דם על הרצפה, זבל במגירות: סדנת היזע של פייסבוק

דיברנו כבר לא פעם בטור על הדו-פרצופיות של ענקיות הטכנולוגיה: כלפי חוץ הן מקומות עבודה מפנקים שמעניקים שכר גבוה ותנאים מסוימים, אך בפועל מקום עבודה עם שני מעמדות של עובדים - עובדים במשרה מלאה מן המניין שזכאים לכל ההטבות וההגנות, ועובדי קבלן סוג ב' שלא פעם מועסקים בתנאי ניצול, ספק בלתי-חוקיים.

אמנם לא שכל העובדים צריכים לקבל תנאים שווים, אך חברות טכנולוגיה עשירות שמתיימרות להיות מקומות עבודה חלומיים לא יכולות לבסס את הפעילות שלהן על העסקה נצלנית. לא פעם מדובר בעובדים בעלי כישורים, שמקבלים פחות זכויות מעובדים שנמצאים לצדם ולפעמים מבצעים תפקיד דומה. ומבין העובדים סוג ב' שחברות טכנולוגיה מעסיקות (לרוב בעקיפין), המסכנים ביותר הם כנראה מסנני התוכן של פייסבוק. מדובר, ואני כותב זאת בלי שמץ של הגזמה, במשרה הכי אומללה באינטרנט.

מסנני התוכן נחשפים דרך קבע לכל מה שרע, מגעיל ועצוב באנושות. פרונוגרפיה קשה, פדופיליה, אלימות קיצונית וסנאף, גזענות והתבטאויות מהסוג הגרוע ביותר, דברים שפוצעים את הנפש רק מעצם הצפייה בהם. בשנים האחרונות התפרסמו כמה דיווחים שלפיהם עובדים אלו סובלים לעתים מפוסט-טראומה.

מדובר בצבא בלתי נראה של אנשים, שאם ייעלם יום אחד כולנו נרגיש זאת מיד, וכמובן שנבוא בתלונות לפייסבוק על כך התוכן הדוחה (והלא-חוקי) שפתאום מוצא את דרכו לפיד. הם מבצעים אולי את העבודה המלוכלכת ביותר שניתן לבצע בעולם התוכן המקוון, וזוכים על כך לאפס הכרת תודה. אנחנו מרגישים בהם רק כשהם טועים, כשתוכן בעייתי חומק מהם מסיבה זו או אחרת, או תוכן שלא היה צריך להיות מצונזר נחסם, ואז מקימים קול צעקה נורא. את 98% הפעמים שהם מבצעים את העבודה שלהם כמו שצריך אנחנו לא רואים.

אבל לא מספיק שלעובדים הללו יש את המשרה הנוראה ביקום המקוון, לא מספיק שהם לא זוכים עליה להכרת תודה מינימלית מהציבור שנהנה ממנה, מסתבר שגם פייסבוק מתייחסת אליהם כמו אל זבל אורגני. תחקיר נרחב ומדכא של The Verge חשף אתמול את תנאי העבודה במרכז סינון תוכן של פייסבוק בטמפה, פלורידה, שמעסיק 800 איש.

עובדים במרכז, שמופעל על ידי חברה בשם Cognizant על בסיס חוזה בן שנתיים בשווי 200 מיליון דולר עם פייסבוק, תיארו לאתר סביבת עבודה מזוהמת וכאוטית שגובה מהם מחיר פסיכולוגי קשה. העובדים סיפרו שדרך קבע הם מוצאים בשולחנות העבודה המשותפים שלהם פריטים כמו "סמוחטות, ציפורניים, שערות ערווה ודברים אחרים", ושהמשרדים עוברים ניקוי ייסודי רק לפני ביקור מפייסבוק. "כל חלק בבניין הזה הוא פשוט מגעיל", עובדת בשם מלינדה ג'ונסון (ג'ונסון, כמו עובדים אמיצים אחרים שהתראיינו לכתבה בשמם, עשתה זאת חרף העובדה שחתמה על מסמך סודיות בין 14 עמודים). "אתה נכנס לשירותים יש דם וסתי וצואה בכל מקום. הריח מחריד כל הזמן. זו סדנת יזע באמריקה".

ההנהלה גם מגלה יחס סלחני להחריד לאיומים באלימות. עובד שאמר שהוא רוצה "לשבור למנהל את הראש" לא נענש מכיוון שמנהל אחר אמר שמדובר בבדיחה. אויב שאיים "לירות בכל הבניין" (בארה"ב, בה דבר כזה קורה כמה פעמים בשנה, זה איום מפחיד מאוד) נשלח לחופשה בתשלום שלאחריה חזר לעבודה כרגיל, ופוטר רק אחרי שהשמיע איום דומה פעם נוספות.

וזה עוד לפני שדיברנו על תנאי העבודה עצמם: לפי The Verge, העובדים פועלים במסגרת מעיקה של חוקים שבין השאר מאלצת אותם לעבוד כשהם חולים או להסתכן באיבוד משרתם (לחילופין, יכולים העובדים לקחת חופשת מחלה על חשבון ימי החופשה בתשלום שלהם). בשעת העבודה מחויבים העובדים לדווח באמצעות תוסף דפדפן כל פעם שהם ניגשים לשירותים, ומוקצה לה רק מספר מוגבל של הפסקות בכל משמרת.

גם כללי סינון התוכן של העובדים משתנים על בסיס יומיומי כמעט, תוצאה של הלחץ הציבורי הגובר על פייסבוק לסנן את התוכן שלה בצורה פרטנית ומדויקת יותר. מצב זה, נכתב, יוצר בעבור העובדים מצב מתמשך של חוסר-ודאות. המרכז בטמפה, מדווח, כושל באופן קבוע לעמוד ביעד 98% דיוק שמציבה פייסבוק והציון שלו נע לרוב סביב 92% - הנמוך ביותר בצפון אמריקה.

וכמובן, כמו בכל סדנת יזע טובה, יש גם עובד שמת במקום, ייתכן שעל רקע תנאי העבודה הקשים. ב-9 במרץ 2018 מסנן תוכן בשם קית' אוטלי (42), קצין משוחרר במשמר החופים שסיים את שירותו בדרגת סגן, איבד את הכרתו וצנח לרצפה. שני עובדים החלו לבצע החייאה, אך במבנה לא היה דיפברילטור – מכשיר לא יקר שיכול להציל חיים במקרה של דום לב והוא חלק קבוע בערכת החייאה. אמבולנס הוזמן, אך הפרמדיקים הגיעו רק לאחר 13 דקות (זמן נצח כשמדובר בהחייאה) מכיוון שהתקשו למצוא את הבניין. הם פינו את אוטלי לבית החולים, שם נקבע מותו כעבור זמן קצר. סיבת המוות היתה התקף לב. "הלחץ שהם הפעילו עליו היה לא אנושי", סיפר אחד ממנהליו. "הוא תמיד חשש שיפטרו אותו".

יום למחרת, למרבה התדהמה, ניסו מנהלי המתקן להסתיר את מותו. "כל ההנהלה סיפר לאנשים שמצבו טוב, שהוא יהיה בסדר. הם רצו להצניע את זה. אני חושב שהם דאגו שאנשים יעזבו בגלל האימפקט הרגשי". רק כשאביו של אוטלי הגיע למשרדים כדי לאסוף את חפציו והכריז "הבן שלי מת כאן", למדו מרבית עמיתיו של שאירע.

המקרה של המתקן בטמפה אינו בודד. מסנני תוכן במתקן בפיניקס, גם הוא מופעל על ידי Cognizant, סיפור שרק בשבוע שעבר הם נשלחו לבתיהם אחרי שהתברר שבמקום שורצים פשפשים – פעם השנייה בתוך שנה שמקרה כזה התרחש במתקן.

"אנחנו עובדים עם שותפים בכל העולם כדי לספק את רמת התמיכה והפיצוי המובילה בתעשייה", נמסר מפייסבוק בתגובה. "ברור שיהיו אתגרים וחוסר שביעות רצון שמעמידים בספק את את המחויבות שלנו ושל שותפינו לעבודה הזה. כשהנסיבות מצריכות פעולה מצד ההנהלה, אנחנו מוודאים שזה קורה".

פייסבוק יודעת מה קורה במתקנים האלה, זה ברור. או, לכל הפחות, היא יכולה לדעת בדיוק מה קורה בהם, ואם אינה יודעת זה רק מכיוון שבחרה לעצום עין. העובדים האלו הם התשתית של פייסבוק. יום אחד בלעדיהם, והרשת החברתית תהפוך לאנרכיה של שנאה, אלימות ופדופיליה. הם הסיבה שאנשים יכולים להיכנס לפייסבוק ולדעת שלא יחשפו לתוכן שיקלף לה חלק בנשמה.

העובדה שהחברה מאפשרת לעובדים כל כך חיוניים לסבול מיחס כל כך מביש היא סימן אזהרה ענק. אם פייסבוק לא יכולה להתמודד עם המשימה הפשוטה – מתן תנאי עבודה נאותים למסנני תוכן בארה"ב - איך אנחנו יכולים לצפות ממנה לעמוד במשימות מורכבות הרבה יותר. למשל, השקת מטבע קריפטו שיכול לערער את המערכת הפיננסית העולמית?

קצרצרים

1. גוגל עדיין לא ויתרה רשמית על תוכניותיה להיכנס בחזרה לשוק הסיני עם מנוע חיפוש מצונזר (אם כי מלחמת הסחר בטח לא קדמה אותן), ובישיבת בעלי המניות השנתית כמה בעלי מניות ועובדים מחו ודרשו מהחברה להתחייב לעצור את המהלך. בתגובה אמרו בכירי גוגל שאין כרגע תוכניות להיכנס לסין, איך סרבו להתחייב שלא יעשו כך בעתיד.

2. טוויטר הודיעה אתמול בערב שתסיר את האפשרות לשתף מיקום מדויק בציוצים. "רוב האנשים לא עושים את זה", נמסר. החלטה ראויה. באמת לא ברור למה זה הדבר הזה היה טוב חוץ מלפגוע בפרטיות הגולשים.

3. השקעתם בטלוויזיית 4K? פראיירים. מסתבר שכמעט כל הסרטים היום, כולל שוברי הקופות הגדולים ביותר, נערכים ברזולוציית HD ורק מוגדלים מלאכותית ל-4K. אבל העיקר שאתם מרגישים בהבדל. מה, לא?