור ההולכה. הסכום המדובר הוא כחצי מיליארד דולר והוא יגיע לחברת החשמל במנות: חמישית בתוך כשנה, ולאחר מכן כ־50 מיליון שקל לאורך 8 השנים הבאות. הכסף, כך מבטיחים כולם, אמור להתגלגל לכיסו של הצרכן הישראלי ולהוריד או לפחות למנוע התייקרות בתעריף החשמל.
קראו עוד בכלכליסט
בראש סדר העדיפויות של חברת החשמל היתה מטרה ברורה: להשלים את החתימה ולקבע עובדות בשטח. זאת בתום 4 שנים של מו"מ וניסיון ללחץ תגמול כספי מפסק בוררות בינלאומי שהינו מחייב מחד אבל מורכב מאד לאכיפה, מאידך.
בחברת החשמל מתגאים בפשרה שהושגה ודוחים את הביקורת על תספורת חוב של יותר מ־70%, ועל הניסיון לקשור בין הפשרה למניע עסק בדמות ייצוא גז ישראלי למצרים.
כזכור, בעקבות הפיכת השלטון במצרים ב־2011 פוצצה צנרת ההולכה יותר מ־10 פעמים עד שהושבתה. חברת החשמל נאלצה לשרוף סולר יקר ומזהם כדי להפעיל את תחנות הכוח שלה והציבור בישראל ספג התייקרות מצטברת של כ־33% בתעריף חשמל שלו עד אמצע שנת 2013.
מנכ"ל חברת החשמל עופר בלוך ויו"ר חברת החשמל יפתח רון טל מזכירים כי שני גופי יעוץ בינלאומיים בחנו את הפשרה, ושקלו מולה אלטרנטיבות אחרות, לרבות ניהול מאבק משפטי בקהיר או ניסיון לחלט רכוש של חברה ממשלתית מצרית, זאת מבלי להתחייב לתוצאות המהלך או ללוח הזמנים שלו. "אם מישהו חושב שהיה אפשר להוציא מפה עוד כסף, אז בבקשה שיתכבד ויוכיח איך", מגיב רון טל לבקורת.
הנסיעה בכבישי קהיר מובילה לאחד הבניינים היותר מאובטחים בבירה. מבחוץ הוא נראה כמו בנין משרדים. מבפנים הוא נדמה יותר לטרקלין של מלון מפואר. כאן מצטרפים למשלחת אנשי השגרירות הישראלית, מנהלי חברות הגז הלאומיות המצריות ועוזריהם. אורח הכבוד הוא שר הנפט המצרי טארק אל־מולא שמקדם בשנים האחרונות את הפיכתה של מצרים למעצמת אנרגיה אזורית. למצרים עתודות גז אדירות, גדולות פי כמה מאלה של ישראל. רק לפני כשלושה שבועות דווח בתקשורת המצרית על פגישות שניהל עם הנשיא א־סיסי ובכירי נובל אנרג'י האמריקאית.
משולש של אנרגיה
אם למישהו היה ספק שמדובר בעסקה שהיא אולי כלכלית אבל גם בעלת משמעות מדינית, אל־מולא מתיר את הספק: "היום נכתבה היסטוריה, והדורות יזכרו את מה שהצדדים להסכם משאירים אחריהם", הוא מצהיר. רון טל מציע להמשיך את שיתופי הפעולה בין הצדדים, בעיקר בתחומי האנרגיה הקונבנציונלית והמתחדשת. "אפשר להקים צוותי עבודה לחשוב איפה אפשר לקדם ואיפה אפשר להפיק תועלות יחד", הוא אומר. בשיחות שניהל "כלכליסט" עם בכירי חברות הגז המצריות מתברר שלתפיסתם הפשרה עם ישראל היא רק חתיכה בפאזל גדול יותר. פסק בוררות בינלאומי שקובע שאתה חייב - אבל לא משלם - אינו מתכון למשוך משקיעים זרים.
מצרים ניהלה בשנים האחרונות מאבק מול טורקיה על מי תהפוך למרכז אזורי של רכש וסחר בגז, ועתה לתפיסת המצרים נפתחה ההזדמנות המושלמת להוביל. "שים לב מה קרה - יש מכירה של גז מישראל למצרים, יש את קפריסין (פרסומים בתקשורת המצרית שלפיהם מצרים תרכוש גז גם מקפריסין - ל"ג) ויש בנייה של תשתיות הולכה מקפריסין למצרים כמו גם תשתית קיימת ממצרים לישראל", אומר בכיר מצרי. "זה יוצר באזור שלנו משולש ישראלי־קפריסאי־מצרי של אנרגיה, עם אפשרויות למקסם יכולות. יש לנו שני שווקים רלבנטיים - השוק המקומי שלנו והשוק לייצוא. ידוע ש־90% מייצור החשמל במצרים הוא בגז, ויש צורך בעוד חשמל ופיתוח, כשמחברים הכל יחד, הביקוש ילך ויגדל".
צריכת הגז במצרים כבר נעה סביב 60 עד 70 מיליארד מ"ק גז בשנה, פי 6 מבישראל. לטענת בכירים במשק הגז ההסכם עם חברת החשמל יאפשר למצרים להתקדם עם תוכניות אחרות שמהותן מקסום יכולות באמצעות משיכת משקיעים למצרים.
הדיבורים על ייצוא גז למצרים מישראל החלו להתקבע ב־2014 עם חתימת מזכרי הבנות בנושא.
מגעים התנהלו על אש קטנה, ושותפיות תמר ולווייתן חתמו בתחילת 2018 על חוזי ייצוא בהיקף שנאמד בכ־15 מיליארד דולר לשני המאגרים יחד לאורך 10 שנות אספקה. בתחילת יוני השנה החלה הזרמת גז ראשונית ממאגר תמר למצרים, ותחילת הזרמה מלווייתן מתוכננת לנובמבר.
הביקורת על הייצוא למצרים טוענת שמרוקנים את המשק הישראלי. הטענה לא עומדת במבחן המציאות כיוון שסך הייצוא למצרים - 64 מיליארד מ"ק משני מאגרים - מהווה כ־7% מכלל הגז שהתגלה בישראל. זוהי כמות שאינה מסכנת את המשק, מה גם שלפי הוועדה הבינמשרדית שאמונה על הנושא ניתן לייצא 40% מכלל הגז הישראלי.
נקודת ביקורת שנייה היא ההכנסות למשק הישראלי. כחלק מהרגולציה שהתקבעה בישראל המחיר של הייצוא חייב להיות שווה או יותר גבוה מהמחיר שהגז נמכר בישראל. המבקרים מטילים ספק בכך שהמצרים רוכשים גז במחיר שנאמד בעבר בכ־6.3 דולר ליחידת אנרגיה, בזמן שמחירי הגז צונחים בעולם. במצרים לא מוכנים להתייחס לתמחור. כך או כך, כ־60-50% מהיקף המכירות למצרים יתגלגלו למדינה בדמות מסים ותמלוגים.
נקודות נוספות שעלו לדיון במהלך המפגש הישראלי־מצרי הם שיתופי פעולה בתחום האנרגיה, לרבות הקמת תחנות כוח, תשתיות הולכה או שדות של מתקנים סולארים לייצור חשמל ירוק. במצרים מדברים גם על תשתיות אחרות, אולי אפילו מתקנים להתפלת מי ים. אלא שבינתיים כולם מבקשים להישאר מתחת לראדר מבחינה תקשורתית.
למישהו יש עט?
אחרי המילים החמות והברכות ההדדיות מתפנים כולם לטקס החתימה. מנכ"ל חברת החשמל מקבל את הנוסחים, ומבקש ממישהו שיתן לו עט. החתימה היא כמובן בין חברת החשמל לבין ראשי חברות הגז הלאומיות המצריות, אבל הנוכחות של שר הנפט אל־מולא, שמתועד גם מהצד המצרי, אמורה לנפק את המטריה השלטונית המצרית לתכנים שעבורם נערך הטקס.
לאחר החתימה הזכיר אל־מולא שהשנה ימלאו 40 שנה להסכם השלום בין מצרים לישראל. "מה היו אומרים בגין וסאדאת אם היו רואים אותנו מתווכחים על נושא שאפשר לסגור בין חברות ולא בין מדינות?", הוא אומר־שואל, ומוסיף: "אני שמח שהסכם הפשרה נסגר ברמה הזו, מה שיאפשר לנו להתקדם לאפשרויות של שיתופי פעולה בעתיד".
עם סיום החתימות כולם מתפנים לדבר על מה שחשוב באמת - טורניר הכדורגל של אפריקה שמצרים תארח בעוד כשבוע. שמות של קבוצות נזרקות לחלל האוויר, וכמובן שלא נפקד שמו של כוכב ליברפול המפורסם המצרי מוחמד סלאח.
בדרך לשדה התעופה עוברים בבית הכנסת הגדול של קהיר. מדובר במבנה כמעט נטוש, סגור ומלא אבק, שנפתח רק לעיתים רחוקות. הקהילה כולה עזבה לאורך השנים לישראל או למדינות אחרות, וכל מה שנשאר מהמורשת המפוארת הם כמה מבנים סגורים. בעוד כמה שנים, כך נטען, הם יהפכו לנכסי נדל"ן.
הכתב היה אורח חברת החשמל.
6 תגובות לכתיבת תגובה